גזע ישי שנח

סברא זו דכל ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה על כרחין לומר דהא דהפסיק ארץ הענין הוא לחלק בין ברכה לברכה. והשתא אם איתא דחיוב זה דלברך הברכה מעין ג' נמי מדאורייתא הוא איכא לאקשויי דזו מנא לן הא כיון דארץ הפסיק הענין ולחלק יצא בין ברכה לברכה נראה דהכי הוה ההפסק דוברכת קאי אכולהו ומאי דסיים הכתוב על הארץ הטובה וגו' אשר בסיום זה רמיזי ג' ברכות לא קאי אלא אלחם וא"כ לפ"ז נראה דעל שאר שבעת המינין ליכא חיוב לברך עליהן אלא ברכה אחת בלחוד דהא לא קאי עלייהו אלא וברכת דהיינו עיקר החיוב דלברך והיינו ברכה אחת ומנ"ל לחייב לברך הברכה בנוסח זה דמעין ג' דממ"נ אי קאי כל המקרא דוברכת על הארץ הטובה וגו' אכולהו א"כ אכולהו יש לברך ג' ברבות ממש ואי לא קאי סיומא דקרא דרמיזי ביה הג' ברכות אלא אלחם דוקא א"כ אשאר כל ז' המינין אפילו מעין ג' מנ"ל אדרבא לפ"ז משמע דעל ז' המינין ברכה אחת דלאו מעין ג' סגי. אלא נראה דודאי מדאוריית' ליכא חיוב לברך אשאר כל ז' המינין אלא ברכה אחת לחוד וחכמים הוא דתקנוה לברך מעין ג'

איברא דמדברי הרשב"א ז"ל הנז' משמע דגם לברך הברכה מעין ג' חיובא דאוריית' הוא ולא מדרבנן ממ"ש ואי לאו דאתא תאכל בה לאם ואפסקיה הוה מברכינן עליה ג' ברכות ממש כר"ג השתא דאדכרינהו ואפסקיה לעניינ' בלחם שמעי' דלא מברכינן ברכה גמורה אלא אלחם בלחו' ואשארא מברכינן מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' הרי שכתב ואשארא מברכי' מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' דמשמע דרצ"ל דהיינו מדאורייתא מברכינן מעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג' אלא דאיכא לאקשויי על הרשב"א דלפי זה דארץ הפסיק הענין לחלק בין ברכת שאר מינין לברכת הלחם למימר דלא מברכינן ו' ברכות אלא אלחם בלחודי' א"כ אשאר מינין לברך אפי' מעין ג' מנא לן אי ממאי דאדכרינהו לכל הני הכא זה יספיק לן לחייב על כולן לברך אמנם שיהיה החיוב לברך ברכתן מעין ג' כעין ברכת הלחם זו מנ"ל. אדרבא כיון דארץ הפסיק עניינ' למימרא דלא מברכינן ג' ברכות אלא אלחם בלחוד יש במשמע דאשארא אפילו מעין ג' לא בעו אלא ברכה אחת סגי וכאמור לעיל. ויש ליישב קצת דכיון דאדכרינהו להני בהדי לחם וכלל עיקר חיוב הברכ' דכולהו בהדי הלחם כדכתיב וברכת דקאי אכולהו שמעינן דגם אשארא צריך לברך הברכ' כעין ברכת הלחם דהיינו מעין ג'. ומיהו יש לדחות האי דיוקא דדייקינן מדברי הרשב"א דמאי דכתב ואשארא מברכינן מעין ברכת הלחם היינו דרבנן תקנו לברך אשארא מעין ברכת הלחם

והנה תלמידי רבינו יונה ז"ל כתבו ס"פ כיצד מברכין עלה דהך מתני' דאכל תאנים וענבים וכו' וז"ל ונראה למורי הרב נר"ו דברכת מעין ג' אינה אלא מדרבנן ומביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא דתמרי מיזן זייני ואם איתא דברכה אחת מעין ג' היא מן התורה היאך היה אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא אלא ודאי אינה אלא מדרבנן לפיכך אם אמר במקומ' ברכת הזן כיון שהזכיר ברכת המזון יצא ויש שהיו דוחין ואומרים כי מה שאמר שיצא רצ"ל שאצ"ל על העץ ועפה"ע שהיא כנגד הברכה הראשונה וכיון שאמר ברכת הזן יצא מזה אבל צריך לומר ועל את טובה ורחבה ואילך מפני שצריך לומר מעין שני ברכו ואין זה מתקבל דלשון יצא לגמרי משמע עכ"ד ז"ל יע"ש. ולכאורה נראה דרבינו יונה הביא ראיה דברכת מין ג' דז' המינין אינה אלא דרבנן כלומר דאילו מדאורייתא ליכא חיוב ברכה על ז' המינין אלא אלחם בלחוד ולאפוקי מסברת הגאון בה"ג ודעימיה דס"ל דכל ז' המינין חייבין בברכה דבר תורה דעל כולן נאמר וברכת ורבינו יונה נרא' לו דאין ברכת ז' המינין אלא מדרבנן ומביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא וכו'. וכ"כ בשלטי הגיבו' שם וז"ל כתב רבינו יונה דברכה מעין ג' הוה מדרבנן והטור כתב דהיא מדאורייתא ונ"מ היכא דמספקא ליה אם אמרה או לאו לרבינו יונה אינו חוזר ולהטור חוזר עכ"ד ז"ל יע"ש הרי דהבין בפשיטות דברי רבינו יונה ז"ל דכונתו על עיקר חיוב הברכה דז' המינין דאין ז' המינין חייבין בברכה אלא מדרבנן. וכן מבואר יוצא מדברי הרב פר"ח ז"ל בלקוטיו לא"ח סי' ר"ט דהבין כן בכונת רבינו יונה ז"ל אלו יע"ש. וכן מפורש יוצא מדברי הרב תם בן יחיא ז"ל בחידושי אנשי שם אשר סביב הרי"ף בריש פרק כיצד מברכין שכתב שם עמ"ש שם תר"י ח"ל קדש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו וכו' כלומר מדקאמר הלולים דמשמע ב' הלולים שמעינן דצריך ב' ברכות ואין זה אלא אסמכתא דודאי מן התורה אפילו ז' המינין שטעונין ברכה לאחריהם מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת אינם טעונים ברכם לפניהם אלא מדרבנן ע"כ וע"ז כתב בחי' אנשי שם וז"ל לאו דוקא כל הז' מינין שאין לנו מן התורה אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשלהי פרקין בשם הרב רבינו יונה ז"ל עכ"ד יע"ש. הרי דפשיטא ליה בכונת רבינו יונה ז"ל הנז' דרצ"ל דאין ברכת ז' המינין חיובא