גזע ישי שעח

דהנודר אלא אזלינן אחר הלשון דבני אדם ורבנן סברי דאמדינן דעתיה דמסתמא ללשון תורה נתכוון. וקשייא לי טובא על הריטב"א ז"ל דהא איהו גופיה לעיל בהאי פלוגתא דר"מ ורבנן בהנודר מן הילודים כתב דלא שייך למימר דליפליגו ר"מ ורבנן באיך הוה הלשון דבני אדם דנחזי אנן איך משתען עד שמפני כך מוקי לה הריטב"א לפלוגתייהו בדאיכא מיעוטא דמשתען בלשון תורה ופליגי או חיישינן בהא למיעוט' כנז'. וא"כ איך כאן בהאי פלוגתא דר"מ ורבנן בהנודר מן הרגן פי' בפירושא קמא דפליגי ר"מ ורבנן איך משתעי אינשי ואפשר דמכח זה הוא דכתב לפרש פירושו השני. גם הנמוק"י ז"ל בחי' לנדרים שם פ' לה כפי' השני דהריטב"א ז"ל ולא פי' בה שום פי' אחר. ומ"מ יש להקשות על הריטב"א ז"ל איך אעיקר' כתב לפרש פירושו הראשון דר"מ ורבנן פליגי בלשון בני. אדם איך משתען כיון דלא נתן ליאמר כלל דליפליגו בהכי וכמ"ש איהי גופיה לעיל בפלוגתייהו בהנודר מן הילודים. ויגדל התימא על הר"ן ז"ל דלא פי' אלא כפי' קמא דהריטב"א ואיך שייך למימ' כלל דליפליגו בהכי נחזי אנן איך משתען אינשי ויש ליישב קצת

רכ"ב בית זה. הא דכתב בש"ע י"ד סי' רי"ז קונם לבית זה שאני נכנס בו אסור בו לעולם ואם נפל ובנאה אפילו במקומו וכמדתו הראשונה ומקור דין מהר"ן ר"פ השותפין וכה"ג איתא בח"מ סי' שי"ב המשכיר בית לחבירו וא"ל בית זה אני משכיר לך ונפל הבית אפילו בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו ומקור הדין מש"ס ס"פ השואל. נרא' לי דהני דיני' לא נאמרו אלא בנפל וחזר ובנאו בנין חדש בעצים ובאבנים אחרים אז אמרינן דאין זה בית ראשון. אבל אם הוקם מבנין הישן הוה בית זה בית ראשון להני דינים. וראיה לזה מהא דאיתא בסוכה דכ"ז תניא ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה לאכול היום בזו ולמחר בזו ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכ"א יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחש"מ מ"ט דר"א א"ק חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראויה לשבע' ימים ומודה ר"א שאם נפלה חוזר ובונה אותה בחש"מ פשיטא מהו דתימא האי אחריתא היא ואינה לשבעה קמ"ל וגרסי התוס' קמ"ל כיון דבדידיה קעביד איהי היא לפי שבונה אותה באותם עצים הרי לפניך דאי בונה הנפולה בעצים הישנים שלה היא נחשבת לבנין הראשון שהרי לר"א נחשבת לסוכה. הראשונה והיא סוכה העשויה לז' ימים. וא"כ ה"נ לענין הני דינים שאם נפל הבית וחזר ובנאה מעצים הראשונים הויא בנין הראשון לענין הני דינים. כן כתב הרב לוית חן ז"ל פרשת מטות דף ע"ב סוף ע"א

ולפע"ד אחר המחילה רבה דהא ליתא כלל אלא דלענין הני דינים אפי' בחזר ובנאו מעצים ואבנים דהבנין הראשון אין זה הבית הראשון אלא ביתא אחרינא הוא דמיד שנפל אזיל ליה ההוא בית וכי חוזר ובנאו אפי' מעצי ואבני הבית הראשון פנים חדשות באו לכאן ולאו אותו הבית הוא ואמינא לה ממאי דפרכינן ס"פ השואל עלה הא דתנן התם המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית היה קטן לא יעשנו גדול וכו' אחד לא יעשנו שנים ופרכינן היכי דמי אי באמר לו בית זה ונפל אזל ליה אי דאמר ליה בית סתם אחד אמאי לא יעשה שתים וכו' אמר ר"ל דא"ל בית שאני משכיר לך מדת ארכו כך וכך וכו' אי הכי מאי למימרא אלא כי אתא רבין אמר ר"ל דא"ל בית כזה וכו' ואכתי מאי למימרא ל"צ דקאי אגודא דנהרא מהו דתימא מאי כזה דקאי אגוד' דנהרא קמ"ל יע"ש והשתא אם איתא דגם לענין הני דינים כי חוזר ובנאו מעצי ואבני הראשון הוא אותו הבית הראשון וחייב המשכיר לחזור ולבנותו לו מאותם העצים והאבנים של. הראשון מאי פריך הש"ס היכי דמי אי דאמר לו בית זה נפל אזיל ליה ונדחק בכמה אוקמתות הא שפיר מתוקמא בא"ל בית זה ומאי דקאמר חייב להעמיד לו בית היינו מאותם העצים והאבנים של הבנין הראשון. אלא מבואר דאף לבנותו מאותן עצים ואבנים של הראשון לא מיחייב והיינו משום דכיון דא"ל בית זה ונפל אזדא ליה כלומר דמזלו גרם וכמו שפי' רש"י ז"ל שם וכיון דמיד שנפל אזדא ליה ואבד זכותו השוכר מה"ט דמזלו גרם גם אם חזר המשכיר ובנאו אפי' באותם עצים ואבנים יכול לומר. לו להשוכר שלא ידור בו. וכן נמי לענין קונם בית זה ונפל דאם חזר ובנאו דמותר בו הוה אפי' בחזר ובנאו באותם עצים ואבנים דמיד שנפל אזלא ליה וכי חזר ובנאו אפי' מאותן העצים ואבנים דראשון בית אחר הוא זה לא בית הראשון. ומאי דמייתי הרב ז"ל הנז' ראיה לדבריו מהא דסוכה דכ"ח ע"ב ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה בחולו של מועד פשיטא מהו דתימא האי אחריתא היא ואינה לז' קמ"ל וגרסי התוס' קמ"ל כוון דבדידיה קעביד איהי היא לפי שבונה אותה באותם עצים. הרי לפניך דאם בונה הנפולה בעצים הישנים שלה היא נחשבת לבנין הראשון שהרי לר"א נחשבת לסוכה הראשונה והיא סוכה העשויה לז' ימים ע"כ. לדידי אין ראייתו ראיה כלל דדוקא לענין הא דסוכה הראויה לז' לר"א הוא די"ל דכי נפלה וחזר ובנאה מאותם העצים עצמם איהי היא וסוכה הראוי' לו' חשיבה אבל לענין האומר הויה בית זה או בית