גזע ישי שפא

דשמואל אמרה אפילו לו נתכוון לקנותה דאמר ר' יונה בשם שמואל זונה עומדת בחלון באו עליה שנים הראשון אינו נהרג והשני נהרג על ידיו וכי נתכוון הראשון לקנותה ע"כ יע"ש. הנה לך מפורש דהאי. מילתא אם צריך הבן נח לכוון בביאתו לשם אישות כדי שתהא אשתו או א"צ לכוון בביאתו לשם אישות אלא כל שבא הב"נ על בת נח אף שלשם זנות נתכוון חייב השני הבא עליה משום אשת חבירו. היא פלוגתא דאמוראי ר' אלעזר ושמואל לר' אלעזר לו הוה אשת חבירו אלא כשבא עליה לשם אישות ולשמואל אפילו שלא בא עליה לשם אישות אלא לשם זנות קנאה בביאתו ואשתו היא לחייב להשני שיבא עליה אח"כ משום אשת חבירו ונרא' לפו' ריהט' דיש לפסו' לדינא כשמואל דבן נח הבא על בת נח אף שלא נתכוון לקנות' בביאתו אלא לשם זנות בעלמא נתכוון קנאה בביאה זו ואשתו הוה לחייב להב"ן אחר שיבא עליה אחרי כן משום אשת חבירו. דהא ר' אלעזר ושמואל נראה דהלכה כשמואל

האמנם כד דייקינן פורתא נראה דבהא הלכתא כר' אלעזר והוא משום דבש"ס דילן מייתי להא דאמר ר' אלעזר משום ר' חנינא ב"ן שייחד שפחה לעבדו ובא עליה חייב דמדבעי ר"א משום רבי חנינא בב"נ שייחד שפחה לעבדו דוקא ייחד מבוא' דס"ל לר"ח דאין ב"ן חייב משום אשת חבירו אלא כשבא עליה בעלה לשם אישות אבל כשלא בא עליה לשם אישות לא קנאה להיותה אשתו לחיב עליה הב"ן אחר שיבא עליה משום אשת חבירו ולהכי הוא דבעינ' בב"ן שייחד שפחה לעבדו דוקא ייחדה יחוד גמור. דבהכי מסתמא כי בא עליה העבד מתכווני' שניהם העבד והשפח' בביאתן לשם אישות מה שאין כן בלא ייחדה דאף שבא עליה אינם מתכוונים בביאתן לשם אישות דבהפקרא ניחא ליהו וכמ"ש הר"ן ז"ל כתבנו דבריו לעיל. וכוין דמילתא דר' אלעזר דאמר דצריך ב"נ הבא על בת נח לכוון בביאתו לשם אישות ר"ח קאי כוותיה דאמר לה הכי ר' אלעזר משום ר' חנינא בש"ס דילן פשיטא דהכי קי"ל ודלא כשמואל דבש"ס ירושלמי דפליג אר' אלעזר חדא משום דסברת ר"א היא סברת ר' חנינא דאמר הכי ר"א משמיה דר"ח בש"ס דילן ושמואל ור' חנינא הלכה כר' חנינא. ועוד דהוו ליהו ר' אלעזר ור' חנינא תרי לגבי שמואל. ועוד דבש"ס דילן אמרי' דנ"ח ע"א עלה דתניא על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן גוי בגוי וגוי בישראל אסור וכו' ואמרי' עלה כיוצא ביפת תואר מאי היא כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר אמר ר"ח בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה. וכיון דסתמא דש"ס דילן קאמר הכי דהכיוצא בו דיפ' תואר דהברייתא הוה הא דרבי אלעזר משום ר"ח פשיטא דהכי קי"ל. באופן דמכל זה מוכרח דהלכתא כר' אלעזר דאמר בש"ס ירושלמי דאין ב"נ קונה בת נח בביאתו אלא א"כ מתכוון בביתו לשם אישות. ואם כן מוכח מזה דב"נ שייחד בת נח לעצמו לשם פלגש ובא עליה אדעתא דהכי ולא נתכוונן בביאתו לשם אישות אלא לשם פלגש לאו אשתו הויא לחייב הבא עליה משום אשת חבירו

אך אה זה ראיתי להרב מ"ל ז"ל בספרו הנחמד פרשת דרכים דרוש ראשון ריש ד"ב שכתב דבב"נ דלית בהו קדושין אלא בבעילה תליא מלתא דפשיטא היא שאם בא על פלגש אביו שחייב משום אשת אביו ומשום אשת אב. ובדף ד' סע"ג חזר ושנה משנתו זו יותר באורך וז"ל והנה חלוק זה דנשים לפלגשים הוא לדידן דאית לן קדושין א"כ כל שלא קדשה בביאה אף שהיתה אצלו זמן רב לא חשיבה אשתו ונקראת פלגש. אך לבני נח דלית להו קדושין כי אם בבעילה תליא מלתא כיון שלקחה ובא עליה חשיבה אשת איש דלא מצינו בב"נ שיכוון בבעילה לשם קדושין אלא משלקחה לאשה ובא עליה חשיבא אשת איש ומאי דכתב הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דין ו' בן נח חייב על מפותת אביו ועל אנוסת אביו הרי אמו מכל מקום דמשמע דוקא משום אמו חייב אבל משום אשת אביו לא הא לא קשיא כלל דדוקא אנוסה או מפותה שלא היתה כוונתו לקחתה לו לאשה אלא במקרה בעלמא בא עליה פשיטא דלא חשיבא א"א משום דבעינן שתהיה כוונתו לקחתה לו לאשה בבעילה זו אבל המייחד לו אשה ובא עליה פשיטא דמשעה שבא עליה חשיבא אשת איש דלא גרע מב"ן שייחד שפחה לעבדו שנהרג עליה משום אשת חבירו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם וכו' שוב ראיתי מקור דין זה דהרמב"ם בגמ' פ"ז דסנהדרין דנ"ח שהקשו לרע"ק דאמר אמו אמו ממש היינו באשתו ולא באשת חבירו ותירצו אמו מאנוסתו ע"כ ואפשר דדוקא אנוסתו לא חשיבא אשתו וכו' והכי דייקי דברי הגמ' דלא נקיט אלא אמו מאנוסתו ולא אמו ממפותתו וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם דכתב דחייב במפותת אביו משום אמו דתיפוק ליה משום אשת אב. שוב ראיתי שדין זה הוא מחלוקת בירוש' פ"ק דקדושין הלכה א' וכו' ולפ"ז פסק כר' אלעזר ומשו"ה לא חייב במפותה כי אם משום אמו וצריך טעם למה פסק כר"א ולא כשמואל עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה דפשיטא ליה טובא להרב ז"ל דבב"נ כל שייחד אשה לעצמו ובא עליה אף שלא יחדה ובא עליה לשם קנין אישות אלא לשם פלגש אשתו היא וחייב הבא עליה משו' אשת חבירו ואמר בה טעמא דלא גרע מב"ן שייחד שפחה לעבדו.