גזע ישי שסג

עובר משום לא תשא. דמ"ט עובר המברך ברכה. שא"צ על לאו זה דלא תשא דמאי שאייטיה דלאו דלא תשא הכא גבי מברך ברכה שא"צ ואי משום דמזכיר בה השם לבטלה הא איסור הזכרת השם בלא שבועה לא הוי איסורו מאזהרת לאו זה דלא תשא אלא איסורו איסור עשה דאת ה' אלהיך תירא כדאיתא בריש תמורה ד"ד ע"א ובסנהדרין דף נ"ו יע"ש והיינו משום דלאו דלא תשא אינו אלא בנושא שם ה' בשבועה לשוא או לשקר. אבל הזכרת השם לבטלה בלתי שבועה לשוא או לשקר אינו עובר בלאו זה דלא תשא אלא אזהרתיה אזהרת עשה דאת ה' אלהיך תירא. וא"כ המברך ברכה שא"צ דאין כל איסורו רק מפני שמזכיר את השם בברכתו לבטלה לאו משום לאו דלא תשא הוא אלא משום האי עשה דאת ה' אלהיך תירא דהוא אזהרת עשה להמזכיר את השם לבטלה. ואיך קאמרי רבנן ר"י ור"ל דכל המברך ברכה שא"צ עובר משום ל"ת דמה ענין לאו דלא תשא למברך ברכה שא"צ דאין עיקר איסורו רק באו' שמזכיר אה ה' לבטלה והו"ל למימר דכל המברך ברכה שא"צ עובר בעשה דאת ה' אלהיך תירא דזה הוא איסור הזכרת השם לבטלה בלא בשבוע' לשוא או לשקר. אמנם אי אמרינן דהאי איסורא דברכה שא"צ אינו אלא מדרבנן ומאי דקאמרי ר"י ור"ל דעובר בלא תשא אינו אלא אסמכתא בעלמא. לא קשיא מאי דאסמכוה אלאו זה דלא תשא דכיון דלאסמכת' בעלמא הוא דאסמכוה והיינו כדי ליתן חומר לאיסורם זה שאסרו לברך ברכה שא"צ וכמו שכתבו התוס' ז"ל בכמה דוכתי דאיסור דרבנן דאית ליה אסמכתא מקרא חמיר טפי דלהכי סמכי ליה רבנן אקרא כדי ליתן חומר לאיסורם. וכיון דאיסור שה דהזכרת השם חמיר טובא וראו חז"ל להחמיר בו ולאסור מפני כן אפי ברכה שא"צ וכדי שיהא חמיר יותר איסור זה דברכה שא"צ ולחזוק דבריהם בעיני העם נראה להם לאסמכיניה אלאו זה דלא תשא אף דלא שייך ביה איסור לאו זה כי היכי דיהא חמיר איסור זה דרבנן דברכה שא"צ בעיני העם וימנעו ממנו משום דאיסור לאו זה דלא תשא חמירי להו לאנשי טובא דנזדעזע העולם בשעה שנאמר דבור זה דלא תשא מפי השם י"ת בהר סיני

כי על פי האמור תמיהא לי על הרב מג"א ז"ל שכתב בסי' רט"ו ס"ק ו' עלה דפסק שם מרן ז"ל בש"ע כל המברך ברכה שא"צ ה"ז נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא וכו' וז"ל כנשבע לשוא דאמרי' דעובר משום לא תשא וגו' מ"מ אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא תוס' סוף ר"ה והרא"ש פ"ק דקדושין. ודעת הרמב"ם שהוא דאוריית' וכן הוא בתמורה דף ד' פשטא דתלמודא והתוס' מפרשים דמיירי בלא ברכה ולדבריהם אם מברך מספק אינו עובר משום לא תשא א"ד המג"א ז"ל יע"ש. הנה שכתב דבתמורה הכי משמע פשטא דתלמודא כדעת הרמב"ם דהוא דאורייתא וכוונתו דממאי דאמרי' התם דאיסור מדאוריית' להזכיר שם ה' לבטלה מינה נמי למברך ברכה שא"צ דהרי הוא מזכיר בה שם ה' לבטלה דאסיר מדאוריית'. אלא שהתוס' לשיטתייהו מפרשי לההיא דתמורה דמזכיר את ה' בלא ברכה אבל כשמברך ברכה שא"צ כיון דהזכרתו את ה' בברכה הוה לאו הזכרת ה' לבטלה הוה מדאורייתא אלא דאסיר מדרבנן. ולדידי תמיהא לי על הרב מג"א ז"ל איך כתב דמפשט' דתלמודא דריש תמורה מוכח כדעת הרמב"ם דהוא דאוריית' דהא אדרבה ממאי דאמרינן התם בתמורה דהזכרת שם ה' לבטלה אזהרתיה אזהרת עשה דאת ה' אלהיך תירא. ור"י ור"ל. דאמרי תרוייהו בברכות דכל המברך ברכה שא"צ עובר בלא תשא על כרחין דאין איסור דברכה שא"צ אלא מדרבנן ומאי דאמרי משום לא תשא אינו אלא אסמכת' בעלמא. דאי עובר ממש בלא תשא דבר תורה קאמרי ר"י ור"ל וכדעת הרמב"ם וכפשטא דתלמודא דריש תמורה איך קאמרי דעובר משום לאו זה דלא תשא דמאי שאייטיה דלא תשא הכא גבי ברכה שא"צ הא מאי דאסרי' בתלמודא דריש תמורה הזכרת שם ה' לבטלה לאו מאיסורי לאו דלא תשא הוא אלא מעשה דאת ה' אלהיך תירא והו"ל לר"י ור"ל למימ' דהמברך ברכה שא"צ עובר בעשה דאת ה' אלהיך תירא וכדאיתא בתלמודא דתמורה. אלא ממאי דאמרי' התם בתמור' דהזכר' השם לבטלה אזהרתיה אזהרת עשה דאת ה' אלהיך תירא. ור"י ור"ל קאמרי' בברכות דהמברך ברכה שא"צ עובר בלאו דלא תשא ולא קאמרי דעובר בעשה דאת ה' אלהיך תירא כדאית' בש"ס דתמורה גבי הזכרת השם לבטלה מוכח דהאי איסורא דהזכר' השם לבטלה מעשה דאת ה' אלהיך תירא דאתמר בש"ס דריש תמור' אינו אלא במזכיר את השם לבטלה בלא ברכה וכדמפרשי ליה התוס' אבל בברכה ליכא משום איסור עשה דאת ה אלהיך תיר'. אלא דמדרבנן אסיר וראו חכמים למיסמך לאיסור זה דברכה שא"צ אלאו דלא תשא וכדכתיבנא לעיל. באופן דאדרבא ממאי דאמרי' בש"ס דתמורה דאיסור הזכרת השם לבטלה הוה איסור עשה דאת ה' אלהיך תירא ובברכה שא"צ אמרי ר"י ור"ל דעובר משום לא תשא מוכח דאין איסור ברכה שא"צ אלא מדרבנן ומאי דאמור רבנן דעובר משום לא תשא אסמכתא בעלמא הוא. ואיך כתב הרב מג"א דפשטא דתלמוד'