גזע ישי שסו

אין לחלק כלל להאי חלוקא דאמר מר דהיכא דמברך ברכה שא"צ שאינה שייכה בזמן ההוא כגון שמברך ברכת המבדיל בהזכרת ש"ש בימי החול דכיון דאין מקום כלל להזכרת השם בהבדלה כי האי עובר משום לא תשא ממש דבר תורה. דהא גם כי מברך ברכת הבדלה בימי החול נמי כיון דהזכרתו את שם ה' בברכה היא תו לא הויא הזכרת ש"ש לבטלה כיון דבברכה הוא מזכיר את ש"ש דהו"ל כמזכירו בדברי שבח ולא שייך לומר שיעבור משום לא תשא דבר תורה

ותו דאם איתא להאי סברא דהגאון ז"ל לחלק להאי חלוקא באיסור דברכה שא"צ. איך כתבו התוס' בר"ה דל"ג והר"ן שם והרא"ש בפ"ק דקדושין להתיר לנשים לברך על מ"ע שהז"ג אף שהן אינן חייבות בהו וכתבו דמשום איסור דברכה שא"צ דעובר משום לא תשא ליכא בהני נשי משום דהא דאמרי דברכה שא"צ עובר משום לא תשא אין איסורו אלא מדרבנן והילכך הני נשי שמתכוונו' לברכה ליכא בהו משום לא תשא יע"ש דבריהם ז"ל. והשתא אף אם הא דאמרי' דברכה שא"צ אין איסורו אלא מדרב' לאו בכל גוונא דברכה שא"צ יש לומר כן דאין איסורו אלא מדרבנן אלא דוקא כשמברך הברכה במקום ובזמן דשייכא מיהא אותה ברכה אלא דאיהו לדידיה לא צריכה ליה השתא הכא לברכה זו אבל כשמברך ברכה דלא שייכא כלל בזמן ההוא כה"ג דברכת ההבדלה בימי החול עובר משום לא תשא ממש דבר תורה וכמ"ש הגאון הנז'. וא"כ נשים במ"ע שהז"ג דלא מחייבי בהו י"ל דעוברות משם לא תשא דבר תורה כיון דלגבי דידהו לא שייכא ברכות אלו דמ"ע שהז"ג והו"ל כמברכות ברכת המבדיל בימי החול. ותדע שהרי מה"ט לא עברי הני נשי בבל תוסיף בהני מ"ע משום דכיון דאינהו לא מחייבו בהו הו"ל לדידהו כשלא בזמנו דליכא משום בל תוסיף וכמ"ש התוס' זל בעירובין דצ"ו ע"א ד"ה מיכל בת שאול דמשום דשמעינן ליה לרבא בפ' ראוהו ב"ד דכ"ח דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ולגבי אשה דלא מחייב' בהו הוה כשלא בזמנו וכו' יע"ש. הרי דמ"ע שה"ג לגבי נשי כיון דלא מחייבו בהו כשלא בזמנו הוה ולכן לא עברי עלייהו בבל תוסיף כי לא מיכווני. וא"כ מינה נמי לענין ברכה כי מברכי הני נשי על הני מ"ע הו"ל כמברך ברכה שא"צ דהבדלה בימי החול דלאו זמנה היא ועוברת על לא תשא דבר תורה לפי דעת הגאון פני יהושע ז"ל. ואיך כתבו התוס' והרא"ש ז"ל בפשיטות דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג ולא עברי משום לא תשא לפי דאין איסור ברכה שא"צ אלא מדרבנן. הא גבי נשי במ"ע שהז"ג כשלא בזמנו הוה וא"כ י"ל דכמברכי ברכת הבדלה בימי החול הוה דאיכא משום איסור לא תשא ממש דבר תורה. אלא מדכתבו התוס' והר"ן והרא"ש כן בפשיטו' מוכח דלא שמיע להו כלומ' לא ס"ל לחלק כל כי האי חילוקא דאמר מר הגאון פנ"י ז"ל לחלק באיסור ברכה שא"צ דלדידהו ס"ל דכל ברכה שא"צ ואף שהיא שלא בזמנה של אותה המצוה כה"ג דברכת הבדלה בימי החול לא אסיר אלא מדרבנן כיון דבברכה הוא מזכיר את השם ולאו לבטלה חשיב דבר תורה. ולכן כתבו שפיר דנשים בברכתן על מ"ע שהז"ג לא עברי על לא תשא דברכה שא"צ. ואפילו ירצה הדוחה לדחות האי דכתיבנא להוכיח מדברי התוס' והר"ן והרא"ש ז"ל הנז' מה שאינו. מ"מ דברי הגאון פני יהושע ז"ל וסברתו הנז' מצד עצמה לא מחוורא לפע"ד כדכתיבנא בריש אמי"ר. סוף דבר דלפי מאי דכתבו הראשונים ז"ל דאיסור ברכה שא"צ אינו אלא מדרב' גם במברך ברכה שא"צ שלא בזמנה כגון ברכת הבדלה בימי החול לא עבר על לא תשא ממש דבר תורה כיון דבברכה מיהא הזכיר את שם ה' דהו"ל כמזכיר ש"ש בדברי שבח. ולא אסיר אלא מדרבנן. ודלא כהגאון פנ"י ז"ל דס"ל דבכה"ג עובר משום לא תשא ממש דאורייתא. דליתא לפענ"ד. ותו לא מידי

רי"א ברכה שאינה צריכה. לאו דוקא ברכה שאינה צריכה לו כלל והיא ברכה לבטלה ממש היא דאסורה. אלא אפי' כ כשאין אותה הברכה לבטלה בעת ברכתו רק שהיה יכול ליפטר מברכה זו ואיהו גרם להביא עצמו בדבר לידי חיוב ברכה. ברכה שאינה צריכה מיקרייא ואסור. כדאיתא ביומא פרק בא לו דף ע' עלה הא דתנן התם ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה וכו' ואמאי נגלול ונקרי אמר ר"ה לפי שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. ונייתי אחרינא ונקרי ר"ה בר"י משום פגמו של ראשון ור"ל אמר משום ברכה שא"צ ופרש"י ברכה שא"צ שיהא צריך לחזור ולברך לע"ש. הרי שאע"ג שאם יביאו ס"ת ויחזור ויברך לאו ברכה לבטלה היא דחייב הוא לברך על השני אפ"ה לא התירו לו להביא ס"ת אחר משום ברכה שא"צ. ולמדו מזה התוס' והרא"ש פרק כסוי הדם לאסור איסר לשוחט שלא יפסיק אפי' בדבור בין שחיטת עוף לעוף אחר כדי שלא יצטרך לחזור ולברך על שחיטת העוף האחר מפני הפסקתו דהו"ל גורם ברכה שא"צ דאסיר יע"ש ובשאר הפוסקים ז"ל

ונראה לפום ריהטא דאע"ג דאפי' לגרום ברכה שא"צ אסור מ"מ לא חמיר איסורי'