גזע ישי שעב

מדמה מעט באופן שהדם הכשר שקבל במזרק אחר השחיטה קודם שחתך רבה על הדם שיצא אח"כ מהבהמה אחר שחתך אפ"ה פסולה ולא אמרינן דבטל ברוב הדם שקבל במזרק קודם שחתך ולזה כתבו משום דדם פסול אינו בטל ברוב אבל אה"נ דמודים התוס' דדם הרגלים בדם שאר כל האברים. קודם שיצא לאויר העולם אינו בטל וכדעת ר' משולם ז"ל

ולולי דמסתפינא הוה אמינא דאדרבה מהך סוגיא ומדברי התוס' ז"ל הנז' יש להביא ראיה לסברת ר"מ ז"ל והיה בהניח הנחה סוברת דכיון דטעמא דדם פסול אינו בטל ברוב משום גזירה הוה א"כ בכה"ג דדם הרגל בטל ברוב דם שאר האברי' קודם שיוצא לאויר העולם מנ"ל דגזרי' גזירה במקדש דע"כ לא איפליגו בדע"ח ע"ב אי גזרי' גזיר' במקד' אלא בנתערב דם כשר בדם פיסולין שדם הפסול הוא בעין אמנם בכה"ג דכל שהוא בתוך האברים אין שם דם פסול עליו וכי יוצא לאויר העול' ליתא להדם הפסול שהרי נתבטל דרך יציאתו לא שייך למגזר אטו דם פסול בעין שנתערב עם דם כשר וע"ש בדף ע"ט ע"ב בש"ס ורש"י ותוס' ז"ל יע"ש. וא"כ מנ"ל דבכה"ג נמי גזרינן גזירה במקדש. אמנם אי אמרי' כסברת ר' משולם ז"ל ניחא דהשתא כיון דדם הרגל אינו בטל ברוב דם שאר האברים נמצא דבשעת יציאתו לאויר העולם כל דם היוצא אחר שנחתך דם פסול בעין הוא שמתערב עם דם הכשר שקבל כבר במזרק ופוסל דם שבמזרק אפילו שהדם שבמזרק רבה עליו משום דגזרי' גזירה במקדש וכמ"ש התוס' ז"ל

רי"ח בטול איסור ברוב. הא דמדאורייתא חד בתרי בטל היינו דוקא בנתערב ואין האיסור נכר בהתערובת. אבל כל שהאיסור נכר אינו בטל לעולם אפי' חד בכמה רובא וכמו שכתב מרן ז"ל בש"ע י"וד ריש סימן ק"ט

והנה בריש פ"ב דכלאים תנן כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט ר"י אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין. וכתב הרע"ב ז"ל ימעט אותו מין אחר המעור' בו עד שיפחת מרובע ויתבטל בתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים. וכתב ע"ד הר"ב תוי"ט ז"ל דדבר תורה חד בתרי בטל אלא דחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע לסאה מתבטל כך פירש בריש מסכת שקלים. ותמיהא לי מילתא דלא שייך בטול ברוב אלא כשאין נכרין דבנכרין אין שייך לומר בטול וכ"פ בש"ע י"ד ר"ס ק"ט ובת"ח ר"ס ל"ט ובשני מיני תבואה הרי נכרין וכ"ש בתבואה וקוטנית דבמתני' דלקמן. ונ"ל דקים להו לרבנן שהתורה לא אסרה אלא כשרוצה לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה לא אסרתו התורה אלא שחכמים אסרו מפני מראית העין ונתנו שיעור לדבר גם פטרו בממעט מקצתן שהם אמרו והם אמרו וכן משמע בירוש' מה אנן קיימן אם במתכוון לזרע וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ואין דבריו מחוורין וכמו שכתב בס' קול הרמ"ז ז"ל שם על דבריו ע"ש באורך ובס' שושנים לדוד שם

אמנם כבר אמר ביה טעמא רבה דמסתברא הרשב"א בתשו' ח"א סי' רנ"ט אמאי בטל וז"ל והטעם בזה מסתברא משום דלא אפשר דאי אפשר שלא יצא בשדה פרידה אחת ממין אחר ותאסור את הכל או שיברור ביד כל זרע אשר יזרע ולא נתנ' תור' למלאכי השר' והילכ' כל שנתער' בטל ומותר לזרוע לכתחילה ואינו אסור משום זורע כלאים ולפיכך דוקא בשנתער' אבל לכתחילה אפילו חטה אחת אסור וכדגרסינן בירוש' על ההיא מתני' דכל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט וכו' אבל כלאי בגדים אין מין אחר מתערב בו אלא במקרה לעתים רחוקות שיתער' חוט של פשתן בבגד צמר ולפיכך לא ניתן להתבטל א"ד ז"ל יע"ש. ותמהני טובא על הרב תוי"ט ושאר האחרונים ז"ל דחקרו למצא טעם למה בטל ולא זכרו שרים דברי הרשב"א ז"ל דהוא בנותן טעם לזה. וכאמור

רי"ט בריה לא בטילה ברובא. והיינו כשהיא שלימה אבל אם נתרסקה לא חשיבה תו בריה והאוכלה אינה לוקה עליה משום בריה ואם נתערבה בהיתר בטילה ברוב כשאר איסורין כמבואר בפוסקים ז"ל

ונסתפק הרב מהר"מ ישראל ז"ל בספרו הבהיר משאת משה ח"ג בי"ד סי' ג' למאי דקי"ל בענין בריה דלא בטל' ובעינן דתהוי שלימה דאם נתרסקה אינה לוקה. במי שאכל פרי שיש בו תולע' ולעסו יפה יפה עד שנתרסק התולעת ואח"כ בלעו מי מיפטר ממלקות כיון דיצא מכלל בריה. או דילמא הא קמתהני ובא בפיו דבר טמא ולילקי. ורצה בתחילה הרב ז"ל למיפשט לספיקיה הנז' מהסוגיא דס"פ גיד הנשה דק"ג דגרסי' התם בעא מיניה ר"ל מר"י אבר שחלקו מבחוץ מהו א"ל פטור. מבפנים מאי א"ל חייב. כי אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מבפנים ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית ור"ל אמר פטור אכילה במעיו בעינן וליכא. אלא לר"ל היכי משכח' לה דחייב אמ' רב כהנא בגרומת'