גזע ישי ת

בגזל הגוי כלל. מנ"ל להרמב"ם ודעימיה דעובר בגזל הגוי בלאו דלא תגזול נמי. הא מהני קראי דילפי רע"ק ור"ש חסידא גזל הגוי לא שמעינן אלא איסורא גרידא אבל שיעבור על לאו דלא תגזול נמי מנ"ל דאטו הני קראי דאחרי נמכר או ואכלת את כל העמים לאוי נינהו. אלא אי ס"ל להרמב"ם ודעימיה דבגזל הגוי עובר בלאו דלא תגזול נמי כדסובר בדעתם הרב מהריט"א ז"ל. על כרחין לומר דבכלל לאו דלא תגזול הוה נמי גזל הגוי ורעך דכתיב סמו' ליה לא ממעט גוי מהלאו. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתה דמאי פריך הש"ס בריש פרק א"נ ל"ל לאו בגזל כו' לא תגנובו ל"ל כו' לאו במשקולת ל"ל

אשר על כן נלע"ד ליישב דאי ס"ל להרמב"ם דגם בגזל הגוי עובר בלאו היינו משום דפוסק כרע"ק דס"ל הכי וס"ל להרמב"ם דמאי דדריש רע"ק לאיסור גזל הגוי מקרא דאחרי נמכר היינו דהאי קרא דאחרי נמכר גילה על הלאו דלא תגזול דגם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תימא דרעך דכתיב סמוך ליה ממעט גזל הגוי להכי כתב רחמנא אחרי נמכר לגלויי דלא דרשינן סמוכין הלזה אלא גם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תגזול וכן נמי מאי דדריש ר"ש חסידא מקרא דואכלת את כל העמים היינו דגילה האי קרא דגם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תגזול ולא דרשינן האי רעך דכתיב סמוך ליה למעט גזילת הגוי מהלאו. ומיהו איכא תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר ודרשי להו להני קראי דאחרי נמכר ודואכלת את כל העמים לדרשא אחריתי וכמ"ש התוס'. וא"כ לר"ע ור"ש חסידא דדרשי להני קראי לגזל הגוי למימרא דגם גזל הגוי בכלל הלאו דלא תגזול. אה"נ דליכא למיפרך להאי פירכא דפריך הש"ס בריש פרק א"נ ל"ל לאו בגזל וכו' די"ל דאתא לכלול גם גזל הגוי דגם בגזל הגוי עובר בלאו דלא תגזול. אך להני תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר קשיא. להכי איצטריך הש"ס לשנויי' התם שנוייא דאתי שפיר אליבא דכ"ע אף להני תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר

אך אי ס"ל להרמב"ם ודעימיה דגזל הגוי אינו עובר בלאו דלא תגזול משום דכתיב רעך סמוך ליה וממע' גוי מכלל הלאו דלא תגזול וליכא בגזל הגוי רק איסורא דאורייתא גרידא מהני קראי דדרשי רע"ק ור"ש חסידא. אבל גניבת הגוי הוה בכלל הלאו דלא תגנובו וכמ"ש הגאון מהרי"א בדעת הרמב"ם. א"כ לפ"ז בגניבת הגוי לכ"ע עובר בלאו וליכא שום תנא דפליג וכי פליגי תנאי ואיכא מ"ד דגזל הגוי מותר היינו דוקא בגזל ומשום דכתיב רעך סמוך ליה דממעט גוי ולא דרשי הני תנאי לקראי דרע"ק ור"ש חסידא לאיסור גזל הגוי. אבל גניבת הגוי כיון דלא תגנובו סתמא כתיב לכ"ע גם גניבת הגוי בכלל וכן לאו דמשקולת. וא"כ קשיא לפ"ז מהך סוגיא דפרק א"נ דפריך לא תגנובו דכתב רחמנא ל"ל וכו' לאו דמשקולת ל"ל. ואמאי לא משני דאתו הני לאוי לכלול גם גניבת הגוי ומשקולת לגוי דבהכי הוה אשמועינן הש"ס רבותא דגם גניבת הגוי בכלל הלאו וכן לאו דמשקולת והנה להא דמשני על פירכא דלא תגנובו ל"ל לא תגנובו אפי' ע"מ למקט וכו'. יש ליישב דהש"ס נקט להני וה"ה לגניבת הגוי. דהא מאי דדרשי' מלא תגנובו כל הני דקאמר הש"ס ע"כ משום דלא תגנובו סתמא כתיב דכולל כל מין גניבה אפי' ע"מ למקט אפי' ע"מ לשלם וכו'. וא"כ מינה נמי אפי' גניבת הגוי מה"ט גופיה דלא תגנובו סתמא כתיב. אך מהא דפריך מלאו דמשקולת ומוקי לה בטומן משקלותיו במלח ולעבור עליו משעת עשיה. קשיא דכיון די"ל דלאו דמשקולת כתביה רחמנא כדי לכלול גם למודד ושוקל בחסר לגוי. מנ"ל למדרש מיניה דטומן משקולותיו במלח עובר על לאו זה משעת עשיה. אלא מוכח דליכא לאוקמיה לאו זה למשקולת בגוי אף דסתמא כתיב. ומינה נמי ללאו דלא תגנובו דלא הוה בכללו גניבת הגוי אף דכתיב לא תגנובו סתם. באופן שלדברי הגאון מהרי"ח ז"ל בדעת הרמב"ם קשיא הך סוגיא הר"פ א"נ וצ"ת. ותו לא מידי

רמ"ה גזל הגוי. אפי' לדעת הסוברים דגזל הגוי אסור מן התורה אפ"ה אינו מחוייב להשיבו מדין תורה ומ"ש הרמב"ם והטור דחייב להשיבו אינו אלא מדרבנן. כ"כ הרב מהר"מ ן' חביב ז"ל בקונ' יום תרועה ד"ו יע"ש. וכ"כ הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הבהיר נוד ביהודה ח"א בחי"ד סי' פ"א דאין מצות השבת הגזל נוהג בגזל הגוי במצות עשה דהא בפ' ויקרא במצות השבת הגזל וכחש בעמתו כתיב. ואף שכתב הרמב"ם בריש הלכות גזילה שאם גזלו או עשקו יחזיר אינו בכלל מצות עשה של והשיב את הגזילה ואף שנימא שחייב להחזיר שכתב הרמב"ם היינו מדין תור' מ"מ אף אם מחזיר אינו מקיים מ"ע של והשיב את הגזילה דזהו בישראל נאמר. מ"מ נלע"ד דמה דכתב הרמב"ם דאם גזלו או עשקו חייב להחזיר היינו מדרבנן אבל מדאוריית' אנ"ל שחייב להחזיר. וזה עצמו נלע"ד דעת רמ"א באה"ע ריש סי' כ"א ובחנם השיג עליו הש"ך בח"מ סי' שמ"ח סעיף כ' א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחרי המחי"ר מכבוד הני תרי אשלי רברבי הרב מהר"מ ן' חביב ז"ל והרב מהר"ח לנדא ז"ל. דלהדיא מפורש יוצא מדברי