גזע ישי שצז

להדיא בש"ס שם דגר תושב הוא ערל יע"ש בסוגייא דתלמודא

אמנם אחרי ההתבונות קצת בדברי הרב מ"ל ז"ל נלע"ד דאין כאן תימה עליו דודאי דלא נעלם מעיני קדשו דלפום קושטא דמילתא אנן בדידן הכי קי"ל דגר תושב הוא ערל כדקאמ' הש"ס התם בסנהדרין והרי מילה שנאמר' לבני נח וכו' אמנם איכא לאקשויי אהאי ש"ס גופי' דזו מנ"ל כל כך בפשיטות דמילה בני נח אינם מצווין עליה כי היכי דליפרך להאי פירכא והרי מילה וכו' דילמא מצווין ב"נ גם על המילה נמי ואה"נ דדינא כי הוה לכוף לב"נ למול כשידינו תקיפ' עליהם דגר תושב האמור בתורה נימא דהוא מהול כדין ב"נ דמצווה על המילה ואי משום הא דתניא בע"ז איזהו גר תושב זה שקבל עליו ז' מצות ב"נ דמדלא קאמר ח' מצות הוא דפשיטא ליה להש"ס דאין ב"נ מצווין על המילה הא י"ל דהתם חשיב מצות שחייבין עליהם כל יום ויום וכו' כמ"ש הר"ב מ"ל ז"ל זהו כוונת הרב ז"ל בקושייתו ע"ד הגאון מהרש"א ז"ל דאין דבריו מחוורין לומר דהש"ס במילה הכי פריך דאי נצטוו ב"נ על המילה א"כ כשידינו תקיפ' אמאי לא היו כופין וכו' דהא ודאי לאו פירכא היא כלל דאעיקרא היא גופה מנ"ל דלא היו כופין נימא דנצטוו ב"נ על המילה ואה"נ דדינא הכי הוה דכופין כשידינו תקיפ' וכן גר תושב מהול הוא. אבל הא ודאי דלפום קושטא דדינא הכי הוה דב"נ אינן מצווין על המילה ואין אנו כופין אותן כשידינו תקיפ' וגר תושב הוא ערל כנלע"ד פשוט וברור בכוונת הרב מ"ל ז"ל

אך ק"ל טובא על הרב ז"ל דהנה ממאי דנחית מר לתרוצי להאי דת"ר בפרק בתרא דע"ז איזהו גר תושב זה שקבל עליו ז' מצות ב"נ. נראה דאי איכא ברייתא מפורשת דגר תושב הוא ערל שפיר פריך הש"ס התם בסנהדרין והרי מילה וכו'. וליכא לאקשויי דמנ"ל דב"נ אינם מצווין על המילה כי היכי דתיקשי ליה הכי די"ל דהמקשן פשיטא ליה הכי מהך ברייתא מפורשת דקתני דגר תושב הוא ערל ומינה דב"נ אינם מציוין על המילה דאי מצווין א"כ כשידינו תקיפא איך מקבלין גר תושב ואין כופין אותו למול וכדברי הגאון מהרש"א ז"ל. אלא דאנן לא אשכחן שום ברייתא מפורשת בזה זולתי הך ברייתא דע"ז דקתני איזהו גר תושב כל שקבל עליו ז' מצות לזה השיב הרב ז"ל דאי מהך ברייתא חילי' דהמקשן לאו מוכרח הוא דאין זה כמפורש דאיכא למימר דהתנא חשיב מצות שחייבים עליהם רל יום ויום וכו'. זה נראה כונת הרב ז"ל. ולפ"ז ק"ל על הרב ז"ל דהא אשכחן ברייתא מפורשת במכילתא פ' בא פ' ט"ו תושב ושכיר לא יאכל בו תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי וכו' ר"א אומר תושב ושכיר למה נאמר לדון מן הפסח בתרומה לפסול בה הערל וכו' רבי יצחק אומר תושב ושכיר למה נאמר והלא כבר נאמ' כל בן נכר לא יאכל בו. אבל אם היה ערבי מהול וגבעוני כשר שומע אני יוכשר לאכול בפסח ת"ל תושב ושכיר ע"כ והביאו רש"י ז"ל בפי' החומש שם וז"ל תושב זה גר תושב ושכיר זה הגוי ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר כל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב ושכיר ע"כ: אשר מפורש יוצא להדיא מהך ברייתא דהמכילתא דגר תושב הוא ערל וכן מבואר יוצא מהסוגיא דיבמות פרק הערל דף ע"ב ודף ע"א יע"ש מתחלת הסוגיא עד סופ' דמבואר יוצא דלכולהו תנאי תושב הוא ערל ולהכי אצטריכו כל אחד מהני תנאי לתרוצי להאי קרא דתושב ושכיר לא יאכל בו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה יע"ש. וא"כ הרי איכא מפורש הני תנאי דתושב ושכיר לא יאכל בו דגר הוא ערל. ומשם הוא דפשיטא ליה להש"ס בסנהדרין דפריך להאי פירכא דוהרי מילה וכו' וכוונתו דאי ב"נ מצווין על המילה א"כ גר תושב איך הוה ערל ואמאי אין כופין אותו למול וכדברי מהרש"א ז"ל

שוב ראיתי להרב מהר"מ מאג"אר ז"ל בספרו הבהיר בני משה הלכות עבדים סי' ג' ד"ץ ע"א שהביא מתרגום אונקלוס ותרגום יהונתן דפירשו גר תושב דהוא ערל ובספרי פ' אחרי מות פי"א בפ' כל נפש אשר תאכל כל נבילה וכל נפש יכול אף גוי ת"ל גר איגר יכול גר תושב ת"ל האזרח מה אזרח בן ברית אף גר בן ברית וכ"כ הרמב"ן בהדיא בפירוש התורה בפ' יתרו והרשב"א בתשו' סי' קפ"ב וכן מבואר מדברי ה"ה פכ"ט מה' שבת וכן מוכח בפ"ק דע"ז גבי בר שישך דשדר ליה קורבנא ר"י נשיאה ותמה על דברי הרב מ"ל ז"ל דה' מלכים הנז' דהרי מבואר. נגלה הוא דודאי גר תושב הוא ערל ודברי מהרש"א נכונים כראי מוצק יע"ש. ויש להעיר על הרב ז"ל שהביא מדברי ה"ה דפכ"ט מה' שבת ולא הביא מדברי הרמב"ם ז"ל דה' א"ב דכתב בפירוש דגר תושב הוא ערל. גם מאי דמקשה על הרב ז"ל מתרגום אונקלוס ותרגום יהונתן. ומדכרי הרמב"ן והרשב"א וה"ה ומהש"ס דע"ז. אי מהני לאו תימה' היא דכוונת הרב מ"ל כדכתיבנא לעיל. אך מאי דמייתי מהברייתא דספרי שפיר קשיא והיינו על דרך דהוינן עליה אף אנן נמי בעניותין מהני תנאי דהמכילתא ודפרק הערל בהאי קרא דתושב ושכיר לא יאכל בו כנז'.