גזע ישי שס

וקיימו הר"י שם ראייתו. ונמצאו דברי תר"י סתרי אהדדי

גם מהני מילי דכתבו הכא תר"י ז"ל בפירוש בפה מלא דז' המינין חייבין בברכה מן התורה עד שמכח זה חקרו לדעת איך לברך אחר אכילת חיטים שחרכן או קמחן כנז' אתה למד למוד מפורש דגם מה שכתבו ז"ל לעיל מזה בתחלת הפרק דודאי מן התורה אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וכו' כונת דברים כפשטן דכל ז' המינין טעונין ברכה לאחריהם מן התורה ודלא כמ"ש על דבריהם הרב תם ן' יחייא ז"ל בחי' אנשי שם דלאו דוקא כל הז' המינין שאין לנו מן התורה אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשלהי פרקין בשם הרב רבינו יונה וכדכתיבנא דבריו לעיל. דאחר המחילה רבה דבריו אלו אינם אלא מן המתמיהין דהרי בתר הכי עלה דהך סוגיא דקמחא דחיטי כתבו בפירוש דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה ומינה דגם מ"ש לעיל בריש הפרק אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה כל ז' המינין קאמרי. באופן דדברי תר"י ז"ל נראה לפום ריהט' דסתרא"י ש נינהו

תו איכא לאקשויי טובא על הרא"ש ז"ל דאיהו ז"ל ס"ל דכל ז' המינין חייבן בברכה מן התורה וכמ"ש פרק כיצד מברכין עלה דהך עובדא דר' יוחנן דאכל זיתא וכו' וכ"כ עוד פרק ג' שאכלו סס"י כ"א ואילו בפ"ק דברכות די"ב סי' י"ד הביא מ"ש תר"י שם בשם רבני צרפת דאפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד בין על היין בין על התמרים יצא ואע"פ שאין בה אלא מעין הזן בלבד ובברכת על העץ יש בה מעין ג' אפ"ה יצא כיון שמטעם שאין מזון אנו אומרים שיצא אפילו לא אמר אלא ברכת הזן יצא יע"ש. ומדהביא סברת רבני צרפת ז"ל הלזו ושתוקי משתיק לה ש"מ דאיהו שר המס'כים לסברא זו וכן מוכח ממ"ש שם הרא"ש ז"ל ע"ד רבני צרפת ז"ל וכן נראה אם סיים הברכה ברוך אתה ה' אמ"ה הזן את הכל דאי אפשר לברך אחריו אלא ברכה אחת אבל אם אמר כל נוסח הברכה עד ברוך אתה ה' הזן ולא חתם יתחיל ועל שהנחלת לאבותנו וכו' הרי מבואר מדבריו אלו דאם סיים ברכת הזן כולה הוא שר המסכים עם רבני צרפת ז"ל דיצא וכ"כ ריב"ה ז"ל בקצור פסקי הרא"ש דהרא"ש הסכים בזה לסבר' רבני צרפת יע"ש. והשתא קשה טובא על הרא"ש ז"ל דא"כ דס"ל דמאי דאמרי' דאם אמר על תמרי ברכת הזן יצא היינו אפילו בלא אמר אלא ברכת הזן בלחוד יצא מינה ממיל' הוכ"ח תוכי"ח גדולה הוכחה דאין חיוב הברכה דכל ז' המינין אלא מדרבנן וכאשר כן הוכיח מזה רבינו יונה ז"ל. ואיך א"כ כתב הרא"ש בפרק כיצד מברכין ופ' ג' שאכלו בפשיטות גמור דברכת מעין ג' היא חיובא דאורייתא ומה יענו שפתי צדיק לראיית רבינו יונה ז"ל הנז'

וראיתי להר"ב תוי"ט ז"ל בספר מעדני מלך פ"ק דברכות על הא דכתב שם הרא"ש ז"ל בשם רבני צרפת דאפילו אמר ברכת הזן לחוד על תמרי דיצא. שהרגיש בזה על דברי הרא"ש ז"ל וכתב ליישב וז"ל הרב הנז' שם אפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד יצא דהכי משמע לישנא דיצא דלגמרי יצא וא"צ שיברך ברכות האחרות וכ"כ תר"י ז"ל בס"פ כיצד מברכין אלא שכתבו דמשו"ה צ"ל שהברכות דמעין ג' אינה אלא מדרבנן דאי מדאורייתא היאך נפטר באחת ולא אמר מעין השנים האחרות. וק"ל מזה דרבינו כתב בהדיא בפ' ג' שאכלו סי' כ"א שהיא מדאורייתא. אבל יש לתרץ כמו שכתב ב"י סי' קצ"א דהרמב"ם ס"ל דמנין ברכות אינה מן התורה אבל התוס' לא ס"ל הכי כדאיתא לקמן פ"ב די"ו בד"ה וחותם וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. והנה מ"ש הרב ז"ל לתרץ ע"פ מ"ש הרב"י סי' קצ"א לדעת הרמב"ם דמנין ברכות אינה מן התורה. כוונתו רצויה לומר דהכי יסבור גם הרא"ש ז"ל כהרמב"ם דאין מנין הברכות חיובא דאורייתא אלא מדאורייתא בברכה אחת דהיינו ברכ' הזן סגי ורבנן הוא דתקנו לברך עוד שתי ברכות דהם ברכת הארץ וברכת ירושלים והילכך שפיר הסכימה דעתו הכא לסברת רבני צרפת דאם אמר ברכת הזן לחוד על תמרי דיצא אע"ג דאיהו ס"ל דכל ז' המינין חייבין בברכה מן התורה והיינו משום דס"ל דכיון דברכת ג' ברכות דלחם אין מניינם מן התורה מינה ממילא נמי דברכת מעין ג' דשאר ז' המינין נמי אינן אלא מדרבנן דמדאורייתא בברכה אחת דהיינו בברכת על העץ ועל פה"ע דהיא מעין ברכת הזן דלחם סגי והילכך בבירך על תמרי ברכת הזן במקום ברכת מעין ג' יצא כיון דבירך כדין תורה. אלא דאחר כן כתב דהתוס' לא סבי"ל הכי אלא סבי"ל דמנין הברכות מן התורה וא"כ לדבריהם אי ברכת ז' המינין מן התורה כי בירך על תמרי ברכת הזן לבד לא יצא ואי יצא ע"כ לומר דברכת כל ז' המינין אינו אלא מדרבנן

ולפע"ד אחרי המחילה רבה דאין לתירוצו שרצה לתרץ בעד הרא"ש ע"פ מ"ש הרב"י ז"ל דהרמב"ם ס"ל דאין מנין הברכות מן התורה מקום כלל. חדא דעיקר דברי הרב ב"י כמ"ש דהרמב"ם ס"ל דאין מנין הברכות מן התורה קשים וככל מ"ש ע"ד הרב מהר"ש סיון בתשוב' בני שמואל