גזע ישי לח

ולפי פירושו דפירש הרמב"ם ז"ל להך בריית' ליכא לאתויי מידי מהך ברייתא לנדון דידן כמובן. ודברי רש"י ז"ל דחה הגאון באר שבע ז"ל

האמנם כי דייקינן פורתא נרא' דמאי דתמה הגאון באר שבע ז"ל על פירש"י לאו תמיהא היא כלל ומאוד אני תמה על הגאון הנזכר שהחריד את כל החרדה הגדולה הזאת על מאור עיני הגולה רש"י ז"ל והכי אמר מר בתמיהתו ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה וכו' כאילו ח"ו נעלמה מעיני קדשו של רש"י ז"ל האי משנה ערוכה דפ"ב דעדיות ומאי דאמר עלה שמואל סוף פרק האורג דהאי פטור הוא פטור ומותר. וזו פליאה גדולה בעיני על הגאון ז"ל הנזכר. דהא הך מתניתין דעדיות דהצד נחש לאו כולי עלמא היא אלא ר"ש היא דס"ל מלאכה שא"צ לגופה מותר. וכדאמרינן עלה בשבת דק"ז ע"ב אבל לר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב. אסור לצוד נחש ומתעסק בה כדי שלא ישכנו וחייב משום צד. וכבר התוס' ז"ל בריש שבת ד"ג ע"א ד"ה הצד נחש הקשו בשם בה"ג דברי שמואל אהדדי דהכא סבר שמואל כר"ש מלאכה שא"צ לגופה פטור ומשום צערא דגופא מותר. ובפ' כירה אמרי' דסבר שמואל במלאכה שא"צ לגופה כר"י דחייב. ותירצו בשם ר"ת דשמואל קאמר דלר"ש דס"ל מלאכה שא"ג לגופה פטור. בהני תלת פטור ומותר וליה לא ס"ל כר"ש יע"ש. ובהך מתניתין דמייתי מינה שמואל ראיה דהצד נחש וכו' פטור ומותר. מהא דתנן התם דקכ"א כופין קערה וכו' ועל עקרב שלא תישך. הנה סיפא דהך מתני' גופה אמר רבי יהודה מעשה בא לפני ריב"ז בערב ואמר חוששני לו מחטאת ופי' רש"י ז"ל חוששני לו מחטאת כיון דלא היה העקרב רץ אחריו איני יודע אם חייב משום צידה אם לאו וחוששני לו' חייב חטאת הוא ע"כ יע"ש. והנה כי כן תם אנכי ולא אדע מה מקום לתמיהא זו דתמה הגאון באר שבע ז"ל על רש"י דפרק חלק מהאי מתני' דפ"ב דעדיות והכי אמר מר בתמיהתו דאי אפשר לומר שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום. צידה שהרי אפילו הצד ממש שלא יזיקו מותר לכתחל' וכו' כאילו הוה דינא דהך מתני' דפ"ב דעדיות אליבא דכ"ע וליכא שום תנא דפליג עלה. והא איכא רבי יהודה ורבן יוחנן בן זכאי דפליגי עלה דהך מתני' דעדיות וסברי דהצד נחש בשבת ומתעסק בו כדי שלא ישיכנו חייב דאית. להו מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ומתני' דפ"ב דעדיות ר"ש היא. וא"כ שפיר אפשר ואפשר לומר דהך ברייתא דלוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ר' יהודה וריב"ז היא דסברי מלאכה שא צ לגופה חייב עליה ולהכי קתני תנא דהך ברייתא לוחשין וכו' לאשמועינן דאע"ג דמלאכ' שא"צ לגופה חייב והצד נחש בשב' ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב. אפ"ה לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת כדי שלא יזיקו. משום דאין בכך משום צידה וכדפי' רש"י ז"ל ושפיר פירש דהאי תנא הא אתי לאשמועינן דאע"ג דסובר מלאכה שאצ"ל חייב והצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב הצדן ע"י לחישה לאו צידה הוי להתחייב משום צד. והא דמוקי לה רש"י להך ברייתא כר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב. ולא מפרש לה משום רפואה כדהוה בעי לפרש לה הגאון באר שבע ז"ל. משום דס"ל לרש"י דהא מילתא דפשיטא טובא היא דליכא משום רפואה כיון דלא עביד מידי רק עקימת שפתים בלחישה פשיטא דליכא למגזר בכה"ג משום שחיקת סממנים. ולא היה צריך התנא להשמיענו דבר זה וכן נמי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כדפירש לה הרמב"ם ז"ל. משום דאיהו ס"ל דהלחש מועיל ודלא כהרמב"ם דס"ל דאין הלחש מועיל כלום. וכיון דלרש"י הלחש מועיל ליכא בהאי לחישה בשבת ע הנשיכה משום שיחה בטלה ופשיט' דשרי ומאי אתא תנא דברייתא לאשמועינן דלוחשין ולהכי סובר רש"י ז"ל דע"כ דהאי תנא דקתני לוחשין וכו' ס"ל כר"י וריב"ז דמלאכה שא"צ לגופה חייב והצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב דלא כהך מתניתין דעדיות דהך מתני' ר"ש היא. ולכן אתי שפיר מאי דקתני לוחשין וכו' דאתא לאשמועינן דצידה דע"י לחישה שריא משום דאין בכך משום צידה. וזה פשוט וברור בכונת רש"י ז"ל. ודברי הגאון באר שבע ז"ל בתמיהתו על פי' רש"י ז"ל אינם אלא דברי תימא כאמור

שבתי וראה להרב מהר"א אלפאנדרי זל בס' מרכבת המשנה פי"א מה' ע"ז דף י"ז ע"ד שהביא דברי רש"י ז"ל וכתב וז"ל וראיתי להרב באר שבע בשיטתו שהבין בדברי רש"י שמ"ש ואין בכך משום צידה היינו שלחש זה שלוחש ומקבץ יחד הנחשים במקום אחד שאין זה חשוב צידה להיות אסור ללחוש בשבת. וכפי זה תמה עליו דמשמע שהצד מפני שלא יזיקו אסור. והא משנה שלימה שנינו הצד נחש וכו' עכ"ל. ואני אומר שאין כונת רש"י במ"ש ואין כאן צידה שאין זה חשוב צידה. אלא כוונתו לומר כיון שהוא בשביל שלא יזיקו. אין כאן איסור צידה ומותר. והיינו ההיא מתני' דהצד נחש. וזה נראה מוכרח בדעת רש"י ז"ל דלא ימנע האי שלא יזיקו שכתב רש"י יש סכנה בדבר או לאו. אי איכא סכנה מאי דאין בכך משום צידה דקאמר