גזע ישי מ

להאי דינא דהך ברייתא דלוחשין וכו' וכפי פי' רש"י ז"ל ופירש להדיא משום דאין דרך צירה בכך. וז"ל שם לוחשין לחישות על נחשים. ועל עקרבים שלא יזיקו ואין בכך משום צידה שאין זה דרך צידה ע"כ יע"ש. הנה שהבין הרב הלבוש ז"ל בפשיטות בכונת דברי רש"י ז"ל בהני מילי דואין בכך משום צידה. דרצ"ל שאין דרך צידה בכך והא ודאי דכן הוא כונת רש"י ז"ל. ולפי זה הנה מכאן ראיה גמורה לענ"ד לנדון דידן לאסור איסור גמור דבר תורה לעסוק בהאי עיסקא דספר יצירה לצרף אותיות השם שבו נברא העולם ואיברי אדם או בהמה ביומא דשבתא ומאן דעביד הכי בשבתא עבר על איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת. שהרי לחישת נחשים ועקרבים טעמא דשרי בשבת הוה משום דאין דרך צידה בכך כנז' הא אי הוה דרך צידה בכך הוה אסיר דבר תורה משום איסור מלאכה דצידה דבר תורה. אלא משום דאין דרך צידה בכך והו"ל מלאכה דצידה כלאחר יד דלא אסיר אלא מדרבנן. ומשום צערא דגופא שרי. אע"ג דלא עביד שום מעשה בידים כלל רק דבור בעלמא ועקימת שפתים בלחישה. וא"כ גבי האי עיסקא דבריאת אדם או בהמ' ביומ' דשבתא ע"י ספר יצירה דמצרף אותיות השם שבו נברא העולם. דליכא להאי טעמא דאין דרך בריאה בכך כי היכי דנימא דהו"ל מלאכה דבונה כלאחר יד דהא אין במלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שום דרך אחר כי אם דרך זה דצרוף אותיות השם שבו נברא העולם ובכך יברא ולא בשום דרך ואופן אחר כלל כי זה הוא דרך מלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שכך היתה בריאת העולם ע"י צירוף אותיות של שם זה. דינא יתיב דאיכא בהאי עיסקא ביומא דשבת' משום איסור עשיית מלאכ' דבונה ולש בשבת דבר תורה. ולכן האי מאן דעסיק בס' יצירה ובורא אדם או בהמה ביומא דשבתא עבר על לא תעשה כל מלאכה ביום השבת. כן נלע"ד לפום ריהטא. ועיין מאי דכתיבנא ע"פ האמור לקמן מערכת הכ"ף בענין כל דבר שבקדוש' אין אומ' אותו בפחות מעשרה. לדחות ראייתו של הגאון מהר"י ליב כ"ץ ז"ל בנו של הגאון בעל שער אפרים ז"ל. למיפשט להאי ספיקא דנסתפק הגאון חכם צבי ז"ל בסי' צ"ג אם אדם הנוצר בספר יצירה מצטרף למנין עשרה. מהא דמעשה בר' אליעזר שהיה צריך עשרה ושחרר עבדו והשליטו למנין עשרה יע"ש ראייתו ומאי דכתיבנא עלה ע"פ האמור אנן בעניותין בס"ד. ועיין עוד לקמן בסמוך

ב' אדם נוצר על ידי ספר יצירה. וכתיבנא דלא שרי לעסוקי בהאי עסק' ביומא דשבתא. ומאן דעסיק ביה וברי גברא ביומא דשבתא. עבר על ל"ת כל מלאכה דבר תורה. ככל האמור לעיל בסמוך

נסתפקתי עוד בהאי עיסקא ביומ' דשבתא. אי איכא בשגגתו חיוב חטאת. ובמזידו חיוב סקילה כבונה ממש בידים בשבת. או דילמא בבונה כה"ג דלא עביד מעשה בידים בגוף האדם או הבהמה אע"ג דהוא חשיב כעושה מעשה בידים לענין איסור לאו דל"ת כל מלאכה משום דע"י צירופו אותיות השם יוצא ממילא לפועל מעשה גדול ונורא כזה דנוצר אדם או בהמה. מ"מ לענין שיהיה חייב על עסק כזה חטאת על שגגתו. וסקילה על מזידו לא מחייב בבונה כה"ג כיון דליכא מעשה ממש בידים. ואיסור לאו הוא דאיכא. אבל חיוב חטאת וסקילה ליכא

ונראה לפום ריהטא דהאי מילתא תליא בהאי פלוגתא דאיתא בשבת דקנ"ו ע"ב גבי לאו דמחמר אחר בהמתו בשבת. דגרסי' התם אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת. במזיד חייב סקילה. אמר רבא מ"ט דאמר קרא לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידיה. מה הוא בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה. אף בהמתו נמי בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכו' אמר רבא ב' תשובות בדבר. חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז דעביד מעשה בגופיה. ה"נ עד דעביד מעשה בגופיה. ועוד תנן וכו' ופי' רש"י ז"ל חדא דכתיב תורה אחת וגו' עד דעביד מעשה בגופיה כדכתיב לעושה בשגגה. והכא לא קעביד מעשה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול. הרי דבשוגג אינו חייב קרבן וכו' ע"כ יע"ש. ואמדי' תו התם רב זביד מתני הכי אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשב' אינו חייב חטאת בשוגג ובמזיד חייב סקילה מתיב רבא וכו' ופירש"י אינו חייב חטאת דילפינן מע"ז דעד דעביד מעשה בגופיה אבל במזיד. חייב סקילה מהיקש דאתה ובהמתך דלעיל ע"כ. ובתר הכי מתנינן להאי שמעתתא משמיה דר' יוחנן לפטור השוגג מחטאת והמזיד מסקילה וממלקות. אלא דעובר על לאו דל"ת כל מלאכה וגו' בלחוד. דאמר ר"י המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום. בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לע"ז. במזיד נמי לא מחייב. דתנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת וכו'. בלאו נמי לא מחייב. דהו"ל לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שנתן לאזהרת