גזע ישי שצח

רמ"ב גזל בפחות משוה פרוטה. נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מ"ה גזילה הלכה ב' דאיסורי מן התורה ואף בלאו דל תגזול עובר אפי' על פחות משו"פ שכתב שם וז"ל הגוזל פחות משו"פ אע"פ שעבר אינו בתורת השבה ע"כ דמדכתב אע"פ שעבר משמע דגם על פחות משו"פ עובר בלאו דלא תגזול. וכ"כ הר"ב כנה"ג ז"ל בח"מ סי' שנ"ט בהגהטו' אות א' דהאמת הוא דעובר והוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל הנז' וכתב עוד דאם אינו עובר בלאו דלא תגזול איסור מהיכן בא אם לא שבלא תגנוב נכלל בין גזל פחות משו"פ בין גוזל שו"פ אלא דבגוזל שו"פ ישנו בתורת השבון ובפחות משו"פ אינו בתורת השבה. אבל לאיסורא דלאו מיהא איכא א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אי מהא לא שמיה מתיא די"ל שפיר דבלאו אינו עובר דאין בכלל לאו דלא תגזול פחות משו"פ ואפ"ה איסורא דאורייתא מיהא איכא אפי' בפחות משו"פ משום צערא בשעתא דגזיל מיניה הפמשו"פ דצערא בשעתי' מיהא אית ליה וכדאמרי' הכי בש"ס דסנהדרין דכ"ו ע"א עלה דתניא התם כיוצא בו בגזל דמאי כיוצא בו בגזל ומשנינן לא נצרכה אלא לפחות משו"פ ופרכינן אי הכי גוי בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשנינן ניהי דבתר הכי מחיל צערא בשעתי' מי לית ליה. ופרש"י ז"ל צערא בשעתא מי לית ליה הילכך גזל הוא אלא שאין ב"ד ישראל נזקקין להשיבו דבתר הכי מחיל ליה ובישראל בישראל נמי אסור ומעבר לא עבר דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא וכו' יע"ש. הרי דכל עיקר איסורא דפחות משו"פ הוה משום האי צערא דאית ליה להנגזל בשעתא וכיון דמצער ליה אפילו בפחות משו"פ סברא היא דאיסורא דאורייתא עבד בעת שגזלו שהוא ציערו לחבירו ואסור לאדם לצער לחבירו. וגם בא מפורש להדיא בדברי רש"י ז"ל דאין הגוזל פמשו"פ בלאו דלא תגזול רק איסורא גרידא הוא דאיכא והטעם דאינו בלאו דל"ת משום דכתי' ל"ת והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא. באופן דמ"ש הכנה"ג להכריח דאפי' על פחות משו"פ עובר על לאו דלא תגזול דאם אינו עובר איסור מהיכן וכו' אחר המחילה רבה דלא שמיה מתיא כלל ותם אנכי ולא תדע איך אשתמיט מיניה דמר האי סוגיא דסנהדרין ופרש"י ז"ל הנז'. אך מ"ש להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל ממ"ש אע"פ שעבר אינו בתורת השבה נראה לפום ריהטא דשפיר מוכח דהא ודאי דמהאי לישנא דאע"פ שעבר וכו' שכתב הרמב"ם ז"ל הכי משמע

האמנם על עיקר דברי הרמב"ם ז"ל אלו קשה דזו מנ"ל דעובר על לאו דלא תגזול אף אפמשו"פ הא כיון דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה משמע דדוקא מידי דהשבון קרי גזל אבל מידי דלאו בר השבה הוא לאו גזילה מיקרי וכמ"ש רש"י בסנהדרין. ותו דמדקאמר הש"ס התם טעמא דאיסורא דגזל פמשו"פ משום דצער' בשעתא מיהא אית ליה מוכח דאין פמשו"פ בכלל לאו דל"ת כלל ואין איסור רק משום האי צער' דאית ליה בשעתי'

כי על כן נלע"ד דגם הרמב"ם ז"ל לא קאמר דאף אפחות משו"פ עובר בלאו דלא תגזול לא דעבר על איסורא דאוריית' וה"ק אע"פ שעבר כלומר שעבר על איסור דאורייתא בעת הגזילה שהרי ציערו בהאי שעתא דגזל מיניה הפמשו"פ מ"מ לאו בר השבון הוא וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל לעיל בריש הפרק כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר וכו'. הרי שדקדק לכתוב כל הגוזל את חבירו שו"פ עובר בלא תעשה אשר בזה להורות נתן דאין לאו זה אלא בגוזל שו"פ אבל בפחות משו"פ אינו עובר בלאו זה. וכן מוכח עוד ממ"ש ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה וכו' דמדכתב דאין לוקין על לאו זה מוכח דלאו זה לאו בר מלקות הוא לעולם מה"ט דהכתוב נתקו לעשה. והשתא אם איתא דאף פחות משו"פ נכלל בלאו זה והגוזל אפי' פמשו"פ עובר בלאו דלא תגזול א"כ הרי שייך מלקות בלאו זה היכא דגזל פחות משו"פ דהא פחות משו"פ לאו בר השבה הוא וכמ"ש הרמב"ם שם הלכה ו' וכיון דפחות משו"פ לאו בר השבון הוא הרי אינו נתק לעשה דוהשיב את הגזילה ומילקי לקי ואיך כתב הרמב"ם דאין לוקין על לאו זה. אלא מוכח דפחות משו"פ אינו בכלל הלאו דלא תגזול כלל אלא דאיסור' גרידא הוא דאיכא אפי' בפחות משו"פ משו' דצערא בשעתא מיהא אית ליה וכדאיתא בש"ס דסנהדרין כנז'. וכן מוכח עוד ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם הלכה ב' ואסור לגזול כל שהוא דין תורה וכו' הרי דכתב דאסור וכו' והיינו דאיסורא הוא דאיכא בכל שהוא אבל בלאו דלא תגזול ליכא בכל שהוא וזה ברור לענ"ד וכ"כ בס' החנוך בפ' קדושים מצו' דאין בגזל פמשו"פ לאו אלא איסורא כדין ח"ש בכל האיסורין יע"ש. ודלא כמ"ש הרב כנה"ג דהעלה מדברי הרמב"ם ז"ל מהאי לישנא דכתב אע"פ שעבר וכו' דהאמת דעובר בלאו אפי' על פחות משוה פרוטה. דליתא דעבר דקאמ' הרמב"ם היינו דעבר על איסור דאורייתא וכדכתיבנא כן נלע"ד ברור ותו לא מידי: