גזע ישי שפח

ליה בע"ח לנכסי הלוה כי ליתנהו בידיה למגבא ולזבוני בלא תביעת ב"ד וכו'. ומהכרח הזה גופיה מוכרח נמי דגם במטלטלין דאיפליגו רבא ואביי דמוכח מהש"ס מהאי פירכ' דפרכינן ממתני' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דפלוגתא דאביי ורבא הוה גם במטלטלין דמיירי כשהמטלטלין בידיה דהמלוה דאי ליתנהו בידיה היכא אשכחן דקני להו בע"ח למטלטלי דלוה כי ליתנהו בידיה דהבע"ח למגבינהו ולזבוני בלא תביעות ב"ד באופן דלפי דברי ר"ח וההכרח דיליה מבואר דפלוגתייהו דאביי ורבא דהיא בין בקרקעי בין במטלטלי בדאית ליהו להמטלטלין או להקרקע משכון בידיה דהמלוה. והיינו דקשיא ליה להר"ב גד"ת ז"ל לפי האי תירוצא דר"ח ממאי דמשני הש"ס להאי פירכא דפרכינן ממתני' דנכרי שהלוה על חמצו וכו' אא"ב למפרע הוא גובה וכו' דממאי דפריך המקשן הכי מבואר דפלוגתא דאביי ורבא במטלטלי נמי הוה ומיירי ע כרחין בדאית להבע"ח מטלטלין בידיה למשכון דאי ליתנהו בידיה היכא אשכחן דקני להו בע"ח למטלטלי דלוה כי ליתנהו בידיה למגבינהו ולזבונינהו בלא תביעת בע"ד וכמ"ש ר"ח ז"ל להכריח כן בפלוגתייהו בקרקע וכיון דלפי דברי ר"ח ע"כ כוונת המקשן הוה בדאיתנהו להמטלטלין בידי דהמלוה למשכון דהא ע"כ דאביי ורבא בכה"ג איפליגו. א"כ מאי משני הש"ס הב"ע בשהרהינו אצלו כלומר דקס"ד דהו"ל תורת משכון ובע"ח קונה משכון. הא גם אביי ורבא ע"כ בהכי מיירי בין בקרקע בין כמטלטלי דאי לאו הכי לא אמר רבא השתא הוא דקני ואביי לא אמר שפיר הקדיש ושפיר זבין דהיכא אשכחן וכו' זהו כוונת הר"ב גד"ת ז"ל בתמיהתו על התירו' ר"ח והיינו דכתב הרב בתמיהתו ותימא על עצמך אי גם אביי ורבא לא איירי אלא היכא דאית' בידא דבע"ח בתורת משכון דהיכי אשכחן דקני בע"ח נכסי דלוה כי ליתנהו בידיה וכו' כדקאמר ר"ח ז"ל אם כן מאי משני כשהרהינו אצלו דהיינו משום דבע"ח קונה משכון הא מילתא דרבא נמי מיירי בהכי ע"כ. הרי שהאריך הרב ז"ל בתמיהתו למימ' אי גם אביי ורבא לא איירי אלא היכא דאיתא בידה דבע"ח בתורת משכון דהיכי אשכחן וכו' דאמאי הוצרך לאתויי בתמיהתו ההכרח שכתב ר"ח לדבריו דהיכא אשכחן וכו' ולא הו"ל להרב ז"ל למימר אי גם אביי ורבא לא מיירי אלא היכא דאיתא בידא דבע"ח בתורת משכון א"כ מאי משני וכו'. אמנם כוונתו מבוארת כדכתבינא דכל עיקר תמיהתו על ר"ח ז"ל היא מכח האי דכתב להכריח סברתו דהיכא אשכחן וכו' דמוכח הכרחו הלזה מבואר דלדעת ר"ח במטלטלי נמי לא איירי אביי ורבא אלא היכא דאית' בידיה דהבע"ח. וא"כ יש לתמוה דמאי משני כשהרהינו אצלו דהיינו משום דבע"ח קונה משכון הא רבא נמי איירי בהכי בין במקרקעי בין במטלטלי טלי כנלע"ד פשוט וברור בכוונת דברי הר"ב גד"ת ז"ל ודלא כהרב שער המלך ז"ל דהבין דכוונת הרב ז"ל בתמיהתו ממשכנתא דקרקע דהא ודאי ליתא דזה לא נעלם מעיני קדשו של הרב גד"ת ז"ל דהא דב"עח קונה משכון לא אתמר אלא במשכון מטלטלין דוקא ולא במשכון קרקע. אלא תמיהתו על ר"ח הוה ממטלטלין דאיפליגו בהו נמי אביי ורבא וכאמו'. כנלע"ד ותו לא מידי

רל"ג בעל חוב קונה משכון. וחשיב כשלו לענין קדושין ולענין חמץ בפסח לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא כדאית' בפסחים פרק כל שעה ובקדושין פרק האיש מקדש. והיינו דוק' בסתם אבל כשהתנה המלוה עם הלוה על מנת שלא יתחייב בפשיע' לא חשיב כשלו לדברים אלו דכל שהתנה לא אמרינן בע"ח קונה משכון. כ"כ הרב שער המלך ז"ל בה' אישות דכ"ו ע"ב והביא ראיה מדברי ה"ה פ"ג מה' חמץ ומצה ושכן משמע מדברי התוס' פרק שבועת הדיינים דמ"ד ד"ה שומר וכ מצא בלח"מ שבפי' המשניות בפרק כ"ש שכתב וז"ל ישראל שהלוה לגוי על חמצו בכל ענין חייב לבער דישראל מכותי קונה משכון אלא א"כ הקנה בפירו' שלא יתחייב באחריותו. ולדידי אין ראיותיו מדברי ה"ה והתוס' ז"ל מוכרחין ויש להביא ראיה מדברי רבינו אביגדור ז"ל בתשו' הובאה בתשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' א' דאף בהתנה שלא יתחייב באחריות וקונה המשכון שכתב וז"ל וא"ת משכון בשעת הלוואתו דקנייה ליה מלוה רק לענין גניבה ואבדה ולא לענין אונסין ואם קדש בו את האשה מקודשת מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסין ולא מצי מקד' בה. וי"ל דלא דמי דשואל כי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין אונס אבל לענין למקנייה ברשותיה דמארי קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותיה להתחייב באונסין מידי דהוה אגזלן אבל לזכות בו להיות שלו להקדישו וליתנו לחבירו במתנה לא קנו ליה כלל. אבל משכון אע"ג דלענין אונס לא קאי ברשותיה מיהו כיין שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות אלא שעומד לחזרה וכי יהיה ליה זוזי הדר שקול ליה מיניה א"ד ז"ל יע"ש. דלפי דברי רבינו אביגדור ז"ל אלו בטעם קניית בע"ח המשכון מבואר מאליו דאף בהתנה בפירוש שלא להתחייב בפשיעה מ"מ מעותיו שהלוהו עליו קנו ליה המשכון זה