גזע ישי שפו

בי דינא לא דייקי וא"כ שפיר רשאי הב"ד אחר לשמוע דבריו וטענותיו כי מדבריו ידעי אם דינו מוסכם מהכל או לא. אלא מוכח דלעולם בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואף בשהדין הוא בפלוגתא וכדברי הרדב"ז ז"ל

רל"א בי דינא בתר בי דינא לא דייקי. אע"ג דאמרינן בתלמודא לא חיישינן לב"ד טועין וב"ד בתר ב"ד לא דייקי הני מילי בזמניהם אבל האידנא דייקינן ודייקינן שכ"כ רי"ו בשם הרשב"א דהאידנא דלא בקיאי כ"כ הדיינין דייקינן בתר בי דינא ואם בזמנו של הרשב"א ככה כ"ש בזמננו. כ"כ הרדב"ז ז"ל בתשובה הובאה בתשו' החדשות למרן ז"ל הנקראים בשם אבקת רוכל סי' כ"א. ומרן הב"י ז"ל שם השיג על הרדב"ז ז"ל ביה וז"ל אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א חלא ברין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזמן הזה לא דייקי בתר בי דינא וזה פשוט בתשו' הרשב"א שכתבתי בב"י. ומה שטען שהדייני' הם יחידים מאחר שקבלו עליהם שם בב"ד לא דייקי בתרייהו א"ד ז"ל יע"ש. וכבר הביא לכל הני מילי דהרדב"ז ומרן הב"י ז"ל אלו הרב חיד"א ז"ל בס' הבהי' עין זוכר אות הבי"ת סי' כ"ה. ולדידי תמיהא לי טובא על האי תשובה דהרדב"ז ז"ל ממ"ש איהו ז"ל גופיה בתשו' בישנות ח"א סימן נ"ז על ענין שריותא דאתתא לאתנסבא דשרייוה חד ב"ד ואיהו הוה חד מהאי ב"ד והדר קם חכם אחר גדול בדורו וערער על האי שריותא דשרו הרדב"ז ובית דינו וכתב לאוסרה מכמה טעמי והאריך הרדב"ז ז"ל להשיב על דברי חכם האוסר וכתב בכלל דבריו וז"ל והתימא על החכם האוסר היכי קבל סהדות' למידק בתר בי דינא דהא אפי' במילתא דאיכא פלוגתא אמרי' בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ועובדא דר' דוסא ור' יהושע במשנת אין מכירין מוכח כן דוק ותשכח א"ד ז"ל יע"ש. הרי שהוא עצמו פשיטא ליה מילתא דגם בזמן הזה בי דינא בתר בי דינא לא דייקי אפי' באיסור חמור דאשת איש עד שתמ' מכח האי כללא על החכם שבדורו איך קבל סהדותא קמידק בתר בי דינא וזה דלא כמ"ש בהאי תשובה אחריתא שהביאה מרן הב"י ז"ל בספר אבקת רוכל חוב

רל"ב בעל חוב קונה משכון. הא דב"ח קונ' משכון היינו דוקא במשכון מטלטלין דנפקא לן מקרא דולך תהיה צדקה אבל במשכון קרקע אין ב"ח קונה משכון. וכמבואר יוצא להדיא מהסוגיא דפרק השולח דל"ז דאמרי' התם אלא מלוה על המשכון מ"ט משום דתפיס ליה אלא אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו ה"נ דלא משמט ליה א"ל שאני משכון דקני ליה מדר"י. הרי לך מבואר יוצא מסוגיא זו דדוקא במשכון מטלטלין אמר ר' יצחק דבע"ח קונה משכון ולא במשכון קרקע. וכ"כ בפירו' הרז"ה ז"ל בס' המאור בפסחים פרק כל שעה גבי פלוגתא דאביי ורבא בבע"ח אי למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא הוא גובה דדוקא במטלטלי שייך להא דר"י אבל בקרקע בחזקת בעליה קיימא ואין להמלוה שום קנין בה יע"ש וכ"כ הר"ב התרומות שער מ"ה ח"א סי' יו"ד בשם ב"ה שכתב ואע"ג דמלוה על המשכון אינו משמט התם טעמא משום דבע"ח קונה משכון מדר"י ליכא למילף מיניה קרקעו דהא אינו יכול ליתנם ברשותו ולכך אין לו בהם קנין ומשמט ע"כ ובעל העיטור כתב שביעית משמטתה ש"מ משכנתא סתמא דמצי לסלוקי בזוזי שביעי' משמטת ודוקא משכנתא דארעא דליכ' למימ' קני ליה אבל דמטלטלין לא ע"כ יע"ש

ונוראות נפלאתי על הרב זרע אמת ח"ב בהלכות רבית סי' ס"ב דס"ג סוף ע"ב וז"ל אפי' את"ל כן הדבר פשוט אצלי דהדין עם משה וזה משום דכיון דס"ס הדבר תלוי במחלוקת בין הרי"ף ודעימיה לר"א ודעימיה אין להוציא מיד המוחזק כמ"ש הגד"ת ז"ל והכא עכ"פ משה חשוב מוחזק כיון דניתן לו מאת יעקב ובנו הבית לאפותקי סתם דהיינו משכונא סתם בשביל חובו ה"ז חשוב מוחזק דהא קי"ל דבע"ח קונה משכון כמ"ש בח"מ סי' ע"ב ע"ש וכ"כ הר"ב גד"ת שם בדף רכ"ה הנ"ל בפרט ט"ו דבהלוהו על המשכון המלוה מוחזק כיון דבע"ח קונה משכון וא"כ אם דר בחצירו באופן דהוה אבק רבית לא מנכינן ליה דהוי כסלוקי דמשכנתא דאפוקי מינה עי"ד וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה דפשיטא ליה להרב זרע אמת דהא דבע"ח קונה משכון גם במשכון קרקע אתמר. וכן כתב עוד שם ריש סי' ס"ט דס"ט ע"א על מ"ש הר"ב העיטור ז"ל הביאו הרב"י בי"ד סי' קע"ב דמשכנת' בחוב שקדם לכ"ע אסור אפי' בנכייתא תשו' דפריטי אין כאן נסכא אין כאן. וכתב הרב זרע אמת ז"ל על דבריו דצ"ע בדברי הר"ב העיטור דמה ענין משכנתא בחוב קדום לדין פריטי אין כאן נסכי אין כאן דבשלמא התם לא היו הפריטי חוב אצל המוכר השפחה בשום קנין ומשו"ה שייך שפיר לומר פריטי אין כאן נסכא אין כאן אבל הכא שיש לו חוב קדום אצלו למה לא יוכל ליתן לו הבית במשכנתא ע"ז החוב הלא קי"ל דבע"ח קונה משכון כמ"ש בח"מ סי' ס"ז סי"ב ובכמה דוכתי. אכן הדבר פשוט אצלי דה"ט דהר"ב העיטור דהוא מכת הסוברים דאין