גזע ישי שסז

לעבור עליה משום לא תשא דאורייתא או מדרבנן. דדוקא בברכה שא"צ לגמרי דאינו חייב בה כלל בעת שהוא מברכה כגון שכבר יצא י"ח מברכה ההיא או מהמצוה ההיא שמברך עליה הוא דאמרי ר"י ור"ל בפרק אין עומדין דעובר עליה משום לא תשא. אמנם הגורם ברכה שא"צ כגון ההיא דפ' בא לא דבמה שיביא ס"ת אחר לקרות בו גורם שיצטרך לחזור ולברך. או כגון המפסיק בדבור בין שחיטת עוף לעוף. אע"ג דגם זה אסיר משום גורם ברכה שא"צ מ"מ כיון דכי חוזר הוא ומברך על הס"ת השני שהביא או על שחיטת עוף השני בחיוב הוא מברכה דמדינ' חייב הוא לברך שנית לא שייך למימר בה דהוא נושא ש"ש לשוא בברכתו הלזו ולא אמרו ר"י ור"ל בברכה שא"צ כזו דעובר עליה משום לא תשא וכ"כ הרב מהר"ש הלוי ז"ל אב"ד דאזמיר בתשו' כ"י הביאה הרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בס' מרכבת המשנה פי"ב דה' תפלה. ותמה מאוד מכח זה על מ"ש מהרשד"ם ז"ל בתשו' חא"ח סי' א' לערער על המנהג המברכי' ברכת השחר דהרי יכולים לפטור עצמם בשמיעה לשומעם מאחר שיברכם ויענו אחריו אמן ויוצאים י"ח וכתב מהרשד"ם בעירעורו על הנוהגים לברך דהם מכניסים עצמם בברכה שא"צ שכתב הרמב"ם בה' ברכות פ"א דכל המברך ברכה שא"צ עובר משום נושא ש"ש לשוא. וכתב הרב מהר"ש הלוי ז"ל ע"ד מהרשד"ם אלו שדבריו שגבו ממנו דהלא אין דמיון ברכות השחר לברכה שא"צ שכתב הרמב"ם ז"ל אלא בשיתוף השם לבד שברכה שא"צ שכתב הרמב"ם היינו שאינו מחוייב באותה הברכה כלל שכבר יצא י"ח וכו' אבל בברכת השחר שמתכוין שלא לצאת בברכת חבירו הן לו יהי דאיסורא עבד מ"מ לא בשביל זה יפטר מלברך ואפי' לפי דעתו צריך לחזור ולברך וכו' יע"ש. והא ודאי דכן נראה דבגורם ברכה שא"צ אע"ג דאסור מ"מ לא חמיר איסוריה לעבור עליו בלא תשא כהמברך ברכה שא"צ כלל ויפה תמה הרב מהר"ש הלוי ז"ל על מהרשד"ם ז"ל בזה וכ"כ הר' חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' מ"ו אות ו' יע"ש

האמנם את זה מצאתי להרב המאירי ז"ל בחי' למס' סוטה סוף פ' אלו נא נאמרין רמ"א ע"ב שכתב וז"ל מי שברך בצבור על קריאת התורה וקורא ונמצא חסרה או יתירה או פסול אחר בספר והביאו ספר אחר צריך הוא לחזור ולברך ואין זה ברכה שא"צ אחר שהבאת ס"ת הוצרכה לו על כל פנים ומ"מ כל שאפשר לו לקרות בראשון אין מביאין אחר אפי' לפרשה אחרת הואיל ואפשר לקראה בראשון ע"י גלילה בכדי שלא יפסוק התורגמן שכל שמביא אחר לפרשה אחרת מ"מ צריך לברך ואחר שהראשון ראוי לקרות פרשה זו בו נמצא מביא עצמו לברכה שא"צ וכל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא עכ"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב הרב המאירי ז"ל בפירוש דהקורא בס"ת אחד ומביא ס"ת אחר לקרות בו פרשה אחרת דגורם ברכה שא"צ וכל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא. אלמא דגם בגורם ברכה שא"צ כה"ג דקורא בס"ת ומביא ס"ת אחר דעכ"פ כי מביא ס"ת האחר צריך הוא לברך אפ"ה כתב ז"ל דהו"ל ברכה שא"צ דעוברין עליה משום לא תשא. אלא דהיא גופה קשיא על הרב המאירי ז"ל דמה ענין ברכה שא"צ דעובר משום לא תשא דאמרינן בברכות דמיירי התם במברך ברכה שאינה צריכה לגמרי דלא צריך הוא לברכה כלל בעת שהוא מברכה. לגורם ברכה שא"צ כהאי דמביא ס"ת אחר דעכ"פ צריך הוא לברך

רי"ב בזוי מצוה. אבוהון דכולהו כסוי הדם דכתיב ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו. כדאיתא בשבת דכ"ב ע"א ומוכח דאיסור זה דבזוי מצוה איסור דאוריית' הוא ודרשא גמורה היא הא דדרשינן לה מושפך וכסה. וכ"כ הגאון אריה ליב בספרו הנחמד שאגת אריה בדיני תפילין סי' מ' דל"ט ע"ב. ומיהו מדברי התוס' ז"ל דשבת שם ד"ה סוכ' תניא ממ"ש ומאי קושיא דילמא עצי סוכה לא מהני ביה תנאי דמקרא נפקא כדדריש התם מניין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל חג הסוכות ז' ימים וגומ' ודרשה גמורה הוא וכו' אבל נוי סוכה דלא אסירי לא משום בזוי מצוה מהני בהו תנאי וכו' יע"ש. משמע לכאורה דאיסור בזוי מצוה לאו דאוריית' היא ודרשא דושפך וכסה לאו דרשה גמורה היא. ויש לדחות ולחלק בין בזוי דגוף המצוה לבזוי דנוי המצוה וליכא תו למשמע מדברי התוס' אלו דליהוי איסור בזוי מצוה דאוריית'. וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שם בשבת ד"ה דם דאיסור דאורייתא וילפות' גמור' היא הא דילפינן מקרא דושפך וכסה

איברא דאיכא לאקשויי לפ"ז דכיון דילפינן מקרא דושפך וכסה דבזוי מצוה אסיר. למה לי קרא דחג הסוכות לה' לאסור להשתמש מעצי סוכה כל ז' דומה חג לה' קדש אף עצי סוכה קדש תיפוק לי דאסור להסתפק מעצי סוכה כל ז' משום בזוי מצוה דאסיר מדאוריית'. והנה התוס' ז"ל בשבת שם ד"ה ואבוהון דכולהו דם הקשו דאמאי לא קאמר אבוהון דכולהו עצי סוכה דנפקי מקרא כדאמר בריש המביא דביצה ד"ל. ותירצו בשם ר"י דמשום דמעצי סוכה לא הוה ילפי' דשאני סוכה דבמסתפק מהן איכא ביטול מצוה אבל בנוי סוכה ובהרצאת מעות