גזע ישי שצד

דמייתי הש"ש בב"מ מיירי בגר דאינו כלל מישראל. וכ"כ באסיפת זקנים לב"מ שם שכן כתבו בתוס' חצוניות וכ"כ הריטב"א ז"ל דהך דמכילתא מיירי בגר שאמו מישראל יע"ש. ולפום ריהטא נראין הדברים מוכרחין למימר הכי בכוונת המכילתא דהא האי תנא דמכילתא לא מצי לפלוגי בהא דושב אל משפחתו בעינן וליכא וע"כ דמיירי בגר שאמו מישראל וא"כ הרי אתה למד מהך מכילתא דגוי הבא על בת ישראל דהוולד כשר דאמרי' היינו דהוא גוי וצריך גירות והיינו דקרי ליה תנא דמכילתא גר דאי גוי הבא על בת ישראל דוולד כשר והוא ישראל גמור מבטן איך קרי ליה תנא גר דקאמר לרבות את הגר דמיירי על כרחין באמו מישראל. אלא מוכח דהולד כשר דאמרינן היינו דהוא גוי וצריך גירות להיות דינו כישראל

תו נראה להביא ראיה מהא דאמרי' בפרק עשרה יוחסין דף ע"ו ע"ב אושפיזכיני' דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה קא מנצי איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא ומר אמר אנא וכו' אתו לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהא אלא מקרב אחיך א"ל רב אדא בר אהבה ואפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה הילכך רב ביבי דגברא רבה הוא ליעיין במילי דשמיא ומר לעיין במילי דמתא אמר אביי הילכך מאן דמשרי צורבא מרבנן באושפזיכניה לאשרי כרב אדא בר אהבה יע"ש. הנה דקאמר הש"ס אושפזיכניה דרב אהבה גיורא הוה הרי דקרי ליה תלמודא לולד שאמו מישראל ואביו גוי גיורא. ואם איתא דהולד כשר דאמרי' היינו דכשר לגמרי הוא דישראל הוא מבטן אמו ואין צריך גירות איך קרי ליה תלמודא גיורא. אלא מבואר דהולד כשר שאמרו היינו לאפוקי שאינו ממזר אבל הוא גוי עד שיתגייר והאי צורבא מרבנן אוזפייכניה דרב אדא בר אהבה נתגייר ולהכי קרי ליה תלמודא גיורא

שוב ראיתי דהני ראיות דאמרן לאו ראיות נינהו. די"ל דגר דקאמר תנא דמכילתא היינו גר בן גר ואמו ישראלית דמיקרי איהו נמי גר על שם אביו שהוא גר שנתגייר. וכן נמי אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה דאמר הש"ס דגיורא הוה היינו שהיה בן גר ואמו מישראל וכן מוכח מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות פרק החולץ דמ"ו ע"ב ד"ה אמו מישראל וכו' ומדברי הרשב"א ז"ל בחי' שם ר"פ מצות חליצה דף ק"ב ד"ה אמר רבא גר דן את גר חבירו יע"ש במאי שהקשה בסוף דבריו על הרי"ף ממאי דקאמר הש"ס בסנהדרין חדא לאתויי גר וכו' אלמא בגר שהורתו שלא בקדושה הוא דאי באמו מישראל האי לאו גר הוא אלא ישראל ואפילו בא עליה גוי וכו' ואי בגר שבא על בת ישראל האי לאו מטפה פסולה אתי וכו' ולעיל שם בסמוך מייתי לה להא דאמרי' בקדושין דאושפזיכניה דר"א בר אהבה גיורא הוה. וא"כ ע"כ דמאי דקאמר דגיורא הוה היינו דהוה כן גר וזה ברור

שבתי וראיתי דיש להביא ראיה ברורה לענ"ד לאידך גיסא דגוי הבא עב"י דהולד כשר היינו דישראל גמור הוא ואין צריך גירות. מהא דתניא בתורת כהנים פרש' אחרי מות ריש פרש' ח' ישראל אלו ישראל גר אלו גרים הגר לרבות נשי הגרים בתוכם לרבות נשים ועבדים. א"כ למה נאמר איש איש להביא וולד ישראל מן הגוי ומן העבד עד כאן ע"ש בקרבן אהרן דקצ"ג ע"ב ובפסיקתא ובילקוט שם. והשתא איכא לאקשווי הך וולד ישראל הבא מן הגוי ומן העבד דאיצטריך לרבויי מאיש איש דחייב על אכילת דם היכי דמי אי בנתגייר הרי גר הוא והוא בכלל מאי דקאמר גר אלו הגרים ואי בלא נתגייר הא גוי הוא ואיך אפשר לחייב את הגוי על אכילת דם. אלא מוכח להדיא דוולד הבא מגוי ועבד הוולד כשר וישראל הוא מבטן ואין צריך גירות והילכך הצריכה תורה לרבויי דאע"ג דאביו גוי או עבד דלא הוזהרו על הדם איהו חייב כיון דאמו מישראל וכמ"ש עליה קרבן אהרן ז"ל שם

רל"ט גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. אע"ג דכשר הוא פגום לכהונה מיהא הוה. כן הוא דעת הרא"ש בפ' החולץ והרי"ף שם כתב דהוא ספק. אבל מדברי הרמב"ם שכתב פט"ו מה' א"ב גוי ועב' הבא עב"י הולד כשר מדסתם וכתב דהולד כשר נרא' דס"ל דכשר לגמרי ואפי' לכהונה. וכן נראה מדברי ה"ה ז"ל פי"ג מה' הנז' הלכה י"ג דהקשה שם על מה שפסק הרמב"ם ז"ל מי שהיה נשוי לישראלית או לגיורת ויש לו בנים ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול את הבנים וכו' והקשה עליו ה"ה כיון דקי"ל כותי ועבד הבא עב"י הולד כשר וכו' אפילו יהיה כדבריו הולד כשר הוא יע"ש שנדחק לתרץ. ואם איתא דדעת הרמב"ם ז"ל דאע"ג דהולד כשר מ"מ פגום לכהונה הוא לא מקשה ה"ה ז"ל מידי דהא נ"מ שאינו נאמן לפסול את בניו לפוגמם לכהונה. אלא מבואר דפשיטא ליה לה"ה ז"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דהולד כשר לגמרי ואפי' לכהונה והיינו דקשיא ליה על האי פסקא דפס' בפי"ג דנאמן הוא לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול את בניו מהא דגוי הבא עב"י הולד כשר והוצרך לידחק בישוב