גזע ישי שנד

גם שאר מיני מאכלי' רבים כדרך המלכים שמרבים בסעודתם במיני תבשילין מינים ממינים שונים וכיון שכן ממילא דבהפת שאכלו לא היה בו לבדו שיעורא דכדי שביע' גמור' דהא אכלו גם כן שאר מיני מאכלי' רבים ושבעו. וכיון דאכלו גם שאר מיני מאכלים עם הפת מסתמ' דלא היתה שביעתן שביע' גמור'מ הפ' אלא בצירוף השאר מאכלים שאכלו עמו אמנם מהפ' בפ"ע לא היה בו כדי שביעה דאילו היו אוכלין להפת לבדו לא היה מספיק להם כל כי האי שיעורא דאכלו השתא בצירוף שאר מיני מאכלים רבים לשבוע ממנו לבד והיה צריך להם לאכול יותר מפת עד כדי שובעם. והנה הסמ"ג ז"ל בעשין כ"ז כתב וז"ל הילכך מוציא אפי' מי שאכל שיעור מדאורייתא וכן משמע מעובדא דינאי מלכא בפרק ג' שאכלו דמסתמא אכלו בשולחן המלך כדי שביעה ולכ"ע אם אכל שמעון ן' שטח כזית דגן היה מוציאן וכו' יע"ש הרי דעיקר מאי דמשמע מעובדא דינאי מלכא היינו משום דכיון דשולחן המלך היה מסתמא שאכלו בשולחן המלך כדי שביעה ומהאי טעמא גופה יש לומר דמסתמ' לא אכלו בשולחן המלך פת לבד אלא אכלו ושבעו ודאי גם משא' מיני מאכלים רבים כדרך שולחנות של מלכים. והשת' אם איתא דכל דליכא שיעורא דכדי שביעה גמורה בפת בפני עצמו אע"ג דאכל עמו שאר מיני מאכל ושבע שביע' גמורה לא קרינן ביה תאכל בה לחם ואכל' ושבע' וברכת דבר תור' מאי כל החרד' הזאת אשר חרדו קמאי רש"י והתו' והרא"ש והרשב"א על דברי הגאון בה"ג מהך עובד' דינאי וחביריו וכול' פה אחד דחו דבריו מכח האי דינאי וחביריו אכלו ושבעו ואפ"ה פטר להו שמעון בן שטח ורש"י ז"ל הכי אמר על דברי בה"ג ז"ל ואי אפשר להעמידה דהא ינאי וחביריו אכלו ושבעו וכו' ומאי קושיא הא אע"ג דינאי וחביריו אכלו ושבעו שפיר מתוקמא מילתי' דהגאון בה"ג ז"ל דינאי וחביריו נמי אע"ג דאכלו ושבעו לא הוו חייבין בבהמ"ז מדאוריי' משום דמאי דשבעו שביעה גמורה הוה בצירוף שאר מיני מאכלים רבים שאכלו בסעודתן כדרך המלכים אבל מפת בפ"ע לא היה בו כדי שיעורא דאורייתא דהוה בכדי שביע' גמור' ואילו הוו אכלי פת לבדו לא היה מספיק להם לכדי שובען כל כי האי שיעורא דפת דאכלו בצירוף שאר מיני מאכלים רבים בסעודתן והילכך שפיר פטר ליהו שמעון בן שטח אי הוה אכיל אפילו כזית דגן. ומה כחם דכל הני קמאי לדחות דברי הגאון בה"ג שדבריו דברי קבלה באמת הבנין מהך עובדא דינאי וחביריו דפטור להם שמעון ן' שטח אחר דסתמא דמילתא כי אכלו ושבעו ינאי וחביריו לא הויא שביעתן מפת לבד אלא הדבר פשוט וברור מעצמו שהיתה שביעתן מצד רבוי שאר מיני מאכלים רבים דאכלו עם הפת בסעודתן כדרך המלכים כאמור. אלא מבואר יוצא להדיא מכל דברי הני קמאי דדחו דברי הגאון בה"ג ז"ל מכח הך עובדא דינאי מלכא וחביריו דפטר ליהו שמעון בן שטח דפשיטא ליהו מלתא טובא דכל דאכל פת ושבע אע"ג דאכל עמו שאר מיני מאכל והיינו דאהניא ליה דשבע שביעה גמורה ע"י צרוף השאר מוני מאכל דהם השלימו השיעור דכדי שביעה גמורה דפת ואילו היה אוכל הפת לבדו לא היה מספיק לו לשובעו כל כי האי שיעורא דפת דאכל עם שאר מיני מאכל אפ"ה השתא הכא דאכל עמו שאר מיני מאכל ושבע מצטרפי השאר מיני מאכל שאכל בסעודתו עם הפת להשלים השיעור דכדי שביעה גמורה דהפת וקרינן ביה תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת דבר תורה. ולכן שפיר דחו דברי הגאון בה"ג ז"ל מכח הך עובדא דינאי וחביריו דאכלו ושבעו ופטר להם שמעון בן שטח דכיון דאכלו פת ושבעו אע"ג דמה ששבעו שביעה גמורה מסתמא הוה בצרוף שאר מיני מאכלים רבים שאכלו בסעודתן עם הפת אפ"ה קרינן בהו בינאי וחביריו תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת מדאורייתא ואיך פטר להם שמעון ן' שטח אע"ג דלא אכל רק כזית דגן דלא מחייב רק מדרבנן זה נלע"ד להוכיח מדברי כל הני קמאי רש"י והתוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל ממאי דדחו דברי הגאון בה"ג ז"ל באמת הבנין מכח הך עובדא דינאי וחביריו דאכלו ושבעו ופטר להם שמעון ן' שטח. וזו ראיה גמורה לפום ריהטא דכל הני קמאי רש"י והתוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל פשיטא ליהו דכל דאכל מפת ושבע אע"ג דאכל עמו שאר דברי' ושבע שביעה גמורה ואילו היה אוכל הפת לבדו לא היה שבע שביעה גמור' ולא הוה מחייב לברך עליו בהמ"ז מדאורייתא. השתא הכא דאכל עמו שאר מיני מאכל והם השלימו השיעור דכדי שביעה גמורה קרינן ביה תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת דבר תורה דמה שאכל משאר מיני מאכל מצטרפי עם הפת שאכל ומשלימים השיעור דכדי שביעה דהפת כאילו אכל כל השיעור דכדי שביעה מהפת לבדו

אמנם הגאון בה"ג י"ל דחולק בזה וס"ל דכל דלא אכל מפת בפני עצמו כל השיעור דכדי שביעה גמורה במושלם אע"ג דאכל עמו שאר דברים ושבע לא מחייב בבהמ"ז מדאורייתא דכיון דמהפת שמצדו הוא אתי לידי חיוב' דבהמ"ז לא אכל כל השיעור דכדי שביעה במושלם ואילו היה אוכלו להאי שיעורא דפת לבדו לא הוה מחייב