גזע ישי תא

הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב ד"ה גניבה דחייב להחזיר גניבת הגוי דבר תורה שכתב וז"ל הגונב את הכותי או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר שנים ישלם לרעהו. לרעהו ולא להקדש. לרעהו ולא לכותי ע"כ. הרי דכתב דישלם שנים לרעהו דכתב רחמנא גבי חיוב כפל הוא למעט גניבת הגוי מתשלומי כפל. וא"כ הרי מבואר להדיא דהקרן מיהא חייב להשיבו לגוי דבר תורה. ומינה נמי להשבת הגזילה. ומיהו לפי מ"ש הרבנים ז"ל הנז' לחלק לדעת הרמב"ם ז"ל בין גזל לגניבה דבגניבה עובר בלאו דלא תגנוב על גניבת הגוי כבגניבת ישראל. אבל בגזל אינו עובר בלאו כתבתי דבריהם לעיל בסי' הקודם. י"ל דה"ה נמי לענין חיוב השבה לגוי יש חלוק בין גזל לגניבה דבגניבה דהוא עובר בלאו דלא תגנוב חייבתו רחמנ' בהשבה נמי כבגניבת ישראל ומיעטה לגנבת הגוי מחייב תשלומי כפל דוקא. אבל בגזל דאינו עובר בלאו דלא תגזול בגזילת הגוי אף דאסור מיהא מדאוריית' אינו בחיוב השבה. אלא דממ"ש הגאון מהרי"ח ז"ל דזהו דעת רמ"א באה"ע ר"ס כ"ח ובחנם השיג עליו הש"ך. נראה דגם בגניבת סובר הגאון להאי סברא דאינו חייב בהשבת הגניבה דגוי דבר תורה. שהרי רמ"א ז"ל כתב דהמקדש בגזילת הגוי או בגניבת הגוי ה"ז מקודשת לפי שאינו חייב להשיב אלא משום חלול ה' יע"ש. הרי שגם בגניבת הגוי כתב דהיא מקודשת מטעמא דאינו חייב להשיב אלא משום חלול ה'. והוא תימא דבגניבת הגוי מפורש יוצא להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל רפ"ב דה' גניבה דחייב להשיבה לגוי דבר תורה וכאמור

והנה הר"ב שער המלך ז"ל ריש ה' גזילה ד"ח ע"ד הביא להני מילי דאמר מר מהר"מ ן' חביב ז"ל דאפי' למ"ד גזל הגוי אסור מן התורה אפ"ה אינו מחוייב להשיב מדין תורה וכו'. וכתב ע"ד ולדעתי נרא' דחייב להשיבו מדין תורה וראיה ממ"ש רבינו פ"ז מה' אלו דין ז' דהכופר לגוי ונשבע אינו משלם חומש דכתיב וכחש בעמתו והיא תוספת' פ"י כמ"ש ה"ה ז"ל שם. והשתא אם איתא כדעת מהר"מ ן' חביב ז"ל אמאי אצטריך קרא תיפוק לי דאנן בעינן כפירת ממון יצא זה שאפי' יודה הוא פטור מלשלם כמ"ש רבינו פי"א מה' שבועי' גבי כופר בקנס ונשבע שהוא פטור מטעם זה יע"ש א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי אפשר לדחות ראייתו הלזו דאע"ג דאנן בעינן כפירת ממון יצא הפטור לשלם אם יודה. אפ"ה אצטריך קרא דוכחש בעמתו למעט גוי אף שאין גזילתו בחיוב השבה משום דהוה אמינא כיון דתביעתו מיהא תביעת ממון הוה אצל ישראל אלא לפי שהוא גוי הוא דנפטר מלשלם לו כפירת ממון חשיב לענין חיוב חומש כיון דאלו היה ישראל היה חייב לשלם כשיודה. להכי כתב רחמנא וכחש בעמתו למעט גוי. אך ממ"ש הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב דה' גניבה נראה להדיא דגניבת הגוי אית בה חיוב השבת הקרן דבר תורה וכדכתיבנא

רמ"ו גזל הגוי. אפילו שנאמר שלדעת הרמב"ם ז"ל גזל הגוי אית ביה חיוב השבה דבר תורה. נלע"ד טעמא משום דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני וא"כ לא קנה הגזל כלל וכל זמן שהוא בידו אם אינו מחזיר גוזל מחדש. אבל אם כבר אכל הגזל ודאי שאינו חייב לשלם ממון אחר ומה דהוה הוה. ובעושק שכתב הרמב"ם ג"כ דמחזיר נלע"ד דהיינו שבא לידו דבר של גוי בפקדון או בשאלה דבא בהיתר ואעפ"כ ברשותא דמארא איתא כ"כ הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בס' נודע ביהודה ח"א חי"ד פ"א

ולדידי אי אית ליה להרמב"ם ז"ל דגזל הגוי חייב להשיבו דבר תורה. לא הוה טעמו אלא משום דכתי' גבי חיוב כפל דגניבה ישלם שניים לרעהו למעט גניבת הגוי שאינו משלם אלא הקרן ולא משלם כפל וכדכתב הרמב"ם רפ"ב דה' גניבה. וא"כ הרי למדנו מהאי קרא דישלם שנים לרעהו דיש חיוב השבה דגניבת הגוי. ומינה ילפי' נמי לגזלו של גוי או לעושקו דחייב להשיבו וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל במ"ש בה' גזילה דחייב להחזיר גזילו או עשקו. וא"כ אפי' בשכבר אכל הגזל חייב להחזיר לדעתו. כנלע"ד. ותו לא מידי

רמ"ז גזל הגוי. אפי' למ"ד דגזל הגוי אסור. היינו גזל דאורייתא אבל גזל דרבנן שרי בגוי. ומה"ט כתב הרמב"ם ז"ל פ"ק מה' גזילה דהמשחק בקוביא עם הגוי אין בו משום איסור גזל אלא משום עסוק בדברים בטלים. וכמ"ש הסמ"ע ז"ל בח"מ סי' ש"ע סק"ד

רמ"ח גוי לית ליה חזקת ממון ולא אמרינן גביה אוקי ממונא בחזקת מריה. כן מתבאר מדברי הראשונים הביאום הר"ב בשיטה מקובצת לכתובות ספ"ק דט"ו ע"ב יע"ש. וראיתי להרב מהריט"א ז"ל בס' הלכות יו"ט דל"א ע"ד שכתב דצריך לדעת מאיזה טעם כתבו הראשונים הנז"ל דגוי לית ליה חזקת ממון הא קי"ל דגזלן הגוי אסור ומתבאר מדברי הרמב"ם בפ"א מה' גניבה דין א' ובפרט בפ"ו מה' גנבה דין ח' דגזל הגוי איסורו מה"ת יע"ש בדברי ה"ה וכ"כ הטור בח"מ סי' שמ"ח וא"כ אמאי לא יהיה לו חזק' ממון בישראל כי מכח זה מסיק שם הרב מהריט"א ז"ל דדבר זה