גזע ישי שמז

ואם יאמר מולנערה לא תעשה דבר נאמר לו שאין בדבריו ממש שאין אנו למידין משם למי שעוב' מחמ' פחד ואפי' פחד מיתה שהרי הענין בנער' המאורסה אינו כן אדרבה אם היה בידה להנצל מן העבירה כשתמסור עצמה למיתה תהרג ואל תעבור ומהתם ילפי' לגילוי עריות משום דאתקש לרוצח אלא דהתם אנוסה היא לגמרי שאי אפשר לה להנצל מהעבירה בשום ענין דקרקע עולם היא וכל אונס שהוא כיוצא בו שאי אפש' לאדם לקיים המצו' בשום פנים מחמת אותו אונס ואפי' אם ירצה למסור עצמו למיתה אנו למידין משם שהוא פטור לא במי שיכול לקיים המצוה ועובר עליה מחמת פחד מיתה שיגיע לו ממנה אם יקיימה שזה פקוח נפש הוא ואנן לא ילפי' פקוח נפש מהת' עכ"ד ז"ל יע"ש

ונסתפקתי בכוונת דברי הריב"ש ז"ל אלו אם כוונתו דאין ללמוד כלל אונס אפי' דפחד מיתה מולנערה לא תעשה דבר מה"ט דכתב דשאני התם דאנוסה היא לגמרי שאף אם היתה מוסרת עצמה למיתה לא היתה נצלת. או"ד דודאי דילפי' גם שאר אונס דמיתה מהתם דאם עבר ולא מסר עצמו למיתה דפטור. אלא דלענין לעבור לכתחל' על המצות מפני אונס דפחד מיתה הוא דכתב הריב"ש ז"ל דאין ללמוד מולנערה לא תעשה דבר והיינו משום דאיהו מיירי התם בבעל דין שרצה לעבו' לכתחי' על שבועתו מפני אונס ממון לזה כתב הריב"ש ז"ל נשאל אותו מאין יצא לו התר זה כלומר דהיינו להתיר לכתח' לעבור על המצוה מחמת אונס דפחד ממון ואם יאמר דיצא לו התר זה מולנערה לא תעשה דבר נאמר לו שאין בדבריו ממש שאין אנו למידין משם למי שעובר מחמ' פחד ואפי' פחד מיתה כלומר דמולנער' לא תעשה דבר אין אנו למידין התר לעבו' לכתח' על עביר' דאוריי' אפי' מפני פחד מית' דענין נער' המאורס' דפטורה ואפי' לכתחל' מותר לה לעבור וכדדרשי' מאין בה חטא משפט מות ה"ט משום דאף כי אם היתה מוסר' עצמה למית' לא היתה ניצול ומשו"ה פטורה מכל וכל ומותר לה לכתחי' לעבור דאנוסה גמורה היא. משא"כ במי שאם ימסור עצמו למיתה ינצל ודאי מן העבירה ניהי דלענין אם בדיעבד לא מסר עצמו ועבר על המצוה דפטור שפיר יש ללמוד מולנערה ל"ת דבר דפטור דאנוס רחמנא פטריה. אבל שיהיה מותר לו גם לכתח' לעבור על המצוה מחמת אונס ודאי דליכא למילף מולנערה ל"ת דבר דשאני נערה המאורס' דאף אם היתה מוסר' עצמה למיתה לא היתה ניצלת זה אפשר לומר שהיא כוונת הריב"ש ז"ל

ונלע"ד ברור דכוונת הריב"ש ז"ל כדכתיבנא בהצד השני. ובהכי ניחא מאי דראיתי להרב מ"ל ז"ל בפ"ה מה' יסודי התורה דאייתי להני מילי דהריב"ש ז"ל הנז' והשיג עליו ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ך מה' סנהדרין דין ב' וז"ל כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מיתת ב"ד באונס אין ממיתין אותו וכו' שנאמר ולנערה ל"ת דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענשו את האנוס והביא הריב"ש דברי רבינו הללו בתשו' סי' ד' וסי' י"א ע"כ דברי הרב מ"ל ז"ל יע"ש. ולפי מאי דכתיבנא בהצד השני בכוונ' דברי הריב"ש ז"ל אין מדברי הרמב"ם ז"ל דה' סנהדרין הנז' שום השג' על דבריו. דלענין אם עבר בדיעבד אדם עבירה מחמת אונס מיתה דפטו' ממיתת ב"ד גם להריב"ש ז"ל ילפי' לה שפיר מולנערה ל"ת דבר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ולכן הביא דבריו לעי' בסי' ד' וסי' י"א דמיירי התם לענין בעבר בדיעבד. אלא שלענין להתיר לכתח' לעבור על עבירה דאורייתא מפני אונס דפחד מיתה וכאשר רצה הבעל דין דנדון דידיה לעבור לכתח' על שבועתו מפני אונס ממון הוא דכתב דאין למדין היתר לכתחי' מולנערה ל"ת דבר. ובהכי לא קשיא נמי מאי דהקשה הרב חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' מ"ב ע"ד הריב"ש ז"ל הנז' מסוגיא דע"ז דנ"ד יע"ש. ולפי מאי דבריר' כוונת דברי הריב"ש ז"ל לא פריך הרב ולא מידי מסוג' דע"ז כנלע"ד ברור

קצו אבק רבית. אי שקיל מלוה א"ר שלא מלעתו של לוה גזל הוא בידו כ"כ הרשב"א בתשו' הביאה מרן ז"ל יו"ד סי' קס"ד. וכתב מהרימ"ט בתשו' ח"ב בי"וד סי' מ' ד"מ ע"ד הטעם דבאבק רבית לא מפיק מלוה אע"פ שמדעתו נתחייב משום דכיון דאיסור' דרבית רביע עליה כאריה ואין המלוה רשאי ליהנות ממנו מן הדין זכה הלוה במה שבידו מדין הפקר כמ"ש פ' בתרא דנדרים קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו ע"כ ולמד משם הרשב"א דאדם שאסר נכסיו על עצמו כל הקודם בהם זכה בהן אף כאן לוה גופיה קודם בשלו הוא ואפילו אם מת מלוה ונפלו הנכסים לפני בניו דליכא איסורא גבייהו מ"מ מההיא שעתא קמייתא הופקע חוב זה וזכה בו הלוה דומיא דאוסר נכסיו ע"ע שאם. מת מותרים הם לבניו אלא שקדמה זכותו של זוכה ושוב לא פקע עכ"ד ז"ל יע"ש. ומלבד דהדמיון אינו דמיון להא דאוסר נכסיו ע"ע בנדר דהוי איסור חפצא עוד קשה מהא רפ"ק דקדו' ד"ו המקדש בהרוחת זמן דפריך האי הרוחת רבית היכי דמי וכו' ועוד היינו מלוה יע"ש ואם איתא דכיון דאיסורא רביע עליה הלוה קודם וזוכה מדין הפקר אעיקרא במאי מקדשה