גזע ישי שעט

זה אני משכיר לך כי נפל הבית אף שחוזר ובנאו מעצים ואבנים של הראשון לאו אותו הבית הראשון יחשב להיותו בכלל לשון בית זה דאיירי אינשי קודם שנפל הבית דאין כוונתם אלא בעת שהוא קיים ועומד אלא כשנש' וחוזר ובנאו מעציו ואבניו דמיד שנפל אזלא ליה וכי חוזר ובנאו אף מאותם העצים ואבנים דראשון פנים חדשות ובית אחר יחשב להני מילי דאמרי אינשי בית זה. וכן מבואר יוצא מדברי הריטב"א ז"ל בחי' לסוכה שם דדוקא לענין הא דסוכה לז' דבעי ר"א הוא דאיכא למימר הכי ולא ילפינן מיניה לשאר מילי כה"ג דאמרי אינשי בית זה שכתב וז"ל גירסת מקצת ספרים מהו דתימ' ניגזור דילמא אתו למעבד סוכה רעועה מעיקרא קמ"ל ולא נהירא וכו' ובספרי דוקאני ובנוסחא דרבנן קשישי ז"ל ה"ג מהו דתימא דאמר ר"א אין עושין סוכה בחש"מ והא אחריתי היא קמ"ל כיון דבדידה עביד לה היא היא פירוש ואין בזה משום. אין עושין סוכה בחולו של מועד וש"מ דדוק' דעביד לא או לרובא מאותן עצים עצמן מיהו לא נפקא לן מידי מיניה דהא לית הלכתא כרבי אליעזר ועושין סוכה בחולו של מועד א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב ז"ל לפי גירס' דוקאני הלזו דלא נפקא לן מידי מיניה. והשתא אם איתא דילפינן מיניה לבעלמא לאומר קונם בית זה שאני נכנס או בית זה אני משכיר לך ונפל הבית וחזר ובנאו מאותם העצים ואבנים עצמן. איך כתב הריטב"א ז"ל דלא נפקא לן מידי מיניה דהא לית הלכתא כר"א וכו' ניהו דלענין הא דעשיית סוכה בחוש"מ לא קי"ל כר"א מ"מ נפקא לן מיניה טובא לענין האומר קונם בית זה או בית זה אני משכיר לך ונפל ובנאו מאותם עצים ואבנים עצמן אלא מבואר דדוקא לענין הא דאין עושין סוכה בחולו של מועד בלבד הוא דאמרי' דכי חוזר ובנאה באותן עצי' עצמן איהי היא ולא ילפינן מינה לבעלמ' לאומר בית זה וכאמור. כן נראה לעניות דעתי ברור. ותו לא מידי

רב"ג בכורים אין קריאתן מעכבת אכילתן. ונסתפק הרב מ"ל ז"ל פ"ג מה' בכורים הלכה ד' באילם אם הקריאה מעכבת דאפשר דדוקא במי שראוי לקרות אין הקריאה מעכבת. אבל במי שאינו ראוי' מעכבת וכר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ודוגמא לזה אמרינן בפ' מצות חליצה דק"ד דאע"ג דקריא' לא מעכבת אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה משום דר"ז. ומצינו נמי להאי מלתא דר' זירא גבי קונה שני אילנות בדאיתא בפרק הספינה דפ"א. ואע"ג דאיכא טובא דמביאים ואינם קורים התם שאני דקרא פטרינהו ז משום דאין להם קרקע ולא חל עליהם חיוב קריאה. אבל באלם שחל עליו חיוב קריאה אלא דפומיה כאיב ליה אפשר דקריאה מעכבת דומיא דקונה שני אילנו' א"ד ז"ל וע"ש ולדידי הדב' מפורש יוצא מדברי התוס' ז"ל דחולין פרק כסוי הדם דף פ"ג ע"ב ד"ה אין בילה מעכבת וכו' דבאילם הקריא' מעכב' בבכורים נמי מהאי טעמא דרבי זירא דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו יעויין שם דבריהם והוא ברור. ותו לא מידי

רכ"ד בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין ח אותו. כדאיתא בב"ק די"א ע"ב יע"ש בפרש"י ובמ"ש התוס' שם. וכתב הר"ב ש"ך ביו"ד סי' סק דבכור שנולד לו ספק טריפות אין פודין אותו עד לאחר י"ב חדש יע"ש

והנה הרב שער המלך ז"ל בפ"ט מה' טומאת מת דס"ח סע"ג הקש' עלה דאמרינן דבכור שנטרף תוך ל' אין פודין אותו מהא דמהדרינן בפ"ק דחולין די"א להוכיח מנ"ל דאזלינן בתר רובא. ואמאי לא מוכח לה מקרא דכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה דאם איתא דלא אזלינן בתר רובא ניחוש שמא טריפה הוא. שבתי וראה דהן עוד היום קשה דהא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ופדיון הבן ממונא הוא וצ"ע א"ד ז"ל יע"ש. ומאי דקשיא ליה להרב ז"ל מהא דקי"ל דאין הולכין בממון אחר ארוב ופדיון הבן ממונא הוא עיין מה שכתבתי על קושייתו הלזו לעיל במערכת האלף סי' אמנם עיקר האי מילתא דאמר מר בפשיטות דפדיון הכן לאו איסורא הוא אלא ממונא. הוא תמוה דהא אמרי' בבכורות דמ"ט ע"ב עלה דאיפליגו רב ושמואל בהפודה כנו תוך ל' יום ונתעכלו המעות דלרב בנו פדוי ולשמואל אין בנו פדוי דאע"ג דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הילכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הילכתא כוותיה דשמואל יע"ש הרי לך מפורש יוצא להדיא מן הש"ס דפדיון הבן איסורא הוא לאו ממונא. ואיברא דמדברי הרא"ש ז"ל שם נראה דלא גרים הכי בש"פ מדכתב דהלכתא כרב משום דקי"ל כרב באיסורי יע"ש ובכ"מ פי"א מה' בכורים ובב"י יו"ד סי' מ"מ הרי כתב הרא"ש דקי"ל כרב דבנו פדוי משום דקי"ל כרב באיסורי אלמא דפדיון הבן איסורא הוא ואיך כתב הרב שעה"מ ז"ל בפשיטות דלאו איסורא הוא אלא ממונא והקשה מכח זה אקרא דמבן חרש תפדה דשמא טריפה הוא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב

רכ"ה בן נח אסור באשת חבירו דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו ואין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה אחר שנבעלה