גזע ישי לט

דמשמע הא איכא משום צידה אסור. אמאי הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואי ליכא סכנה. אמאי מותר אפילו בחול. הא איכא איסורא דחובר חבר. דכן ס"ל לרש"י בפירוש חובר חבר שמקבץ נחשים ועקרבים במקום אחד אלא ודאי דמיירי שיש סכנה ואפילו בשבת מותר דאין בכך איסור צידה כנ"ל עכ"ד ז"ל יע"ש. ולפי דברי הרב ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל. אנו למדין מדברי רש"י ז"ל אלו דצידה על ידי לחישה חשיבה צידה גמור' דבר תורה והצד נחש בשבת ע"י לחישה שלא יזיקו חייב משום צד אע"ג דלא עביד מעשה בידים וליכא רק עקימ' שפתים בלחישה. דטעמא דהאי ברייתא דשרייה ללחוש לחישת נחשים ועקרבים בשבת. היינו משום דאיכא סכנה. ומשום דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. וכמ"ש הרב הנז' ואי צידה דע"י לחישה לאו צידה חשיבה ולא מיחייב עליה משום צד דבר תורה. מאי אתא תנא לאשמועינן. דבדאיכא סכנה לוחשין וכו'. פשיטא הא אפילו צידה גמורה בידים שרי בשבת במקום סכנה דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש

והנה אם איתא להאי פירושא דהרב ז"ל בכוונת רש"י ז"ל לא זו בלבד דליכא ראיה מדברי רש"י ז"ל אלו להתיר האי עסק' דצירוף אותיות השם הקדוש בשבת. כדהוה בעינן לאתויי לעיל. אלא אדרבה יש להוכיח מדברי רש"י ז"ל אלו לאידך גיסא דאסיר דבר תורה לעסוק בס' יצירה ולצרף אותיות השם שבו נברא העולם בשבת. משום דכי איברו אדם או בהמ' ע"י עסק זה קא מחללי שבתא ועברי על איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת דאע"ג דלא עבדו מעשה בידים בגוף האדם או הבהמה. רק עקימת שפתים בצירוף אותיות השם והאדם איברי ממילא מ"מ כיון דע"י צירופם אותיות השם מתעביד מעשה דבריאת האדם או הבהמה בעבד מעשה בידים חשיב דומיא דצידת נחשים ועקרבים ע"י לחישה דחייב משום צד בשבת דבר תורה לפי דברי מהר"א אלפאנדרי ז"ל בכונת דברי רש"י ז"ל. ואע"ג דליכא מעשה דצידה בידים כלל. רק עקימת שפתים בלחישה. דבריאת אדם או בהמה ע"י ספר יצירה הוה נמי דכוותה דלחישה על נחשי' ועקרבי' ואין מקום לחלק ביניהם כלל

האמנם לפענ"ד עיקר דברי הרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל. אחר המחילה רבה הלא נתנו ליאמר כלל. חדא דהאי לישנא דואין בכך משום צידה דכתב רש"י ז"ל מורה באצבע על כוונתו שרצ"ל דכיון דהוה ע"י לחישה לאו צידה היא. ועוד דאי מיירי בדאיכא סכנה הן עוד היום קשה הא גופא דמאי אתא לאשמועינן דמשום סכנת נפש לוחשין אפילו בשבת ואינו אסור משום צידה מפני פקוח נפש. פשיטא דהא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואפילו להורגן בשבת שרי ברצין אחריו לכ"ע כדאיתא בשבת דקכ"א ע"ב כ"ש צידה שהרי צידה קילא טפי מהריגה וכמ"ש התוס' ז"ל שם ע"ב ד"ה כל המזיקין נהרגין בשבת דצידה לא מפרסמה מילתא כהריגה ומה"ט פליג התם ר"ה ואוסר ההריגה יע"ש. וכיון דברצין אחריו אפילו להורגן שרי כ"ש צידה. ואי משום דאיכא בלחישה איסור אחר דחובר חבר נמי. מאי הוי הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ומאי אתא תנא לאשמועינן דמשום סכנת נפש לוחשין וכו' בשבת. אלא מוכרח דמיירי בליכא סכנת נפש. ומאי דתמה הר' באר שבע ז"ל כבר כתבנו דאין מקום לתמיהתו- גם מאי דהכריח הרב מהר"א ז"ל פירושו בכוונת רש"י. משום דאי בדליכא סכנה אפילו בחול אסור משום חובר חבר. אינו הכרח כלל וכמו שאכתוב לקמן במערכת החי"ת בהאי עניינא דחובר חבר בס"ד באופן דהאי פירוש' דאמ' מר הר"א אלפאנדרי זל בכונת דברי רש"י ז"ל במאי דכתב ואין בכך משו' צידה. אינו מחוור כלל. אלא הדבר ברור לענ"ד דכונת רש"י זל דכיון דהוה ע"י לחישה אין בזה משו' צידה ואפילו בדליכא סכנה שרי משום דצידה כזו לא אסיר דבר תורה והדרן למאי דאמרן דלכאורה איכא ראיה מדברי רש"י ז"ל אלו להתיר בריאת אדם או בהמה בשבת ע"י ספ' יצירה דבר תורה וליכא משום איסור מלאכה דבונה ולש בשבת כיון דלא עביד מעשה בידים. דומיא דצידת נחשים על ידי לחישה דליכא משום איסור צידה בשבת דבר תורה. כן נראה לכאורה

ואולם אחרי ההתבוננות בהאי לישנא דרש"י ז"ל דכתב ואין בכך משום צידה. נלע"ד דאדרבה דמהני מילי דרש"י ז"ל ראיה לאידך גיסא. דבהאי עיסקא דספר יצירה וצירוף אותיות השם ואיברי גברא או עיגלא ביומא דשבתא איכא משום איסור מלאכה דבונה ולש בשבת. והוא משום דכי דייקינן שפיר בהאי לישנא דרש"י ז"ל. נשכח דאין כונת רש"י ז"ל במאי דכתב ואין בכך משום צידה. משום דלא עביד מעשה בידים רק עקימת שפתים בלחישה כאשר כתבנו לעיל בהשקפה ראשונה. אלא כונת רש"י ז"ל דאין דרך צידה בכך ולהכי שרי משום דהו"ל צידה שלא כדרכה ומלאכה דצידה דכלאחר יד היא ולהכי שרי והיינו דכתב ואין בכך משום צידה. כלומר דאין דרך צידה בכך. וכן מצאתי אחרי כן להר"ב הלבוש ז"ל בא"ח סי' שכ"ח סעיף מ"ה שכתב