גזע ישי שמט

דמדאורייתא אסמכתא קניא איך קאמר ר"ט גבי נזירות מה"ט דאסמכתא דאין אחד מהם נזיר כיון דמדאורייתא אסמכתא קניא אלא מוכח דהך מלתא דאסמכתא דלא קניא מדינא דאורייתא הוה

כי על פי הבא'ר אני תמה על הרב ב"ח ז"ל שכתב בח"מ סי' ר"ו בתירוצו השני למאי דהוקשה לו על דברי הטור ז"ל שם דכל דין אסמכתא דלא קני' אינו אלא מדרבנן אבל דאוריי' ודאי אסמכתא קניא כי היכי דערב משתעבד דאוריי' בלשון אסמכתא יע"ש. והוא תימא דהא מדברי התוס' דסנהדרין מבואר יוצא דמדאוריית' אסמכתא לא קניא וכן מוכח נמי מהש"ס שם דאמרי' דההיא דאסמכתא לא קניא ר"י בשם ר"ט הוא וכדכתיבנא. והנה הרב מהרי"א ז"ל בס' ארעא דרבנן אות האלף סי' הביא לדברי הרב ב"ח ז"ל הנז' וסיים עלה וז"ל וכן מצאתי בפירוש בדברי רש"י ז"ל פ' כל הנשבעין דמ"ו ע"א ד"ה משחק בקוביא א"ד ז"ל יע"ש. וכוונתי למ"ש רש"י שם בפרק כל הנשבעין משחק בקוביא גזל מדרבנן הוא דאמרי' אסמכתא לא קניא אבל מדאוריי' לאו גזלן הוא עכ"ל ז"ל יע"ש וסובר הרב מהרי"א ז"ל דכוונת רש"י ז"ל בדבריו אלו דהוא גזלן מדרבנן דאמרי' אסמכתא לא קניא היינו דאסמכת' לא קניא מדרבנן ולכן הוא גזלן דרבנן אבל מדאוריי' לאו גזלן הוא כלומ' אבל מדאוריי' אסמכת' קניא ולאו גזלן הוא זהו כוונ' רש"י ז"ל לדעת הרב מהרי"א ז"ל ודין גרמא ליה למימר שכדברי הרב ב"ח ז"ל כן מצא בפי' בדברי רש"י ז"ל פ' כל הנשבעין. ולדידי אחר המחי"ר דלא דק בזה כלל דאין זה כוונת רש"י בפ' כל הנשבעין דמשום דאסמכת' מדאורייתא קניא הוא דמשחק בקוביא אינו אלא גזלן דרבנן ולא גזלן דאורייתא. אלא דאף דאסמכ' לא קניא מדאוריי' לא הו"ל משח' בקובי' אלא גזלן דרבנן לא גזלן דאוריי' דגזלן דאוריית' הוא בגוזל וחוטף כעין ויגזול את החנית אבל בכה"ג דמשחק בקובי' דלא הוה כעין ויגזול את החנית ואף גם זאת דאין כוונתו לגזול דאיהו סבור דאינו עושה שום איסו' גזל לאו גזלן מדאורייתא יקרא וכמו שכ"כ התוס' ז"ל בסנהדרין דה"ט דמשחק בקוביא אינו פסול אלא מדרבנן כנז"ל. באופן דאין מדברי רש"י בפ' כל הנשבעין שום הכרח כלל דהא דאסמכ' לא קניא היינו מדרבנן ודלא כהרב מהרי"א ז"ל שכתב שמצא כן לרש"י בפירוש. ואף גם זאת דממאי דכתב רש"י ז"ל שם בסנהדרין דהא דר"י משום ר"ט דאמר דאינו נזיר דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה הוה טעמו משו' דה"ל אסמכ' וס"ל לר"י דאסמכתא לא קניא מוכח דס"ל לרש"י ז"ל דלמ"ד דאסמכתא לא קניא הוא מדאורייתא

האמנם את זה מצאתי להמרדכי ריש פ' שור שנגח ד' וה' שכתב וז"ל ומצאתי עוד בשם רבינו שמואל מקנון דאסמכתא קניא לגבי הקדש וצדקה שהרי אסמכתא קונה מן התורה כדאמרי' מנין לערב מן התורה דכתיב אנכי אערבנו והיינו אסמכ' עכ"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב בפי' המרדכי בשם הר"ש מקנון דאסמכתא מדאורייתא קניא וראיה מערב ככל מאי דכתב הרב ב"ח ז"ל וכ"כ עוד בהגהו' המרדכי בסנהדרין פ' זה בורר. אלא דאיכא לאקשויי לפום ריהטא על דברי הר"ש מקנון מהא דאמרי' בש"ס בכמה דוכתי דהא דאסמכתא לא קניא ר"י בשם ר"ט היא דאמר אין אחד מהם נזיר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה. אשר מזה מוכח דהא דאסמכתא לא קניא הוה דאורייתא. ויש ליישב עיין במ"ש הראשונים ז"ל בהאי ענינא דאסמכתא לא קנייא ודוק היטב. ועיין מה שכתבתי עוד בענין אסמכ' בספר השני מספרי הק' הזה באות הכ'ף בענין כל דאי אסמכתא היא

ר' אתרוג בימי החג. בעינן שיהא ראוי לאכילה דכתיב לכם ודרשינן לכם הראוי לכם לאכילה ולכן אין יוצאין באתרוג של ערלה כדאיתא בפרק לולב הגזול. וכתב הר"ן ז"ל שם עלה הא דתנן התם דאתרוג של דמאי ב"ה אומרים דהוא כשר בשם הרמב"ן דבשל טבל גמור קרינן ביה לכם כיון דיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש על זה. והר"ן ז"ל חלק עליו וכתב דטבל כיון דאסור ביה עד שיפריש עליו ממקו' אחר כשהוא נוטלו לצאת בו אי אפשר לומר דלהוי דידיה יע"ש. והריטב"א ז"ל בחי' שם הביא דברי הרמב"ן ז"ל ומוכח להדיא מדבריו דס"ל כהרמב"ן דאתרוג של טבל גמור יוצאין בו יע"ש

והנה הר"ב אשכנזי ז"ל בתשו' סי' ב' די"ו ע"א כתב וז"ל כמה וכמה מנהגים ראינו על מצוות הארץ אשר בודאי מעצמם באו המנהגים ההם ע"י טועים ולא שהנהגום וותיקים כך וכבר טעמי כל אלו ידועי' כי כל דבר שיש בו טורח וחסרון כיס צריך זירוז והנה נזכיר קצת מאותם המנהגים המנהג הראשון הוא פה צפת זה כמה ימים ושנים נהגו ששנים או ג' יהודים יש להם מקח קבוע עם הגוים בעלי אתרוגים כו"כ בסלע בכל שנה ושנה ואותם היהודי' נכנסים בפרדס ובוררים להם הטובי' וחותכים אותם בידיהם ומביאים אותם לבתיהם והרי אותם האתרוגים טבל גמור הם ואין יוצאין בהן לכ"ע ודבר זה ברור במס' סוכה שאומרת שם וז"ל דכ"ע לא פליגי דבעי' היתר אכילה שנאמר כם וכו' והנה עד זה כ' שנים לא היה איש שישים