גזע ישי שפב

אלא דלחלק יצא בין פלגש למפות' דמפותה דלא בא עליה אלא באקראי דלא הויא אשת איש בביאתו ולהכי כתב הרמב"ם דהבא על מפותת אביו אינו חייב אלא משום אמו ולא כתב דחייב משום אשת אביו דפסק כר' אלעזר דבש"ס ירושלמי ודלא כשמואל ואף לזה סיים עלה דצריך טעם למה פסק כר' אלעזר ולא כשמואל

ולדידי הדבר פשוט וברור דטעמו דהרמב"ם ז"ל דפסק כר' אלעזר ולא כשמואל הוא משום הא דאמר ר' אלעזר בש"ס דילן בשם רבי חנינא דכיון שייחד שפח' לעבדו ובא עליה חייב כלומ' משו' אשת חבירו וכמו שכת' הרמב"ם שם ומדבעי ייחוד גמור מבואר דס"ל לר' תנינא דב"ן שבא על בת ב"ן אינו קונה אותה לאשה אלא א"כ כיוון בביאתו לשם אישות ולפיכך גבי שפחה לעבד כיון דשפחה בהפקרא ניחא לה כל שלא ייחדה יחוד גמור אף שבא עליה אינו קונה אותה בביאתו לאשה משום דהשפחה לא מיכוונה בביאה אחת לשם אישות וכמ"ש הר"ן ז"ל בחי' כתבנו דבריו לעיל ולכן שפיר פסק הרמב"ם כד"א ודלא כשמואל משום דר' חנינא הכי ס"ל כר' אלעזר ודלא כשמואל ועוד דבש"ס דילן אמרי' דכיוצא בה דיפת תואר דבברייתא הוא הא דאמר ר"א משום ר' חנינא וככל האמור לעיל

גם במאי דפשיטא ליה מלתא טובא דלגבי בני נח גם הפלגש אשתו היא וחייב הבא עליה משום אשת חבירו ומייתי לה מהא דב"ן שייחד שפח' לעבדו וכו' ופלגש לא גרע מיחד לו שפחה. לדידי אחר המחילה רבה אין זה פשוט כל כך די"ל דבפלגש הגם שייחדה לשם פלגש מ"מ כיון דלא בא עליה ספל קנין אישות אלא לשם פלגש לאו אשת איש היא בייחל הבא עליה משום אישות. וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל פ' ד' מיתות דפי' עלה הא דב"ן שייחד שפחה לעבדו ובא עליה חייב עליה דחייב משום גזל ולא משום אשת חבירו משום דביאתו אינה בעולת בעל דאישות אלא דזנות בעלמא. הרי דאף בייחדה לו ייחוד גמור לאו בעולת בעל דאישות אלא דזנות והיינו ע"כ משום דגם בבני נח בעינן שיתכוון בביאתו לשם קנין אישות אבל כל דלא מכוין לשם קנין אישות אף שייחדה ייחוד גמור ובא עליה לאו בעולת בעל דאישות הוה לחייב הבא עליה משום אשת חבירו אלא ביאה דזנות הוה. וא"כ ה"ה נמי בב"נ שייחד אשה לשם פלגש ובא עליה כיון דלא מכוין בביאתו לקנותה לו לאשה אלא לשם פלגש בא עליה לאו בעולת בעל דאישות הוה אלא דזנות ואין הבא עליה חייב משום אשת חבירו. וא"כ אף לדעת הר"ן וכן הוא דעת הרמב"ם דמפרשי לה להא דב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עליה דחיי' משום אשת חבירו יש לומר דסברי דכיון דייחד' לו יחוד גמור כי בא עליה העבד מסתמא דמכווני בביאתן לשם קנין אישות ולפיכך חייב הבא עליה משום אשת חבירו וכמ"ש הר"ן ז"ל דמשום הכי בעינן שייחדה לו יחוד גמור דבהכי מסתמא גם היא מתכוונה לשם אישות והיינו שם עבד גם הוא מתכוון לקנותה לו לאשה בביאתו. באופן דמאי דפשיטא ליה להרב ז"ל דכב"נ הפלגש היא אשת איש וחייב הבא עליה משום אשת חבירו אינו פשוט

שוב מצאתי להריב"ש ז"ל בתשו' ס' שסצ"ח שכתב בתוך תשובתו הרמת'ה לגדול אחד בדורו וז"ל ומ"ש שאדם אסור בפלגש חבירו אסור' דבעולת ושירשנו דבר זה מבני נח שאסורה להם ביחוד. אפש' דלבני נח עצמם אין פלגש חבירו אסורה דבעולת בעל יש להם כלומר בעולה לשם אישות ולא בעולה לשם פלגשות וכן לא באשת חבירו אמרו בפלגש חבירו לא אסרו וההיא דב"ן שייחד שפחה לעבדו כשבא עלית העבד לשם אישות ואעפ"כ אינו חייב עד שיתפרסם הדבר דקרו לה רביתא דפלנייא וכן פרש"י ז"ל כשבא עליה העבד אלא שכתב שאינה אלא כביאת זנות ונהרג עליה משום גזל אבל בשאר ב"כ ביאה לשם אישות בעינן ואפשר דחיפה נמי בעינן בהו לפרסום בעלמא או דקרו לה איתתא דפלנייא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ובישראל בישראל נמי ביאה לשם אישות נהרג עליה דהיינו קדושי ביאה ואף אם נאמר שב"נ אסור בפלגש חבירו גם ישראל אסור בפלגש חבירו בלא קדושין ולא מדין היחור אלא מפני איסור קדשה ואף למיוחד אסורה מפני איסור זה ולא קשיא ההיא דמי איכא מידי דלגוי וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה דהאי מילתא דאי ב"י אסור בפלג' חבירו משום אשת חבירו הוו בה קמאי דגדול אחד בדורו של הריב"ש פשיטא ליה דב"נ אסור בה משום אשת חבירו עד שדן מינה איסור גם לישראל מטעמא דמי איכא מידי וכו' אבל הריב"ש ז"ל כתב דאפשר לב"נ עצמם אין פלגש חבירו אסורה דבעולת בעל יש להם כלומר בעולה לשם פלגשו' וכן ולא באשת חבירו אמרו בפלגש חבירו לא אמרו וההיא דב"נ שייחד שפחה לעבדו כשבא עליה העבד לשם אישות. ונוראו' נפלאתי על הר"ב מ"ל ז"ל ועל עוצם בקיאותו דכתב בפשיטות גמור פעמים דב"נ אסור בפלגש חבירו משום אשת חבירו וחיליה דלא גרע מב"נ שייחד שפחה לעבדו ואיך לא זכר שר לדברי הריב"ש ז"ל הנז'

רכ"ו בוגרת אנוסה. אין לה קנס לבוגרת משום דכתיב ונתן