גזע ישי שצט

רמ"ג גזל אע"ג דאסור לגזול אפי' כל שהוא מ"מ מצות השבה ליכא בכל שהוא אלא בגזל שוה פרוטה. והטעם לפי שפחות משו"פ סתמא דישראל דמחלי ליה בתר הכי כדאמרינן בסנהדרין דנ"ז ודנ"ט

ונסתפק הר"ב מחנה אפרים ז"ל בריש הלכות גזילה באם גנב פחות משו"פ ולא נודע לבעלים שנגנב מהם מי נימא דחייב להחזיר דהא כיון דלא ידע עדין לא מחל ואע"ג דלכי ידע ביה ממל מ"מ השתא מיהא לא ידע ולא מחיל ודמי קצת לאותה שאמרו יאוש שלא מדעת לא הוה יאוש ואע"ג דלכי ידע ודאי מתיאש מ"מ כל כמה דלא ידע באיסורא אתא לידיה. יע"ש שהאריך בפשיטות האי ספיקא ומשמע שדעתו נוטה שם דכל שגנב שו"פ אף שלא ידעו הבעלים או שידעו ולא מחלו מ"מ אינו חייב להחזיר דלא חייבה רחמנא להשיב אלא דבר דמיקרי ממון ופחות משו"פ לאו ממון מיקרי. וכתב שם הרב בנו ז"ל בהגה שכן הוא האמת דכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ק מה' גזילה דהגוזל פחות משו"פ אע"פ שעבר אינו בתורת השבה. וכן נראה גם כן מדסתם הרמב"ם ז"ל ואמר אינו בתורת השב' וכו' ואם איתא דאינו חייב להשיב מטעמא דמסתמא ישראל מחלי תינח כשגזל מישראל כשגזל מגוי דלאו בר מחילה הוא מאי איכא למימר ופשטן של דברים משמע דאף כשגזל מגוי הוי דינא הכי תדע דלגבי איסורא כתב בראש הפרק אסור לגזול כל שהוא בין מגוי בין מישראל א"כ אם איתא דלענין השבה יש חלוק לא היה ראוי לסתום הדברים וכו' ועמ"ש התוס' דפ' אלו נערות דף ל' ע"ב ד"ה לא צריכא ודוק א"ד ז"ל יע"ש. ואין כל ראיותיו אלו מוכרחין ועמ"ש עוד הרב מח"א ז"ל שם סוף סי' ב' ועיין להרב מ"ל ז"ל פ"ד מה' מלוה ולוה הלכה א' שכתב דטעמא דפחות משו"פ דלא נתן להשבון לפי דלא קפדי ומחלי וכדאמרי' בש"ס דסנהדרין דרין יע"ש. ועמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ד דמס' מעשר שני משנה ח' במ"ש שם בטעמא דבית הלל זהו לפי שהעיקר אצלנו כי מה שהוא פחות משו"פ אין חוששין לו בכל התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש ולא לשום דבר מהדברים וכו' יע"ש ודוק היטב. ותו לא מידי

רמ"ד גזל הגוי. אי איסור גזל הגוי הוה מן התורה הוא בפלוגתא בפרק הגוזל בתרא דקי"ג. והנה הרמב"ם ז"ל פ"א מה' גזילה הלכה א' כתב כל הגוזל את חבירו שו"פ עובר בל"ת וכו' ובהלכה ב' כתב ואסור לגזול כ"ש דין תורה אפי' כותי עע"ז אסור לגזלו או לעשקו וכו'. וכתב שם מרן הכ"מ ז"ל ודייק רבינו לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כתב שעובר עליו בל"ת לומר שאין איסור זה מן התורה א"ד ז"ל יע"ש הנה שביאר מרן ז"ל דעת הרמב"ם דאין איסור גזל הגוי מן התורה. אבל הר"ב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שנ"ט סק"ב כתב ע"ד הכ"מ ז"ל הנז' דמדברי הרמב"ם ריש הלכות גניבה וכו' לא משמע כן וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל שמדברי הרמב"ם אלו וסמ"ג משמע, שאסור מן התורה וכו' א"ד ז"ל יע"ש. והיינו ממ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הלכו' גניבה כל הגונב ממון משו"פ ולמעלה עובר בל"ת שנאמר לא תגנוב כו' ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי עע"ז ואחד הגוזל הגדול או הקטן ע"כ. אשר מוכח מלשונו הלזה דגם על גנבת גוי עובר בלא תעשה דבר תורה כבגניבת ישראל

האמנם הר"ב שער אפרים ז"ל סי' א' דחה דברי הש"ך ורש"ל ז"ל וכתב דלדעת הרמב"ם והטור אין איסור גזל הגוי רק מדרבנן וגם מ"ש בריש ה' גניבה ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי עע"ז אין כוונתו דאיסור גניבת הגוי וגניבת ישראל שוין אלא כוונתו דשוין לענין דאסו' גם לגנוב מגוי אבל לא שיהיה איסורו של גניבת הגוי דבר תורה דאין גניבת הגוי אסור רק מדרבנן והשוה דין הגונב מן הגוי ודין הגונב מישראל לענין שחייב לשלם ומוציאין בדיינים ולא שיהא אסור מן התורה וכמ"ש הכ"מ בריש ה' גזילה והנך קראי דיליף בפרק הגוזל דגזל הגוי אסור אינו אלא אסמכתות את"ד הרב ז"ל יע"ש

ולענ"ד הדבר מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב מ"ה גניבה דגניבת הגוי אסור מן התורה שכתב שם וז"ל הגונב את הכותי או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא להקדש. לרעהו ולא לכותי ע"כ. הרי דאיצטריך למעט חיוב כפל בגניבת הגוי מקרא דרעהו. וא"כ מבואר להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל אלו דאיסור גניבת הגוי דאורייתא הוא. וכן נמי גזל הגוי מבואר יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל שם פ"ז הלכה ח' דאסור מדאורייתא ועובר בלאו נמי שכתב שם אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עובר עכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר על ל"ת וחייב להחזיר וכו'. הרי שכתב בדין איסור המשקולת דגם המודד או שוקל לגוי בחסר עובר על ל"ת. ואיסור המשקולת משום גזל הוה דמה"ט כתב שם הרמב"ם בפרק הנז' לעיל הלכה ב' דאע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב אינו משלם לו תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל וכו'. והיינו משום דהוא גזל