גזע ישי שע

מפקירו בלב חמץ שאני לפי שאינו ברשותו של אדם אלא שעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ומשו"ה בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דליהוי ליה זכותא בגוויה כלל סגי ומהני אפי' לחמץ ידוע יע"ש

והנה הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הנחמד צל"ח לפסחים הקשה לפירש"י דביטול נפקא לן מתשביתו א"כ הרי מפורש בקרא דאפי' בחמץ דידיה כי מבטלו בלבו תו לא קא עבר אבל יראה וב"י ולפ"ז למה לי דכתב רחמנא לא יראה לך למעוטי של החרים ושל גבוה דהשתא ומה בשלו אחר שבטלו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו של אחרים ושל גבוה מבעיא דאינו עובר יע"ש מה שתירץ

ולפענ"ד אעיקרא קושייתו ליתא כלל דלפי פי' רש"י ז"ל לא הוי הטעם משום דכי מבטלו אינו שלו אלא משום דהוא מבטלו ומחשיבו לעפר בעלמא דלא חשיב תו לכלום וכמ"ש מהריק"ו ז"ל בשורש קמ"ב דהקשה שם לדעת התוס' דבטול מדין הפקר מהא דקי"ל דהפק' בעי שלשה וכתב אבל לדברי רש"י והרמב"ם דכתבו דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי דהיינו מתשביתו ל"ק כלל דלדידהו אינו מטעם הפקר אלא שעושהו כעפרא בעלמא כדמשמע לשון השבתה והוי דומיא דההיא דתבן ובטלו בפ"ק דסוכה ובפ' חלון בעירובין וזה ודאי מהני ואפילו ביחיד א"ד ז"ל יע"ש. ולפ"ז אי לאו דכתב רחמנא לך למעוטי של אחרים ושל גבוה. מהא דכתב רחמנא תשביתו למימר דמהני ביטול לשלא יעבור בב"י הוה אמינא דדוקא במבטל חמצו הוא דאינו עובר משום דהרי בטלו ועשאו כעפרא בעלמא אבל בחמץ של אחרים דלא עשאו הוא כעפרא וחמץ הוא בעיניו כי רואהו הוא עובר עליו בב"י וב"י. להכי כתב רחמנא לך למעוטי לשל אחרים דאף שלא ביטלו הוא ולא עשאו כעפרא אפ"ה אינו עובר עליו בב"י וב"י לפי שאינו שלו. כנלע"ד. ותו לא מידי

רי"ז בטול איסור ברובא. דבר תורה חד בתרי בטל. וכתב המרדכי ז"ל בחולין פרק הזרוע בשם רבינו משולם ז"ל דליכא למימר בטול ברוב אלא בדבר שהיה נכר בפני עצמו תחלה ואח"כ נתערב. אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב כגון הא דאיתא בב"ק פ"ב שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי רוק. ליכא למימר דבטיל והא דתנן פרק המפלת שיליא בבית טמא ור"ש מטהר ומסיק טעמא דר"ש משום ביטול ברוב שנמחק ונימוח הוולד ונתבטל ברוב. התם נמי הוולד היה ניכר קודם שנימוח א"ד ז"ל יע"ש

והנה הרב מ"ל ז"ל פ"א מ"ה מטמאי משכב ומושב הביא להאי סברא דהמרדכי בשם רבינו משולם ז"ל הנז' וכתב דיש סעד לחלוק זה מההיא דאיבעיא לן בפרק בהמה המקשה עלה ס"ט מהו לגמוע את חלבו וכו' ולכאורה קשה דאף דנימא דיש לחלק בין חלב זה לחלב דעלמא אכתי לישתרי מטעם ביטול דאף דאבר זה מסייע בהויית החלב מ"מ פשיטא שהחלב מתהווה מרמ"ח אברים והו"ל כחלב טריפה שנתערבה בכשרה דבטל ורבינו בפ"ה ממ"א כשהביא דין זה כתב דאסור לשתותו מספק הואיל והוא בא מכלל האיברים ויש בה אבר אחד אסור וה"ז כחלב טריפה שנתערבה בחלב טהורה ע"כ. ואתמהה דממקום שבאת מה התם מהני ליה בטול הכא נמי ליהני ליה בטול. אלא ודאי דשאני התם שתחלת ביאתו לעולם היה מעורב ומשו"ה לא מהני ביטול. שוב ראיתי לחכמי אשכנז שכתבו דאם היה ששים בבהמה בבשר וגידין ועצמות כנגד האבר האסור כל החלב מותר מטעם תערובת שנתבטל בס' עכ"ד. ואני תמה ע"ד דאי שייך בזה בטול הרי יצא חלב זה מחשש איסור תורה דהא פשיטא דאיכא רובא דהיתרא וא"כ אין כאן כי אם איסור דרבנן דבעי' ס' וכיון דהויא בעיא דלא איפשיטא הו"ל למיזל לקולא כדין כל ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא וכמ"ש הראשונים ז"ל דאם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהוא רובו היתר מותר. אלא ודאי דהכא לא שייך בטול וכסברת רבינו משולם. וראיתי למעכ"ת הוא הרב מהר"י אלפאנדרי שרצה להליץ בעד חכמי אשכנז וכתב דשאני הכא דחלב של האבר מתחלה בעודה בתוך האבר לא היתה מעורבת עם שאר כל החלב שבגוף כיון שיש לה מקו' מיוחד בלתי תערובת ונסתייע לחלוק זה ממ"ש התוס' בפ"ב ובחי' עלה דשחט ואח"כ חתך וכמו שיע"ש. והנה כפי חלוק זה הליץ מעכ"ת בעד חכמי אשכנז והגדיל התימא על כל הפוסקים ז"ל שפסקו בעיא זו לחומרא והיה להם לפסוק לקולא כיון שכבר נתבטל ברוב וכמו שכתבנו למעל'. ויותר נראה לי שהראשונים ז"ל לא שמיע להו חלוק זה וס"ל דלא שייך בטול בחלב זה כיון שתחלת ביאתו הוה מעורב והתוס' בפ"ב דזבחים קושטא דמילתא קא אמרי דאפי' נתערב דם כשר עם דם פסול אינו בטל ברוב משום דגזרינן גזירה במקדש א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהעלה הרב מ"ל ז"ל להסכים כל הפוסקים להאי סברא דרבינו משולם ז"ל. ודחיק נפשיה ליישב גם דברי התוס' דפ"ב דזבחים דמייתי מינייהו סיעתא הרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל לדבריו.