גזע ישי שעז

כי היכי דיהא נחית אדם לאוסרו עליו והילכך כי אומר שלא אוכל מסתמא לאכילה דכזית דהוא חשוב הוא דהוה דעתיה לאוסרו עליו ולא לכל שהוא דאין כ"ש חשיב בעיניה ולא נחית ליה להיות דעתו במה שאמר שלא אוכל גם אכל שהוא אלא כל שהוא לאו דעתיה עליה כלל כי אומר שלא אוכל. וכן מבואר יוצא מהש"ס ירושלמי ריש פ"ג דשבועות עלה דהך פלוגתא דרע"ק ורבנן דקאמר מאי נפיק מביניהון שבועה שאוכל ככר זה ואכלו חוץ מכל שהוא וכו יע"ש. והרי הוא כמבואר כן נראה לע"ד ותו לא מידי

רכ"א בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הא דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה ואפי' דלהלך אחר לשון בני אדם הוא לקולא. היינו דוקא היכא דהאי לישנא דבני אדם הוא לשון כולל לכולי עלמא דכל אינשי דעלמא הכי משתען שלא כלשון תורה. אבל היכא דאיכא מיעוטא דבני אדם דמשתעי בהאי מילת' כלשון תורה כי נדר או נשבע אחד בהאי לישנא בסתם ושכח מאי הוה דעתיה בנדריה חיישי' למיעוטא דמשתען כלשון תורה ולא אזלינן בכה"ג בתר לשון בני אדם דרובא דעלמא אלא בתר לישנא דמיעוט' דקמשתעי בלשון תורה אזלינן. כן למדתי למוד מפור' מדברי הרב הנמוקי יוסף ז"ל בחי' לנדרים לדף ל' עלה הא דאיפליגו התם ר"מ ורבנן בהנודר מן הנולדים דר"מ ס"ל דהולכין אחר לשון בני אדם דאין נולדים אלא העתידין להולד דוקא לא שכבר נולדו ולא אחר לשון תורה דמשמע הכי ומשמע הכי. ורבנן ס"ל דלשון בני. אדם בזה כלשון תורה. וכתב ע"ז הרב הנמוקי וז"ל ותימא היכי פליגי ר"מ ורבנן בנולדים בהכי דר"מ אומר דבלשון ב"א לא הוי כלשון תורה דמשמע הכי ומשמע הכי אלא בלשון ב"א עתידין להולד דוקא הוא. ורבנן אמרי דלשון בני אדם בזה כלשון תורה בין עתידין להולד בין נולדו. ומאי פלוגתא היא זו נחזי אנן היכי משתען אינשי. תירץ הריטב"א ז"ל דאיכא מיעוטא דמשתעי כלשון תורה וזה נדר סתם ושכח מאי הוה דעתיה ר"מ סבר הלך אחר לשון ב"א ולא חיישי' בהא למיעוטא ורבנן סברי אדרבא כיון דלשון תורה הוא חיישינן למיעוט' עכ"ד הרב הנמוקי ז"ל יע"ש. וידוע דהלכ' כרבנן וא"כ הרי למדנו דבכה"ג דאיכא מיעוטא דמשתעו כלשון תור' וזה נדר ושכח מאי הוה דעתיה חיישינן למיעוטא כיון דלשון תורה הוא ואזלינן בתר לשון תורה ומדכתב הריטב"א ז"ל דרבנן סברי דחיישי' למיעוט' מוכח דהיינו משום דהוה לחומרא חיישי רבנן למיעוט' להחמיר אבל לקולא לכ"ע לא אזלינן בתר המיעוט דמשתעי כלשון תורה אלא בתר לשון בני אדם דרובא דעלמא אזלינן

והנה בנדרים דנ"ה תנן הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא בה' המינין. וכתב עלה הר"ן שם וז"ל דכיון דמדגן שעושין ממנו גורן ס"ל לר"מ דדגן מיקרי ע"כ יע"ש אשר מבואר יוצא מדברי הר"ן ז"ל אלו דבהא פליגי ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל דכיון דמדגן מיקרי דגן בלשון בני אדם ובנדרים הולכין אחר לשון בני אדם וחכמים ס"ל דגם בלשון ב"א לא מיקרי דגן אלא ה' המינין. ואיכא לאקשויי טובא הכא הא גופא דקשיא להו להריטב"א והנמוק"י ז"ל עלה דפלוגתא דר"מ ורבנן בהנודר מן הילודים וכו' דאיך אפשר לומר דפליגי ר"מ ורבנן איך הוה הלשון בני אדם נחזי אנן איך משתען אינשי בהאי לישנא דדגן אי קרו לכל מידי דמידגן דגן שלא כלשון תורה או גם בני אדם לא קרו דגן אלא לה' המינין ואיך אפשר לומר דליפליגו ר"מ ורבנן איך הוה הלשון בני אדם בזה. והכא לא יתכן לומר להאי תירוצא דתריץ הנמוק"י בשם הריטב"א ז"ל לההיא דהנודר מן הילודים וכו' דהא הכא הוה איפכא דר"מ הוא המחמיר ואוסרו בכל מידי דמדגן ורבנן הם המקילים וסברי דאינו אסור אלא בה' המונין וא"כ אם נאמ' דמיירי בכה"ג דמוקי הריטב"א לההיא דהנודר מן הילודים וכו'. א"כ קשיא דרבנן אדרבנן דבהנודר מן הילודים חיישי למיעוטא ואזלי בתר מיעוט לשון ב"א דמשתעי כלשון תורה. והכא גבי הנודר מן הדגן לא חיישי אפילו לרובא דעלמא דמשתען שלא כלשון תורה אלא אזלי בתר מיעוטא דמשתען כלשון תורה אפי' לקולא. דר"מ אדר"מ ליכא קושיא דאיהו בין הכא בין התם אזיל בתר רובא דלשון בני אדם. אבל דרבנן אדרבנן קשיא דהא התם מאי דאסרי הוה משום דחיישי למיעוט דלשון תורה לחומרא וא"כ כ"ש הכא דהוא רובא דעלמא דלא משתען כלשון תורה דיש נחוש לרובא דלשון ב"א ולהחמיר. ואיך אזלי בתר לשון המיעוט דבני אדם אפי' להקל

וראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לנדרים שם עלה דהך מתני' דהנודר מן הדגן שכתב לפרש שני פירושים וז"ל דר"מ קסבר דכיון דעבדי מיניה גורן דגן מיקרי ופול המצרי יבש עבדי מיניה גורן וחכמים אומרים אינו אסור אלא בה' המינין דלא קרו אינשי דגן אלא להאי. אי נמי דמסתמא האי גברא בנדריה ללשון תורה נתכוון א"ד ז"ל יע"ש. הרי שפי' בפירושו קמא דפלוגתייהו דר"מ ורבנן הוה איך משתען אינשי בהאי לישנא דדגן. ופי' עוד דבאומדנא פליגי. דר"מ ס"ל דלא אמדינן דעתיה