גזע ישי שצב

הנז' וכן בנפסק ציציות טליתו בכרמלית אי לא בעי לחזור לביתו במקום שיראוהו באיסורו קאי הילכך כיון דעכ"פ דברים הללו אסרו חכמים עליו בכולל כי איכא כבוד הבריות אין התירו אלא מפני שגדול כבוד הבריות שדוחה האיסור עיין בפרש"י שם בד"ה שב וא"ת ודוק היטב. ותו לא מידי

רל"ה גיד הנשה. כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' שס"ד דאיסו' גיד הנשה נוהג אף באדם יע"ש. והנה הר"ב מ"ל פ"ח מה' מאכלו' אסורו' הלכה א' כתב דברי הרשב"א לו ע"ד הרמב"ם שם ומשתק שתיק לה ומדכתב דברי הרש"בא ע"ד הרמב"ם מוכח דלדעתו הוו דברי הרשב"א ז"ל הלכה פסוקה אליבא דכ"ע ואף הרמב"ם ז"ל יודה בהאי דינא. אמנם יפה אמר חנ"ן הרב שער המלך ז"ל שם שדין זה תלוי בפלוגתא דלדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מה' אלו הלכה ג' דבשר אדם אסור הוא בעשה נראה ודאי שאין גיד הנשה נוהג באדם דלא גרע מבהמה טמאה דקי"ל כר"ש דאינו נוהג בטמאה משום דבעינן גידו אסור ובשרו מותר וכמו שפסק הרמב"ם שם. והרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא משום דאיהו לשטתיה אזיל דס"ל דבשר אדם מותר שלא כדעת הרמב"ם ז"ל א"ד הרב שער המלך ז"ל יע"ש. וכן יש ללמוד מדברי השואל להרשב"א ז"ל שם שכתב בשאלתו בדעת הרמב"ם דאין איסור בשר מן החי ואבר מן החי נוהג באדם יע"ש וא"כ מינה נמי לאיסור גיד הנשה דאינו נוהג באדם. ומיהו אפשר עדין לדחות ולחלק בין אדם לבהמה טמא' דאע"ג דבבהמ' טמא' אין גיד הנשה נוהג מה"ט דאמר ר"ש דבעינן גידו אסור ובשרו מותר אדם שאני דהוא היה עיקר מעשה וכמ"ש הרשב"א בתשו' שם בטעמו האחרון וז"ל ועוד שאף הוא היה עיקר מעשה יע"ש. וא"כ אפשר דמה"ט נוהג איסור גיד הנשה אף באדם אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דבשר אדם אסור דעד כאן לא ממעטינן איסור גיד ממי שבשרו אסור אלא במין בהמה שלא היתה הבהמה סיבת האיסור של גיד הנשה אבל גיד הנשה של אדם שהוא היה עיקר המעשה שבעבורו נאסר גיד הנשה לא משגחינן ביה במה שבשרו אסור להתיר גיד הנשה דידיה אלא נוהג בו איסור גיד הנשה אף שבשרו אסור ואפשר שמפני כך כתב הר"ב מ"ל ז"ל דברי הרמב"ם בסתם כנלע"ד. ותו לא מידי

רל"ח גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. כדמסיק הש"ס ביבמות פרק החולץ דף והלכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר יע"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מה' איסורי ביאה הלכה ג' יע"ש ובה"ה וכן פסקו שאר כל הפוסקים ז"ל

ויש להסתפק אם הא דקי"ל דהולד כשר היינו לאפוקי שאינו ממזר אבל גוי מיהא הוי עד שיתגייר כגוי דצריך גירות כדי שיהא דינו כישראל או דילמא גוי ועבד הבא על בת ישראל דאמרי' דהולד כשר היינו דהוא ישראל גמור מיום הולדו לכל דבריו ואין צריך גירו' דישראל כש' הוא מבטן אמו דהיא ישראלית

והנה מדברי התוס' ז"ל בקדושין פרק עשרה יוחסין דע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל וכו' מבואר יוצא דהולד כשר דאמרי' היינו לאפוקי דאינו ממזר אבל אכתי גוי הוא עד שיתגייר שהקשו וא"ת אמאי איצטריך למימר דקסבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר לימא הולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לנכרי ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הנכרי כדאמר בסוף פרק דלעיל דס"ז וליכא למיחש לכך אם תנשא לנכרי וכו יע"ש. אשר מדבריהם אלו בהאי תירוצא מבוא' יוצא דהא דאמרי' גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר היינו אם נתגייר או נשתחרר העבד אחר כך ולאפוקי דלא הוה ממזר. וכ"כ בפסקי תוס' שם וז"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר והוי גוי יע"ש. וכן מוכח נמי מדברי רש"י ז"ל שם לעיל דס"ח ע"ב שכתב שם ד"ה לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר גרסינן דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר נכרי דנימא נכרי הוא ואם נתגיי' יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראל שדינן ליה וכו' יע"ש. הרי שכתב להדיא דאי שדינן ליה בתר נכרי והוא כש' לבא בקהל היינו לאח' שיתגייר

והגאון מהרש"א ז"ל שם בפ' עשרה יוחסין כתב לפרש דברי התוס' דשם דלא כיונו לומר דהולד כשר והוא גוי אלא כוונתם ע"פ מ"ש בסוף פרק דלעיל דעיקר הקפידה דכי יסיר הוא בבן בתך מן הגוי שקרוי בנך אבל בן בנך הבא מן הגויה אינה קרוי בנך והשתא ניחא דאם הולד כשר אין לחוש כ"כ לכי יסיר שהרי הוא בנו שהולך אחריו אבל אם הולד ממזר לא שדינן ליה בתר גוי אלא בתר אמו שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוי ממזר דהכי קאמרי לעיל ס"פ האומר. אבל דברי רש"י אסיק הגאון ז"ל שם בצ"ע דדבריו סותרי דממ"ש בפרק האומר דס"ח מוכח דס"ל דהולד כשר והוא גוי וצריך גירות כדי שיבא בקהל ובפ' עשרה יוחסין לקמן אהא דפריך גבי עבד ושפחה נתערבו בהן ניתני חדא מבואר יוצא מדברי רש"י דע"כ גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר והוא ישראל גמור וא"צ גירות יע"ש

וראיתי להר' שע"ה פט"ו מה' אישורי ביא' הלכה ג' שהביא דברי הגאון מהרש"א והוסיף