גזע ישי שפד

זו והיכא שאינה בת קנס שנכוף אותו לכנוס מאחר שאין עליו עונש אחר ופשיטא דאין סברא כלל לומר כן ועוד דלא לשתמיט בדברי התלמוד והפוס' דלימא בחד דוכתא דיש לחלק בין מפתה למפתה אם איתא דהכי הוא א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהוצרך הרב ז"ל להכריח דאין לחלק בין מפתה דהיא בת קנסא למפות' דלאו בת קנסא לענין לכוף המפותה לכונס' כשאינ' בת קנסא אשר מבואר להדיא מדבריו אלו דלענין דמצוה לכנוס גם במפותה דאינה בת קנס מצוה הוא לישאנה דקרא דמהר ימהרנה לו לאשה גם אדלאו בת קנס הוא. וא"כ מינה נמי לאנוסה לענין לכופו לכנוס משום דכתיב ולו תהיה לאשה דהוה גם בבוגרת דלאו בת קנסא. וכן מבואר יוצא עוד מדבריו ז"ל שם וז"ל דאע"ג דאם נתפתתה זו לא חשיב כמזיק ממש שהרי גדולה היא ומחילתה מחילה מאחר שיצתה מרשות אב מ"מ מאחר דגם בזו ס"ל לר"י דמצי' לכנוס מאחר שפגמ' ולמדה מאונס ומפתה דכתיב בקרא ואם כי בבת קנס איירי קרא אית לן למימר דון מינה ומינה וכו' יע"ש. ועיין עוד בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ה. אך מדברי הרשב"ש ז"ל סי' נ"א נראה דדוקא בנערה אנוסה הוא דחייב לקחתה ולא יוכל לשלחה אכל בבוגרת אינו חייב לכונסה יע"ש דבריו. ותו ך לא מידי

רכז בעל בנכסי מלוג שהכניסה לו אשתו לוקח הוה מתקנ' אושא דהתקינו דהאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מידי לקוחו' כדאיתא בב"מ דצ"ז ובפ' החובל דפ"ח ובב"ב ד"ן ודקל"ט ובכתובות דמ"ט ודף ע"ח

והנה הר"ב דרכי נועם ז"ל בחא"ה סי' ס"ו הביא בשם הרד"ך ז"ל שכתב דפירו' נכסי מלוג שלא אכלן הבעל בחייו ומת ונשארו קיימין ובאה האלמנה לגבות כתובתה הני פירות ממון דבעל מיקרו ותו לית לה בם שום זכות וכו' וכתב ע"ד הרב דרכי נועם ז"ל וז"ל ולדעתי שהם דברים פשוטין דודאי פירות נ"מ ממון הבעל יחשב כי כבר זכה בהם בחייו והם שלו מן הדין כי מיום שנקנת לו לאשה זוכה לאכול פירות נ"מ שלה וזוכה בירושתה אם מתה ואין בנים יורשין נ"מ שלה אלא הבעל קודם להם בירושה דנ"מ תדע שנ"מ עצמן אפילו בחייה נקראים קנין כספו שהרי אם היה הבעל כהן מאכיל את עבדי נ"מ תרומה כדרך שמאכיל את עבדי נצ"ב וקנין כספו מיקרו דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכו' ולאסוף דבר אלא אם העבדים קנו עבדים אוכלין כולם כתר בתרומה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' תרומו' מזה נראה דגוף נ"מ קנויים לו מן הדין דאי לא תימא הכי הא קי"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא ואיך מאכיל את עבדי נ"מ תרומה והכתוב צווח ואמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וכו' אלא ודאי דיש לו לבעל קנין גמור בנ"מ שלה לכן קודם ליירש אותם ואע"ג דאם מת או גרשה נוטלת אותם היינו כמו נדונייתא ונצ"ב שלה שהם של הבעל אלא שאם נתאלמנה או נתגרשה נוטלתן שהם כמו חוב עליו וכך הם נ"מ אלא שאין אחריותן עליו מ"מ בעודה נשואה או מתה נכסי דבעל מיקרו אפילו גוף נ"מ עצמן כ"ש פירות שבאו לידו וכו' א"ר ץ ז"ל יע"ש

ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל הפלא ופלא איך יצאו דברים אלו מפ"ק והכי אמר מר דגוף נ"מ עצמן הם קנויין להבעל אפי' בחייה מן הדין ונקראים קנין כספו ומייתי ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תרומות דעבדי נ"מ אוכלין בתרומה וכו' ואיך לא ראה הסוגיא בדוכתא ביבמות ריש פרק אלמנה לכ"ג דס"ו אשר ממנה היא מקור דינו של הרמב"ם ז"ל כי שם מבואר להדיא כל בתר איפכא דהרב ז"ל דעבדי נ"מ לא מיקרו קנין כספו דבעל דתנן התם אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכ"ה הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צ"ב עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צ"ב יאכלו וכו' ופירש"י עבדי נ"מ לא יאכלו לפי שהן שלה והיא חללה וכו' והתוס' ז"ל שם ד"ה אלמנה וכו' כתבו עבדי מלוג לא יאכלו אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב קנין כספו כיון שאין הגוף שלו וכו' יע"ש. ובגמ' שם פרכי' ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אמאי ליהוי כקנייני שקנה קנין דתניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כר יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו קניינו שקנה אוכל ומשני כל האוכל מאכיל כל שאינו אוכל אינו מאכיל וכו' אמר ר"ה קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל יע"ש ברש"י ותוס'. הרי לך מבואר להדיא כל בתר איפכא דסברת הרב ז"ל דנ"מ לאו קנין כספו דכהן מיקרו ומטעם זה באלמנה לכ"ג אין עבדי מלוג אוכלין ואפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף וכמ"ש התוס' כנז'. והא דבת ישראל לכהן והכניסה לו עבדי מלוג דאכלי בתרומה לאו משום דידיה דכהן קא אכלי דלאו קנין כספו נינהו דאין לו בהן רק הפירות אלא משום דכתיב וכהן כי יקנה