גזע ישי שפ

לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל. וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכו' מלכים הלכה ז'

ויש להסתפק בבן נח שבא על פלגש חבירו למ"ד פלגשים בלא קדושין אם חייב עליה משום אשת חבירו. מי אמרינן דדוקא באשת חבירו דבא עליה בעלה לשם אישות הוא דאסור בה משום אשת חבירו אבל בפלגש חבירו כיון דלא ייחדה ובה עליה לשם אישו' אלא לשם פלגש הוא דייחד' לו ובא עליה לא אסיר בה ב"נ משו' אשת חבירו דקר' קאמ' ודבק באשתו ודרשינן ולא באשת חבירו אבל לא אמרי' ולא בפלגש חבירו. או דילמא גבי בני נח כל שייחד אשה לעצמו ובא עליה אף שלא יחדה ובא עליה לשם אישות אלא לשם פלגש היינו אישו' דידהו כיון דב"נ אינו קונ' אשה אלא בביאה וכל שבא עליה קנאה ואשתו היא בביאתו ממיל' הגם דאיהו לא נתכוון בביאתו לשם אישות אלא לשם פלגש וקרינן ביה ודבק באשתו ולא באשת חבירו אף שהיא פלגש חבירו ואם בא עליה ב"נ אחר חייב עליה משום אשת חבירו

ולפום ריהטא נראה דבן נח חייב על פלגש חבירו משום אשת חבירו ואמינא לה מהא דאמרי' בסנהדרין דנ"ח ע"א ר' עקיבא אומר אביו אשת אביו אמו אמו ממש ופרכינן אמו אמו ממש היינו באשתו ולא באשת חבירו ומשנינן אמו מאנוסתו יע"ש. והשתא אם איתא דפלגש אביו לאו אשת אביו הוה גם גבי ב"נ ולא מיחייב עליה ב"ן משום אשת חבירו אמאי איצטריך לאוקמ' באמו מאנוסתו לוקמיה באמו שהיא פלגשו של אביו דהויא שכיחא טפי מאנוסתו. אלא מוכח דגם פלגש אשת חבירו הוה גבי בני נח וחייב עליה משום אשת חבירו ולכן איצטריך לאוקמא באמו מאנוסתו

האמנם מדברי רש"י ז"ל פ' ד' מיתות דנ"ז ע"א עלה דבן נח שייחד שפחה לעבדו מבואר יוצא דכל דלא בא עליה לשם אישו' לא מיחייב בן נח אחר הבא עליה משום אשת אית דאמרי' התם כיוצא ביפת תואר מאי היא כי אתא רב דימי אמר ר"א אמר ר"ח בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה ופי' רש"י נהרג עליה משום גזל ואע"פ שאין זו בעולת בעל דאשות אלא דזנות בעלמא כחמורו ובהמתו וכו' יע"ש הנה שפרש"י דנהרג עליה משום גזל ואע"פ שאין זו בעולת בעל דאישות אלא דזנות וכו' אשר מבואר יוצא מדברי רש"י ז"ל אלו דאין ב"נ חייב על אשת חבירו משום אשת איש אלא כשבא עליה בעלה לשום אישות דבהכי הוא דהויא בעולת בעל אבל כשאינו בא עליה לשם אישות אעפ"י שייחדה לעצמו ובא עליה כיון דלאו לשם אישות בא עליה אין בעילותו אלא בעילת זנות ולאו אשת חבירו היא א לחייב הבא עליה משום אשת חבירו. וכן מבואר יוצא מדברי הר"ן ז"ל בחי' שם שכתב וז"ל ב"ן שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג פירש"י ז"ל משום גזל ולא משום אישות. ולפי מה שפירשנו בענין יפת תואר המותרת לישראל הוא מפני שקונ' בה קנין הגוף וגוי אינו בן כבוש ואסור בה נוכל לומר שכיוצא בו דיפת תואר הוא כמו כן העבד של כותי אינו קנוי לו קנין הגוף ויש לעבד אישות בשפחה שייחד לו רבו שאינו ברשות רבו להפקיע אותו כל זמן שירצה ולפיכך נהרג עליה רבו משום אשת איש אלא שמ"מ בלא ייחד אינו כלום שאלו בביאה אינה נעשית אשת איש שהשפחה אין דעתה לנשואין שדרכה בהפקר א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב דה"ט דבעינן גבי עבד ושפחה ייחד לפי שבביאה אין דעתה של השפחה לשם אישות אלא לשם זכות כלומר דבביאה אחת בלחוד בלתי שייחד' לעצמו אין דעתה דהשפחה בביאה זו לשם אישות אלא לשם זנות משא"כ כשמייחדה לו ובא עליה כיון שייחדה לעצמו ובא עליה גם היא מסתמא מתכוני' לשם אישות כמו העבד. וכן כתב עוד שם נ"ח ע"ב עלה דאמרינן מדקרו לה רביתא דפלנייא פי' אבל ביאה אחת אינה עושה אותה אשת איש כדעבדה לבן נח לפי שאין ביאתה לשם אישות ולפיכך צריכא יחוד גמור שתקרא על שמו ע"כ יע"ש. הנה לך מבואר יוצא מדברי הר"ן ז"ל דלא נקראת בעולת בעל להתחייב הב"נ הבא עליה משום אשת איש אלא כשבא עליה בעלה לשום אישות. אבל כשאינו בא עליה לשום אישות לאו אשת איש היא שיתחייב עליה בן נח הבא עליה משום אשת איש דלכן צריכה שפחה יחוד גמור שתקר' על שמו כי בהכי מסתמא ביאת העבד וכן דעת השפחה לשם אישות משא"כ בלא ייחדה דאף שבא עליה ביאה אחת אין דעת העבד וכן השפחה לשם אישות אלא לשם זנות דבהפקרא ניחא ליהו ומינה דאם בן נח ייחד אשה לעצמו לשם פלגש ולא לשם אישות דלאו אשת. איש היא אף שייחד' ובא עליה דיחוד וביאותו הוה לשם פלגש ולא לשם אישות. דכדי שתהא אשת איש לחייב להב"ן הבא עליה משום אשת איש בעינן שיבא עליה בעלה לשם אישות

איברא דבש"ס ירושלמי פ"ק דקדושין הלכה א' גרסינן הרי למדנו שהאשה נקנית בג' דרכים או בכסף או בשטר או בביאה עד כדון בישראל בגוים רבי אבהו בשם רבי אלעזר כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל על הבעולות הן חייבין ואינן חייבין על הארוסות מילתיה דר' אלעזר אמרה והוא שנתכוון לקנותה מילתיה