גזע ישי לז

מערכת אות האל"ף

אי אדם יכול לברוא אדם או בהמה על ידי ספר יצירה. כדאיתא פרק ארבע מיתות דס"ה ע"ב רבא ברא גברא שדריה קמיה דר"ז וכו' ופי' רש"י ברא גברא ע"י ספר יצירה שלמדו צירוף אותיות של שם ואמרינן תו התם דס"ז ע"ב דרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בס' יצירה ומיברי בהו עיגלא תילתא ואכלי ליה. ופירש רש"י עסקי בה' יצירה וממילא איברי להו עגלא תילתא על ידי שהיו מצרפין אותיות השם שבהם נברא העולם וכו' יע"ש. וכן העיד הגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' צ"ג על זקנו הגאון מהר"א ז"ל אב"ד דק"ק חעלם דברא גברא ע"י ס' יצירה י"עש

ונסתפקתי אי שרי להו לרבנן דרב חילייהו ועסקי בס' יצירה וברו גברא. למעבד להאי עבידתא ביומא דשבתא. מי אמרינן כיון דלא קא עבדי רבנן מעשה בידים בהאי עסקא דעסקי בה' יצירה אלא דמצרפי אותיות השם שבו נברא העולם. וע"י צירופם את אותיות השם הקדוש האדם או הבהמה איברו ממילא. לא עברי בהכי כיומא דשבתא על איסורא דאוריית' דלא תעשה כל מלאכה. דהא לא עבדי מעשה ממש בידים. או דילמא כיון דעל ידי עקימת שפתים בצירוף אותיו' השם הקדוש מתעביד מעשה גדול ונורא כזה דנבר' אדם או בהמה כעבדו רבנן בעסקם בצירוף אותיות השם מעשה ממש בידים חשיב ועברי על איסור מלאכה דבונה בשבת ואפשר נמי על איסור מלאכה דלש בשבת כי עסקי בהאי עיסקא ביומא דשבתא

ולכאורה נראה דליכא בהאי עסקא משום איסור לא תעשה כל מלאכה ביום. השבת. כיון דלא עבדי רבנן שום מעשה בידים בגוף האדם הנברא או הבהמה רק דבור בעלמא בצירופם אותיות השם. ואמינא לה מהא דגרסי' בפ' חלק דק"א ע"א ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת. ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת. ופירש"י ולוחשין וכו' בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה ע"כ. ונראה לכאורה דכוונת רש"י ז"ל במאמרו ואין בכך משום צידה. משום דהוה על יד לחישה דעז עקימתו השפתים בלחישה הוא מעמיד הנחשים במקומן שלא יוכלו לזוז משם. וכיון דלא עביד מעשה בידים אלא דבור בלחישה ליכא בהכי משום איסור מלאכה דצידה בשבת דבר תורה ולהכי שרי ללחוש לחישת נחשים ועקרבי' בשביל שלא יזיקו בשבת. כן נראה לכאורה כוונת רש"י ז"ל. ולפי זה הנה מכאן ראיה להתיר לעסוק בה' יצירה ולצרף אותיות השם שבו נברא העולם ביומא דשבתא דבר תורה. דכיון דלא עבדי רבנן מעשה בידים בגוף בריאת האדם או הבהמה אלא דיבור בצירוף אותיות השם וממילא איברו האדם או הבהמה. ליכא משום איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת דומיא דלחישה על נחשים ועקרבים דשרי בשבת וליכא משום איסור מלאכה דצד בשבת

איברא דראיתי להגאון באר שבע ז"ל בפרק חלק עלה דהך בריית' דלוחשין לחישת נחשים וכו' שדחה להאי פירושא דרש"י ז"ל ותמה מאוד על רש"י ז"ל דפריש הכי. וז"ל ולוחשין וכו' פירש"י שלא יזיקו ואין בכך משום צידה. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה ק' יאמר דבר זה שהרי משנה שלמה שנינו פ"ב דעדיות הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישיכנו פטור. ואם לרפואה חייב וכו'. ובס"פ האורג אמר שמואל דהאי פטור פטור ומותר הוא א"כ אי אפשר לו' שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום צידה שהרי אפילו הצד ממש שלא יזיקו מותר לכתחלה. א"כ מאי ואין בכך משום צידה דמשמע אבל הצד ממש שלא יזיקו אסור. וכבר היה לי לפרש שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום רפואה דומיא דאינך וכו'. אמנם מדברי הרמב"ם פי"א מה' ע"ז נר' שהוא מפרש הברייתא דלוחשין וכו' היינו מי שנשכו נחשים או עקרבים שמותר ללחוש לו אפילו בשבת אעפ"י שאין הדבר מועיל כלום ואסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וכו' אפ"ה לחש זה שרי וכו ושפתים ישק הוא עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהגדיל הרב תמיהתו מאוד על פירש"י ז"ל. ובחר לו לפירושו של הרמב"ם ז"ל.