גזע ישי שצה

קושיא זו. אמנם הר' מ"ל ז"ל שם בפי"ג דחה תירוץ ה"ה ז"ל וכתב ואפשר שדעת רבינו כמ"ש ה"ה פט"ו דגוי ועבד הבא עב"י דיש מי שכתב דאם ילדה בת פסולה לכהונה וע"ז כתב כאן ואינו נאמן לפסול את הבנים לענין שאם ילדה בת א"ד ז"ל יע"ש. חנה שכת' הרב בדרך אפשר שדעת הרמב"ם דפגום מיהא הוה. ולדידי אי אפשר לאומרו דמסתמיות דברי הרמב"ם בפט"ו דכתב דהולד כשר מוכח דדעתו דהוא כשר לגמרי. וליישב קושיית ה"ה ז"ל על הרמב"ם דפי"ג אפשר לי לומר דנ"מ לענין לפוסלן להבנים לדון דיני נפשות או דיני חליצה דקי"ל דבעי שיהא אביו ואמו מישראל ולענין זה הוא שפסק להא דנאמן הוא לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול את בניו כלומר אלא בניו כשרים ככל שאר ישראל שאביו ואמו מישראל לכל דבר לדון דיני נפשות ודיני חליצה ולא דיינינן לבניו דין גרים שאמם מישראל לפוסלן לדון דיני נפשות ודיני חליצה כנלע"ד ותו לא מידי

וראיתי להר' שע"ה פ"א מה' מלכים ריש הלכ' ד' שכתב שגם דעת הרמב"ם דהוולד פגום לכהונ' ושגם מדברי ה"ה פט"ו מה' א"ב משמע שלא בא מפורש בדברי הרמב"ם אי ס"ל כהרי"ף דספיק' הוי או כמ"ד דפגום מיה' לכהונ' יע"ש ולע"ד אחר המחי"ר דמסתמיו' דברי הרמב"ם שכתב בה' א"ב דהולד כשר נרא' דס"ל דכשר לגמרי וכ"כ השעה"מ גופיה בפט"ו מה' א"ב דקט"ו ע"ב וז"ל ולענין הלכה הנה מסתמיות דברי רבינו שכתב דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר נרא' דס"ל דכשר לגמרי ואפילו לכהונה ושלא כדעת הרא"ש ז"ל וכו' יע"ש. גם מ"ש שגם מדברי ה"ה פי"ד מ"ה א"ב משמע דלא בא מפורש וכו'. לדידי נראה לי מדברי ה"ה פי"ג ממאי דקשיא ליה על מאי דפסק הרמב"ם להא דנאמן הוא על עצמו ואינו נאמן לפסול את בניו דפשיטא ליה בדעת הרמב"ם דדעתו דהולד כשר לגמרי ואפי' לכהונה וכדכתיבנא לעיל. ומאי דאיכא תו לאקשויי על דברי הרב שער המלך ז"ל דה' מלכי' אכתבנו לקמן בסימן שאחר זה בס"ד

ר"מ גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. אפילו לדעת הרי"ף והרא"ש דפגום לכהונה מיהא הוי היינו דוקא וולד נקבה דאם בת היא זו שנולדה מגוי הבא עב"י הרי היא פגומה לכהונה. אבל וולד זכר הוא כשר לגמרי ואפי' לכהונה. שהרי כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל דאי ברתא היא אסורה לכהונה יע"ש וכ"כ ה"ה ז"ל פט"ו מ"ה א"ב בשם יש מי שכתב דאם ילדה בת פסולה לכהונה. הרי שדקדקו לומר אם ילדה בת הוא דפגומה לכהונה הא אם בן הוא כשר לגמרי הוא ונ"מ שאם בא על ב"י אין הוולד פסול לכהונה. וכ"כ הריטב"א ז"ל שכן אמרו בירושלמי. וכן מוכח להדיא מדברי רש"י ז"ל פרק החולץ דף ד"ה שבנה פגום שכתב דבנה פגום לאו דוקא וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' שם. אבל דעת הרמב"ן ז"ל דבנה נמי פגום דבן וולד זכר או נקבה פגומים הם לכהונה. וכן נראה דעת התוס' ז"ל פרק החולץ דמ"ה ד"ה אמו וכו' יע"ש

והנה הרב שער המלך ז"ל פ"א מה' מלכים הלכה ד' כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל אפי' גוי ועבד הבא עב"י הולד כשר למלכות ואע"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגוי ועבד הבא עב"י קי"ל דהולד פגום לכהונה כמ"ש הרא"ש בפרק החולץ ואף לדעת הרי"ף ספיק' מיהא הוי י"ל דס"ל להרמב"ם דתלמוד' דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי מטעמא דאמו מישראל אע"ג דפגום מיהא לכהונה ולא ס"ל לחלק בין מלכות לשאר שררות ובהכי נחה שקטה מה שתמה הר"ב לח"מ ז"ל בפ"ב מה' סנהדרין אמאי השמיט רבינו תוספתא הלזו. ולא ידעתי אדקשיא ליה אמאי השמיט' אמאי לא ק"ל ממה שהכשיר רבינו כל שאמו מישרא ואפי' מגוי ועבד ולומר דס"ל לרבינו דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר לכהונה זה ודאי דוחק שהרי לדעת הרי"ף ספיקא הוי וגם מדברי ה"ה פט"ו מ"ה א"ב משמע שלא בא מפורש בדברי רבינו אי ס"ל כהרי"ף דספיק' הוי או כמ"ד דפגום לכהונה מיהא הוי א"ד ז"ל יע"ש. ולע"ד דברי הרב ז"ל תמוהים טובא דאף אם נאמר דיסבור הרמב"ם כהרי"ף דספיקא מיהא הוי או כהרא"ש דפגום הוי מ"מ הרי מוכח מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דדוקא אם בת היא הוא דהיא פגומה אבל וולד זכר אפילו פגום לא הוי וכן נמי מאי דכתב הרב ללמד מדברי ה"ה דפט"ו מה' א"ב בדעת הרמב"ם. הרי ה"ה כתב דיש מי שכתב דאם ילדה בת היא פגומה לכהונה הרי דדייק למימר אם ילדה בת ללמדנו דדוקא בילדה בת הוא דפגומה לכהונה אבל וולד זכר כשר לגמרי וכ"כ הרב שער המלך ז"ל גופיה פט"ו מ"ה א"ב הלכה ג' דקט"ו ע"ג דכן הוא דעת הרי"ף והרא"ש וה"ה בשם יש מי שכתב והריטב"א והרשב"א ז"ל יע"ש. וא"כ לענין מלכות דהוא בזכר שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דכשר למלכות דכיון דזכר הוא אפילו פגום לא הוה ומן המשיאין לכהונה הוא ולא הוה שלא כהתוספתא ואין צורך למאי דכתב הרב ז"ל דס"ל להרמב"ם דתלמודא דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי