גזע ישי תה

אינו מכפר וכו' א"ד ז"ל יע"ש. והרב ב"י ז"ל הא"ח סי' פ"ח האריך לתמוה על דברי תר"י ז"ל אלו. ועמ"ש הב"ח שם להליץ בעד תר"י ועיין להרב יד אהרן שם. ולענ"ד חוץ מכל מאי דתמהו על דבריהם הרב"י והרב יד אהרן ז"ל תמיהא לי טובא על דברי תר"י מהא דאמרינן התם בברכות אמר מר מציע את המשנה ואינו מציע את הגמ' וכו' כתנאי מציע את המשנה ואינו מציע את הגמ' דר"מ ר"י ן' גמליאל אומר משום ר"ח ב"ג זה וזה אסור ואמרי לה זה וזה מותר מ"ד זה וזה אסור כר"י הסנדלר מ"ד זה וזה מות' כר"י ן' בתיר' יע"ש. הרי להדיא דריב"ב דאמר דד"ת אינם מקבלין טומאה לאו בק"ש דוקא אמרה אלא בכל ד"ת דהא מוקמינן למ"ד דזה וזה מות' דהיינו דבין להציע את המשנ' ובין להציע את הגמ' מותר כר"י ן' בתירה. ומן התימא על הרב ב"י ז"ל שלא השיג על תר"י מסוגיא זו ויגדל התימא על הרב יד אהרן ז"ל דתמה על תר"י מש"ס ירוש' והו"ל לתמוה עליו מסוגיא זו רש"ס דילן כדאמרן

רנ"ד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומר' בעל פה. נסתפק הרב מהרח"א ז"ל בספר מקראי קדש דקכ"ד אי הוי האי איסורא דאורייתא או אינו אלא איסורא דרבנן. ופשיט לה דהוא דרבנן מסוגייא דיומא פ' בא לו עלה דתנן ובעשור שבחומש הפקודי' קור' אותה על פה יע"ש שאין פשיטותו מוכרח כלל וכמ"ש ע"ד הרב חיד"א בברכ"י א"ח סי' נ"א. וראיתי להרב מהר"י חזן ז"ל בס' חק"ל א"ח די"א ריש ע"א שתמה על האי ספיקא דהרב מהרח"א ז"ל מהא דאמרי' דר"י ור"ל דמעייני בספ' דאגדת' ה"ט דדרשו עת לעשות לה' הפרו תורתך. ואי הוה מדבריהם מאי כולי האי והרי ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו בדבר שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו כמ"ש בע"ז דל"ז וע"ש בתוס'. ועוד דהפרו תורתך דהוי מד"ת משמע וכן נראה ממ"ש מוטב תיעקר תורה וכו' והרי כתב הר"מ בס' המצות בשורש ב' שכל י"ג מדות שהתור' נדרשת הם דרבנן זולת כשהוזכר בהם בש"ס דהוי של תורה. וא"כ ה"נ שאמרו בסתם תיעקר תורה וכן הפרו תורתך נראה דהוי מד"ת א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחר המחילה רבה אשתמיט מיניה דמר מ"ש התוס' במנחו' דף מ' ע"א ד"ה והא אמר ר"ז דעת לעשו' לה' הפרו תורתך בדרבנן נמי שייך הפרה יע"ש. גם שאר דברי. הרב ז"ל במ"ש מהא דב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' וממאי דאמרו מוטב תיעקר תורה אין בדבריו אלו שום ריח ראיה כלל שיהא ד"ת וכמובן. ועיין בשו"ת הלק"ט ח"א סי' רי"ז דמפור' יוצא מדבריו דפשיט' ליה דהאי איסור' דאורייתא הוא יע"ש. והר"א ממיץ בס' יראים כתב דאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא ועיין להרב חיד"א בברכ"י שם שכתב להוכיח מש"ס דמגילה דאין איסורו אלא מדרבנן. ואין ראייתו מוכרחת כאשר עיני המעיין תחזנ' משרים. ומדברי רי"ו נתיב ב' ח"ג בשם הרשב"א שאכתוב דבריו לקמן בסי' שאחר זה מוכח דאיסור דאוריית' הוא. ואף גם זאת יש לדחות

רנ"ה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומר' בעל פה. אפי' אות אחת אסור בעל פה כן מפורש יוצא מדברי רי"ו נתיב ב' ח"ג בשם הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל וששאלת כיון שאסור לקרות בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב איך ש"ץ קורא ישכבנה והוא כתיב ישגלנה וכן בכל תיבה שיש בה קרי וכתיב שכולם כתובים בתורה כפי המסורת ולא כפי הקרא. תשובה זו הלל"מ וכמ"ש בנדרים פ' אין בן המודר מקרא סופרים ועטור סופרים כתבין ולא קריין קריין ולא כתבין הלל"מ עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה לך מפורש יוצא מדברי הרשב"א ז"ל אלו דאפי' אות אחת אסור לקרות שלא מן הכתב. אמנם הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות תפלה כתב בהלכה ח' דאסור לקרות שלא מן הכתב אפי' תיבה אחת אשר מוכח מדבריו דדוקא תיבה אחת אסור אבל אות אחת אין בו משום איסור דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בעל פה

רנ"ו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. לא אמרו דברים שבכת' אי אתה רשאי לאומרם בע"פ רק דבור שיכול להאמר כגון ובעשור לחדש אבל תיבה אחת שאין לה משמעות כלל בלבד וצריך לצרף אותו אל דבור שהוא עמו אין בה משום דברי שבכתב. כ"כ הרב כנה"ג א"ח סי' מ"ט בשם מהר"י ליווא בס' תפארת ישראל סי' ס"ו. וכעת אין ספר תפארת ישראל מצוי אתי לראות דברי קדשו. דלכאורה יש להקשות על דבריו מדברי הרמב"ם פי"ב מה' תפלה שכתב בפי' דאפי' תיבה אחת אסור לקרות שלא מן הכתב. וכן ראיתי להר' מהר"י חזן ז"ל בספרו הנחמד חק"ל חא"ח סי' י' דט"ז סע"ג שהביא דברי הרב כנה"ג בשם מהר"י ליווא ז"ל הנז' ותמה עליו מדברי הרמב"ם הנז'. אמנם כד דייקינן שפיר נלע"ד דאין כאן קושייא על דברי הרב מדברי הרמב"ם ז"ל הנז'. דהנה כוונת הרב ז"ל הוא לומר דכל תיבה שיש לה חבור