גזע ישי שצ

ולפענ"ד נראה לפום ריהטא דאין כאן מקום לספק זה דהדבר פשו' דלאו בדליקה בלחוד הוא דהתירו גר' כבוי בלא מתכוין לכבוי ואף שהוא פסיק רישיה. אלא בכל איסורי שבת דינא הכי. הוה דכל הנעשת בלא מתכוין ע"י גרם בפסיק רישיה כי האי דגרם כבוי שרי. והרי הוא כמבואר יוצא. מהסוגיא דשבת פרק כל כתבי עלה דתנן התם ד"ך ע"א ר"ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר. בכלי חרס חדשים מלאי' מים לפי שאינן יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה ואמרי' עלה שם ע"ב בש"ס למימרא דרבנן סברי גר' כבוי מותר ורבי יוסי סובר גרם כבוי אסור והא איפכא שמעינן להו דתניא עושין מחיצה בכלים ריקנין ובמלאים שאין דרכן להשתבר וכו' חסורי מחסרא והכי קתני וכו' ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר' יוסי אדר' יוסי דתניא הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף. שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לו תעשון כן לה' אלקיכם עשיה הוא דאסיר גרמא שרי. אי הכו הכא נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשיה הוא דאסיר גרמא שרי. מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתיא לכבויי. אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה הת' דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כ"ש ותסברא האי גמי ה"ד וכו' יע"ש. הרי לך מפורש דטעמא דר' יוסי דאוסר גרם כבוי דליקה בשבת הוה משום דאדם בהול על ממונו אשר מזה מבואר יוצא דבשאר איסורי שבת דליכא בהו לה"ט דאדם בהול על ממונו גם לר' יוסי גרמא שרי ומשום הכי מתיר גרם מחיקת השם וא"כ לרבנן דשרו גרם כבוי בדליק' דאיכא להא דאדם בהול על ממונו כ"ש דשרו בשאר מלאכות דשבת דליכא להאי חששא דאדם בהול על ממונו וכדפריך הש"ס אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כ"ש ומסיק הש"ס דפלוגתייהו דרבנן ור' יוסי גבי גרם מחיקת השם הוא לענין לאהדורי אגמי רבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ור' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן. וא"כ הרי מפור' יוצא מסוגיא זו כל בתר איפכא ממאי דסבר מר הרב שה"ג לצדודי דבדליקה דוקא הוא דהקילו ושרו גרם כבוי דאדרבה בשאר איסורי שבת כיון דליכא למימר בהו להא דאדם בהול כ"ש דשרו רבנן ואפי' ר' יוסי דפליג דוקא בדליקה הוא דפליג משו' דאיכא למימ' בדליקה אדם בהול על ממונו וכו' אבל בשאר מלאכות דשבת דליכא למימר בהו להא דאדם בהול וכו' אפי' ר' יוסי שרי ע"י גרם בלא מתכוין ואפי' שהוא פסיק רישיה ולהכי הוא דשרי גרם מחיקת השם ע"י טבילה וכ"ש לרבנן דשרו גרם כבוי אפי' בדליקה דשרו בשאר מלאכות דשבת ותם אנכי ולא אדע מאי מספקא ליה למר הרב שה"ג ז"ל

גם מדברי הרא"ש ז"ל פ"ב דביצה מוכח להדיא דהא דהתירו רבנן גרם כבוי לאו בדליקה בלחוד התירו ומשום דבדליקה הקילו אלא בכל מילי דאיסורי שבת ויו"ט כל הנעשה ע"י גרם שרי שכתב שם עלה דאמרינן התם דף ע"א הנותן שמן בנר חייב משו' מבעיר והמסתפק ממנו חייב משו' מכבה וז"ל הא דחשיב ליה מכבה היינו משום דכשממעט השמן ומרחיקו מפי הנר שהוא דולק מיד כהה אור הנר ואין דולק יפה כבתחלה והו"ל מכבה. אין לפרש שממהר כביית הנר כשיכלה השמן. דהיינו גרם כבוי שנחלקו ר' יוסי וחכמים דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאי' מים. שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה וקי"ל כרבנן דגרם כבוי מותר. ומיהו וההיא דשופפרת ע"פ הנר דאסיר דילמא אתי לאסתפוקי מניה ע"כ מפני שממהר כבוי וכו' הילכך נ"ל טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבויו ואף רבנן דר' יוסי מודו בהאי גרם כבוי דחייב דע"כ לא פליגי. התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגור' את הכבוי כשתגיע שמה הדליקה אבל הכא השמן והפתילה שניהם גורמי' את הדליק' והממעט מאחד מהם וממהר את הכבוי חייב וכו' א"ד ז"ל יע"ש. והשתא אם איתא דדוקא בדליקה הוא דהתירו רבנן גר' כבוי מטעמ' דבדליקה הקילו מאי מוכיח הרא"ש ז"ל דאין לפרש להא דהמסתפק מן הנר חייב משו' מכבה דהוה משום שממהר כביית הנר דא"כ היינו גרם כבוי שנחלקו בו ר' יוסי וחכמי' דתנן עושין מחיצה בכל הכלים וכו' וקי"ל כרבנן דגר' כבוי מותר הא ר' יוסי ורבנן בדליקה הוא דאפליגו ומשום דבדליקה הקילו הוא דשרו רבנן גרם כבוי הדליקה ע"י עשיית מחיצה בכל הכלים. אבל בכה"ג דהמסתפק מן השמן שבנר אפי' שאינו אלא גר' כבוי גם לרבנן אסור. אלא מוכח להדיא מדברי הרא"ש ז"ל אלו דרבנן דהתירו גרם כבוי לאו בדליקה בלחוד הוא שהתירו אלא דה"ה בגרם כבוי שלא במקום דליקת כהאי גוונא דמסתפק מן השמן שבנר נמי שרו