גזע ישי שמו

לקי ע"כ יע"ש. הנה שאף במילתא שלישראל נמי אסור וקעבר בלאו הניתק לעשה דלא יוכל לשלחה אפ"ה מחמרינן עליה דכהן בהאי איסו' טפי מישראל דאילו הישראל מילקי לא לקי משום לאו הנית' לעשה והכהן כיון דרבי בהו קרא קדושה יתירה מילקי נמי לקי ודלא כהאי סברא דחדית לן מר הרב תה"ד ז"ל. איברא דהתוס' ז"ל שם ד"ה כהנים וכו' הביאו להני מילי דרש"י ז"ל וכתבו ולא נהירא וכתבו בשם ר"י פירוש אחר יע"ש: אלא שלא גילו לנו טעמם אמאי לא נהיר להו דברי רש"י ז"ל. ואולי נאמר דהתוס' ז"ל סבי"ל להאי סבר' דכתב הרב תה"ד ז"ל ולהכי לא נהיר להו פי' רש"י דהוי שלא כסברא זו. והנה א"כ הוא נמצא דהאי סבר' דהרב תה"ד של כת הקוד' היא ומחלוקת ישנה היא בין הרים גדולי' רש"י והתו' ז"ל הנז'. ויש לתמו' על הרב תה"ד ז"ל דז"ל שכי' דברי קש"י והתוס' ז"ל בזה

קצ"ג איסורי הנאה. הא ודאי אין לומר דבעי' שיהנה משיעור שו"פ כדין המועיל בהקדש דבעי' שיהנה שו"פ דזה פשוט דבאיסורי הנאה לא בעי' הנאת שו"פ וכמו שמתבאר מדברי התוס' בחולין דק"ך ע"א עלה דפריך התם גבי חמץ המחהו וגמעו ענוש כרת דאמאי אכילה כתיבה והקשו התוס' דתיפוק ליה משום הנאה דהא נהנה בגמיעה וחמץ אסור בהנאה הוא ותירצו דעל ההנאה ליכא ענוש כרת יע"ש ואם איתא דבאיסור הנאה בעי' שו"פ מאי קושיא הא י"ל דמאי דפריך הש"ס והא אכיל' כתיבה ביה ואיך קתני סתם דענוש כרת ומסתמא מיירי אפי' לא היה אלא כזית פחות משו"פ דבהכי לא שייך לחייבו משום הנאה כי אם משום אכיל' אלא עכ"ל דשיעור שו"פ לא בעינן. כ"כ הרב מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן דל"ח סע"ב וריש ע"ג יע"ש. ואני מצאתי בחי' הרב המאירי ז"ל לנדרי' לדל"ב ע"ב דכ"ו סע"ד מן הספר שכתב וז"ל וצריך שתדע שהנאה זו שאסו' במודר הנאה פירושה אף בפחו' משו"פ ויש מפקפקים בשאר איסורי הנאה אם איסור הנאתם אף בפחות משו"פ אם לאו ולא הוכרעה בידם עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הרב המאירי ז"ל דיש מסתפקים באיסורי הנאה אי בעי' שיהנה שו"פ או אפי' פחות משו"פ אסיר ולא הוכרעה בידם. וזה דלא כהרב מהריט"א ז"ל דכתב דהוא פשוט דלא בעי' באיסורי הנאה שיהנה שו"פ. ומאי דמייתי לה הרב מדברי התוס' דחולין לא שמה מתיא כלל. די"ל דכוונת התוספות בקושייתם הכי הוה דמאי פריך והא אכיל' כתיבה הא י"ל דהא דתניא גבי חמץ המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת היינו משום דנהנה דחמץ אסור בהנאה ומיירי בדנהנה שו"פ ומאי פריך אלא חמץ אכילה כתיב ביה כיון די"ל דתנא משום הנאה הוא דמחייב ובדנהנה בשו"פ כדין איסורי הנאה דהוה בשו"פ דאף דתנא סתמא קאמ' אין מזה שום הכרח דאפי' בנהנה מפחות משו"פ קאמר התנא דחייב כרת כי היכי דליפרוך עלה הא אכיל' כתיב ביה די"ל שפיר דמשו' איסו' הנאה הוא דמחייב התנא המחהו וכשהוא נהנה משו"פ כדין חיוב הנהנה מאיסורי הנאה. באופן דאין מדברי התוס' אלו שום הכרח כלל לפענ"ד דיסברו בפשיטות דבאיסורי הנאה לא בעינן שו"פ ותו ל"מ

קצ"ד אוכל נפש ביו"ט דמותר. נסתפק הרב מהר"י אלפאנדארי ז"ל בס' מוצל מאש ח"ב סי' י"ב במבשל ביו"ט ואכל אכילה גסה אי איכא איסור' או לא וכתב דמההוא דפרק אלו עוברין שאמרו הואיל ומקלעי ליה אורחים משמע דלא שמה אכילה דאם איתא דהויא אכילה הו"ל למימר הואיל ובעי אוכל אכילה גסה א"ד ז"ל יעויין שם

ולדידי פשיטא לי מלתא דכי היכי דלגבי איסורין כיון דכתיב בהו לשון אכילה אם אכל אכילה גסה פטור משום דאכילה גסה לא שמה אכילה ודרשי' כי יאכל פרט למזיק. ה"נ הכא גבי אוכל נפש דהתירו בא מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש אסור לו לבשל כדי לאוכלו אכיל' גסה משום דאשר יאכל כתיב ואכילה גסה לא שמה אכילה. וראיה גמורה לזה ממ"ש הרוקח ז"ל דלאו דוקא אכילה הותרה ביו"ט אלא ה"ה כל הנאות מדכתיב אשר יאכל ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כמ"ש פ' כל שעה יע"ש. הרי דהאי אשר יאכל דכתיב גבי אוכל נפש הויא דומיא דכל לשון אכילה דכתיב גבי שאר איסורין דכשם דלענין איסו' מאכל דכתיב בהו אכילה גם הנאה במשמע אוף ה"נ דכתיב אשר יאכל הכי הוה ואם כן האוכל אכילה גסה כי היכי דאכילה דאיסורין כל שהיא אפי' גסה לאו שמה אכילה ולא אסיר משום דכתי' אכילה פרט למזיק ה"נ אך אשר יאכל לכל נפש דכתיב גבי אוכל נפש דיו"ט ממעטינן פרט למזיק וזה פשוט. ותו לא מידי

קצ"ה אנוס רחמנא פטריה. האי מילתא נפקא לן מקרא דולנערה לא תעשה דבר כדאיתא כנדרים דכ"ו ע"א ובב"ק דף ע"ב ובע"ז דנ"ד ע"א וכתב הריב"ש ז"ל בתשו' סי' שכ"ז על מי שרצה לפטור עצמו משבועתו מפני אונס ממון וז"ל ובעל הדין הרוצה לפטור עצמו מחמת אונס ממון נשאל לו מאין יצא לו היתר זה