גזע ישי שפה

נפש קנין כספו ודרשינן דקניינו שקנה קנין אוכל כתרומה ואוכלין מצד האשה שהיא אוכלת יכל האוכל מאכיל וכל שאינו אוכל אינו מאכיל ומש"ה באלמנ' לכ"ה אינו אוכל מפני שהיא חללה ואינה אוכלת הילכך אינה מאכלה והרמב"ם ז"ל שם בה' תרומו' דין י"ח כתב להדיא מילתא בטעמא דבת ישראל שנשאת לכהן דעבדי מלוג יאכלו וכן עבדי כהן שקנו עבדים ועבדי אשתו שקנו עבדים יאכלו שנאמר כי יקנה נפש קנין כספו אפי' קנין הקנין וקנין הא וכל מאכיל אחרים יע"ש. הרי שהרמב"ם ז"ל כתב להדיא הטעם משום קניינו שקנה קנין האוכל מאכיל ולא משום דנ"מ קנין בספו דכהן מיקרו ואחר סמוך בדין כתב הרמב"ם דין דאלמנה לכ"ג וכו' וכל שאר חייבי לאוין והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צ"ב לא יאכלו אע"פ שהוא חייב במזונותיה ועבדי צאן ברזל יאכלו מפני שהם של בעל יע"ש. הרי לך מבואר יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל גופיה שם דנ"מ לאו קנין בספי דבעל הם ומה"ט באלמנה לכ"ג וכו' לא יאכלו ונצ"ב הוא דיאכלו מפני שהן של בעל ואיך כתב הרב ז"ל כל בתר איפכא סוף דבר שדברי הרב דרכי נועם ז"ל אלו נפלאו ממני

רב"ח בעל בנכסי אשתו אין צריך הרשאה דמיגו דעביד דינא אפירי עביד דינא אארעא. כדאיתא במס' גיטין ס"פ השולח. ונסתפק הרדב"ז ז"ל בישנות סס"י ר"ט בבעל שהולך למד"ה ועושה שליח שאם תמות אשתו בחייו יגבה אותם דודאי לא מצי הבעל למשוי שליח על זה לדידן דקי"ל כר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי. אם היו שם מקרקעי דק"ל בעל בנכסי אשתו א"צ הרשאה דמגו דעביד דינא אפירי עביד דינא אארעא. גם לגבי שליח מגו דמשוי שליח אפירי משוי נמי אארעא יע"ש שהניח בספק. ועיין בתשו' מהרימ"ט ז"ל ח"ב חח"מ סי' י"ז שכתב וז"ל ועל מ"ש כת"ר דאפילו אם נאמר דשותף לא בעי הרשאה היינו כשתובע השותף עצמו אבל שירשה אחרים זו לא שמענו דמצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אסר. רואה אני את דבריך ומ"מ לענין אפוקי מלוה מפקינן דלא מצי למימ' לאו בעל דברי' דידי את דכי היכי דמשתעי דינא בהדי שותף משתעי דינא בהדי מורשה דידיה ויעמידו המעות ביד הב"ד וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ועיין עוד למהרימ"ט ז"ל שם לעיל סי' ט"ז דכתב דשותף כיון דאיהו א"צ הרשאה מהשותף חבירו מטעמ' דמיגו דמשתעי דינא אפלג' דידיה עביד דינא אפלגא השותף חבריה ה"ה אם השותף הרשה לאחר ושם ידו כידו ופיו כפיו הרי הוא כאילו מורשה השנים וכו' וכ"כ עוד שם בסוף התשובה וז"ל ומעתה הואיל ושותף מיקרי בעל דבד לחלק חבירו גם המורשה הבא מכתו כיוצא בו הוא לא מצי למימר לאו בעל דברי' דידי את אלא משתעי דינא בהדיה לכולי ממונא יע"ש. וא"כ מינה נמי לבעל בנכסי אשתו דהוה נמי טעמא דא"צ הרשאה משום מגו דעביד דינא אפירי עביד נמי דינא אגוף הקרקע ובעל דבר מיקרי הבעל בהאי קרקע. דה"ה נמי דאם הבעל עושה שליח גברא בחריקיה והרשהו על הקרקע של נ"מ אשתו דהוה ליה שלוחו כמותו ועביד השליח דינא אקרקע דנ"מ: ץ

רכ"ט ב"ד חשוב דאמרינן גבי אסמכתא דאי קנו עליה בב"ד חשיב הרי זה קנה. מסופק אני אי איכא בזמן הזה ב"ד חשוב שהרי כתב הרשב"א חשוב להפקי' ממון כגון מומחה לרבים. כ"כ הרדב"ז ז"ל בחדשות ממש ח"ה סי' שני אלפים רמ"א יע"ש בסוף התשובה. והמרדכי ז"ל בפרק איזהו נשך דקמ"ג ע"ד כתב דאסמכתא דקנו ממנו בב"ד חשוב דקניא חשוב שבעיר וכדכתי' אל השופט אשר יהיה בימים ההם ע"כ יע"ש ועיין עוד בתשו' הריב"ש ז"ל סי' שצ"ט

ר"ל בי דינא בתר בי דינא לא דייקי. אפי' במילתא דאיכא פלוגתא אמרינן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ועובדא דר' דוסא ור' יהושע במשנת אם אין מכירין מוכח כן דוק ותשכח. כ"כ הרדב"ז ז"ל בישנות ח"א סי' נ"ז די"ד ע"ב. וזה דלא כמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הדינים סי' קמ"ד בשם הר"ב בני חיי בא"ח סי' שפ"ז דלא אמרי' בי דינא בתר בי דינא לא דייקי אלא בדבר מוסכם מהכל או במנהג מפורסם יע"ש וספר בני חיי כעת אינו מצוי אצלי לראות סמוכין דידיה. והרי הרדב"ז ז"ל כתב שלא כדבריו דגם בדאיכא פלוגתא אמרינן הכי ושעובדא דר' דוסא יר' יהושע במשנת אם אין מכירין מוכח כן. ומן התימא על הרב יד מלאכי ז"ל שלא זכר שר להני מילי דהרדב"ז ז"ל. וכן נראה לע"ד מדברי הרא"ש ז"ל בס' חזה התנופה הביאו הרב"י ז"ל בח"מ סי' י"ב שכתב ראובן ושמעון שבאו לדין ויצא אחד זכאי ושוב חזר בעל דינו ותבעו בפני ב"ד אחר וכו' אין ב"ד רשאים לשמוע דבריו כלל אחר שכבר יצא זכאי מב"ד הא' יע"ש. ואם איתא דהא דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי לא אתמר אלא בדבר המוסכם מהכל אמאי אין הב"ד השני רשאי' לשמוע דבריו כלל אחד שכבר יצא זכאי מב"ד הראשון. הא אפשר שלפי דברי הבע"ד וטענותיו דינו בפלוגתא הוא וכל שהדין אינו מוסכם לא אתמר להאי כללא דבי דינא בתר