גזע ישי שצו

מטעמא דאמו מישראל דהולד זכר מן המשיאין לכהונה הוא ולהכי שפיר אכשר רבא לרב מרי בר רחל ולא פליג אתוספתא. ושפיר קשיא ליה להר"ב לח"מ אמאי השמיט הרמב"ם להאי תוספתא ולא קשיא ליה ממה שהכשיר הרמב"ם כל שאמו מישראל ואפי' מגוי ועבד וזה פשוט. באופן שדברי הרב שער המלך ז"ל אלו נפלאו ממני. ולקושי' הרב לח"מ ז"ל עמ"ש הרב מהרח"א ז"ל בס' עץ החיים בלקוטיו שבסוף הספר דף ע"ג

רמ"א גר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה. כדאית' ביבמות פרק החולץ דמ"ו ע"ב. וכתבו שם התוס' ד"ה משפט כתיב דאפי' למ"ד בסנהדרין ד"ב דבר תורה חד נמי כשר הכא מידן לגזילות וחבלות דבעי' ג' לכ"ע יע"ש. וקשה לי דלעיל שם דמ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה לנדתה כתבו ותימה דאמר לקמן דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה ואפי' למ"ד בריש סנהדרין דבר תורה חד נמי כשר מ"מ אין דרך נשים להביא איש עמהם בשעת טבילה וכו' יע"ש. אשר מדבריהם אלו מפורש יוצא דלמ"ד גבי דין דחד נמי כשר ה"ה בגר דדבר תורה בחד נמי הוי גר וזה שלא כמ"ש בדמ"ו ויש ליישב והוא פשוט

והנה הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' א"ב פסק דאפי' נתגייר בפני שנים אינו גר וכתב ה"ה ז"ל דהטעם משום דשנים שדנו אין דיניהם דין יע"ש. ולפום ריהט' איכא לאקשויי טובא על הרמב"ם ז"ל דממ"ש טבל בינו לבין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו ואפי' בפני שנים אינו גר מוכח דלא מבעיא בפני אחד דאינו גר אלא אפי' בפני שנים ומדכתב התם דאינו גר נראה דאינו גר כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן. וק"ט דהא איהו פסק בפ"ב מה' סנהדרין דין ט' דדבר תורה אפי' חד שדן דינו דין וא"ר מינה נמי לגר דכשר דבר תורה אפי' בחד ואיך כתב בה' א"ב דאפי' בפני שנים אינו גר דמשמע אפי' מן התורה אינו גר. ומיהו לפי מ"ש התוס' ז"ל דאפי' למ"ד גבי דין דדבר תורה אפי' בחד כשר גבי גר לכ"ע אינו גר אלא בפני שלשה כגזילות וחבלות ניחא דאיכא למימר דהיינו נמי טעמו דהרמב"ם ז"ל דכתב דאפילו בפני שנים אינו גר. אך ממ"ש ה"ה ז"ל דטעמו משום הא דקי"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין משמע דגר ודין שוין הם ודלא כמ"ש התוס'. ולפי דבריו קשיא מאי דאקשינן דא"כ איך סתם וכתב דאינו גר אפי' בפני שנים דמשמע להדיא. דמדאורייתא נמי לאו גר הוא עד שיהיה בפני ג' כיון דאיהו פסק גבי דין דדבר תורה אפי' חד כשר. ויש ליישב קצת. ותו לא מידי

רמ"ב גר תושב. זה כותי שקבל עליו שלא יעבוד ע"ז עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם ולמה נקרא תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל. כ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' א"ב הלכה ז'. ותמהני טובא על הרב מ"ל ז"ל דאייתי בידיה פ"י מהלכות מלכים הלכה ז' דפ"ז סע"ב דברי הגאון מהרש"א ז"ל דכתב בסנהדרין דנ"ט על מה שהקשו שם התוס' ד"ה והרי פריה ורביה תימא מנ"ל דלא נאמרה לבני נח ואי משום דלא חשיב לה בהרי ז' מצות הא אמרי' לעיל קום עשה לא קא חשיב וכו' וכתב ע"ד אלו הגאון מהרש"א ז"ל הא דלא ק"ל הכי לעיל גבי מילה נראה לומר דמשו"ה ל"ק הו גבי מילה הכי משום דבמילה הכי פריך דאי נצטוו ב"נ על המילה א"כ כשידינו תקיפ' עליהם אמאי לא היו כופין אותם למול את עצמ' וגר תושב שהוזכר בתורה דהיינו שקבל עליו ז' מצות היאך אפשר למצוא אותו דהא חייב הב"ד לכוף אותו גם למול עכ"ד ז"ל. וכתב הרב מ"ל ז"ל על דבריו וז"ל ולא ידעתי כוונתו דלעולם בזמן שידינו תקיפא אנו כופין אותם למול וגר תושב שהוזכר בתורה היינו שמל וקבל ז' מצות ולא קאמר ח' מצות עם מילה היינו משום דקום עשה לא קא חשיב. ועוד דמילה חייב למול תכף ומיד וכבר קיים המצוה ושוב אין עליו חיוב עוד ומאי דאמרינן בפרק בתרא דע"ז עלה ס"ד איזהו גר תושב כל שקבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם ב"נ התם חשיב מצות שחייבים עליהם כל יום ויום שלא לעבור עליהם אבל גבי מילה לא שייך קבלה שהרי כיון שמל אין עליו עוד שום חיוב א"ד ז"ל יע"ש. ודבריו תמוהים דהא בא מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' א"ב דגר תושב הוא שקבל עליו ז' מצות ב"נ ולא מל ולא טבל ומקור דינו הוא מהך ברייתא דע"ז שהזכיר הרב ז"ל וכמ"ש הרב כ"מ בה' א"ב שם וא"כ הרי לך מפורש בדברי הרמב"ם דהא דאמרו בע"ז דגר תושב הוא שקבל עליו ז' מצות ב"נ היינו ז' מצות ב"נ בלבד אבל אינו נמול כלל ואיך כתב הרב ז"ל דהא דאמרינן בע"ז דס"ד דגר תושב הוא כל שקבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם ב"נ דהתם חשיב מצות שחייבים עליהם כל יום וכו' אבל גבי מילה לא שייך קבלה שהרי כיון שמל וכו'. ועוד דבהדיא מוכח שם בע"ז בש"ס דע"ה ע"א דגר תושב הוא ערל דפרכי' התם עלה דרב יהודה דשדר ליה קורבנא לאבידרנא וכו' והאמר רבה בב"ח אמר ר"י גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות ומשנינן התם כגון שקבל עליו למול ולא מל יע"ש הרי מפורש