גזע ישי שנא

והנה מ"ש הגאון ז"ל דבאמת מלשון התוספות אין הכרע וכו' אחר המחי"ר נראה דלא זכר שר דברי התוס' דסוכה דכ"ו ע"ב ד"ה ולא בירך אחריה כי שם בא מבואר בדבריה' דלא הויא ברכה דלפניו רק מדרבנן. ומ"ש הגאון ז"ל ליישב לפי דרכו דלפי מאי דמסי' אלא סבר' הוא דהויא דאוריי' להא דבעל קרי. תמהני על הגאון ז"ל דמה יענה ביום שידובר בו הא דתניא לעיל די"ו ע"א הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתים וכו' יע"ש. אשר מבואר להדיא בבריתא זו דברכה דלפניו לאו דאוריי' דהא הכא ליכא לשנויי כדמשני הגאון ז"ל להך דבעל קרי וכבר התוס' ז"ל בסוכה שם הביאו ראיה מהך ברייתא דהפועלים דאין מברכין לפני אכילת פתן יע"ש. סוף דבר דמאי דבעי הגאון ז"ל למימר דלפום מאי דמסקי' דסברא היא הוה ברכה שלפני המזון דאוריי' לא ניתן ליאמר כלל

גם עיקר תמיהתו דתמיה ליה על הפוסקי' דפסקו דברכה ראשונה דרבנן היא מהא דמסיק לא סברא היא דלפי זה נראה דברכה דלפניו נמי דאוריי' דהכי משמע בכל הש"ס דמידי דאתיא מסברא הוי דאוריית' וכו' לענ"ד אחרי המחי"ר אין כאן תימ' כלל דכיון דהאי סברא הויא משום מאי דאסו' ליהנות מן העה"ז בלא ברכ' וכדקאמ' הש"ס לה"ט ממיל' מבוא' דאין חיוב ברכה זו רק מדרבנן שהרי טעם האיסור דליהנו' מהעה"ז מייתי כתר הכי בריית' דתניא משום דהו"ל כנהנ' מן ההקד' והאי איסור' הדבר פשוט דלא הוי רק איסור דרבנן דלאו הקדש ממש הוי העה"ז שיהיה אסור ליהנות מן העה"ז מדאורייתא וקרא דמייתי בש"ס מדכתיב לה' הארץ ומלואה אסמכתא בעלמא היא כלומר כיון דלה' הארץ ומלואה הו"ל העה"ז כהקדש אבל לא שיהיה הקדש ממש מדאוריי' וא"כ אדרבה ממאי דמסקי' דחיוב ברכה דלפניו סברא היא דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה מוכח דאין חיוב ברכה דלפניו רק מדרבנן ודלא כהגאון פני יהושע ז"ל כן נראה לפי עניות דעתי

ב' ברכת הנהנין. ברכה שלפניה אין לה שיעור דאפי' אכל שהוא חייב לברך אבל ברכה דלאחר ההנא' יש לה שיעור בכזית אבל אם אכל ונהנה פחות מכזית אינו מברך ברבה אחרונה כדאי' בש"ס ובפוסקי' ז"ל

והנה הרב כ"מ ז"ל ספ"ג דהלכו' ברכות כתב וז"ל והא דאמרי' בפחו' מכשיעו' מברך לפניו ולא לאחריו אע"ג דבריש כיצד מברכין ילפינן ברכה לפניו מק"ו מברכה דאחריו וא"כ כיון דאינו מברך לבסוף לא היה ליה לברך בתחלה כבר כתבתי בריש הלכות אלו דלאו ק"ו גמור הוא אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העה"ז בלא ברכה כ"כ התוס' והרא"ש ז"ל. ואכתי קשיא לי מה ראו חכמים להחמיר בברכה שלפניו שהיא מדרבנן יותר מברכה אחרונה שהיא מדאורייתא. ונ"ל שלכך אמרו דבתחלה יברך אפי' אכל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שהיה צריך ברכה לפניו ואין בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוה אדינא שאם אכל כשיעור יברך ואם לא לא יברך א"ד ז"ל יעויין שם

ולפענ"ד דברי הרב כ"מ ז"ל תמוהים דמאי קא קשיא ליה אחר שהביא דברי התוס' והרא"ש ז"ל בתחלה שכתבו דלאו ק"ו גמור הוא אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מהעה"ז בלא ברכה. הרי דאמור רבנן בטעמא דמדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העה"ז בלא ברכה וכוונתם מבוארת דמה"ט דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה ליכא לאפלוגי בין אכל כשיעור לאכל פחות מכשיעור דאף בפחות מכשיעור הרי נהנה וכיון שנהנה חייב לברך משום דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה מה שאין כן בברכה שלאחריו דלא הוה חיובה משום הנאה שנהנה אלא משום שביעה כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת דהיינו אכילה שיש בה שביעה הילכך בעינן שיעור שביעה שהיא בכביצה לר' יהודה ואפי' לר"מ דפליג עליה וסבר דבשיעור כזית חייב בברכה לאחריו הרי אמרי' בברכות דמ"ט ע"ב טעמו משום דכתיב ואכלת וסתם אכילה בכזית יע"ש הרי דחיוב ברכה שלאחריו לכ"ע לאו משום שנהנה אלא משום אכילה גמורה ואין אכילה פחות מכזית ומשו"ה בפחות מכשיעור אינו מברך אחריו. אמנם בחיוב ברכה דלפניו דלא הוי רק משום הנאה שנהנה דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה א"כ כי אכיל אפי' כל שהוא הרי נהנה וחייב לברך. וכ"כ רש"י ז"ל במס' סוכה דכ"ו ע"ב עלה דתנן התם וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה וכו' ולא בירך אחריו ופרש"י ז"ל ולא בעי ברכת המזון לאחריו דדריש כר"י ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה והיינו כביצה אבל לפניו בכל דהוא בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה יע"ש. וז"ל התוס' ז"ל שם ד"ה ולא בירך אחריו באמצע הדבור ודוקא לענין ברכה שלאחריה אבל לפניו מברך אפילו אפחות מכזית ככל דבר דלפניו לא בעי' שיעור דאסו' ליהנות מעה"ז בלא ברכה וכו' ואע"ג דבריש כיצד מברכין