גזע ישי שמה

נמי דרשאי א"ד ז"ל יע"ש שהעלה דברי הר"ן ז"ל בצ"ע. ולדידי מאי דקשיא ליה בראשונה והכי אמר מר דסוגיא דסנהדרין מוכחא דאיכא איסורא ממש דהא מפקינן מקרא דלא ישמע שלא יגרום לאחרים וכו' אחר המחי"ר דהא לאו קושיא היא כלל דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא ואיסור גמור מדרבנן איכא לגרום לו שידרו בשמו דהיינו לעשות לכתחלה דבר שודאי יבא ע"י כך לידור בשמו. אבל לאסור מפני כך שלא להשתתף עם הגוי דאין במה שמשתתף עם הגוי ודאי שיבא הגוי לכפור לו ויצטרך לישבע לו כי היכי דיהא איסור להשתתף עם הגוי מה"ט דהוא גורם במה שמשתתף עמו שידור הגוי בשמו. דאפשר שלא יכפור לו הגוי כלל ולא יבא לידי שבועה ואף גם זאת שישתדל הישראל שלא יוכל לבא הגוי לידי כפירה ויצטרך לישבע באופן דאין במה שהישראל משתתף עם הנכרי משום גרם שידור הנכרי בשמו רק חששה בעלמא דשמא יכפור לו הנכרי ויצטרך הישראל להשביעו ונמצא דהו"ל ספק שמא יבא לידי גרם שהנכרי ידור בשמו וכיון דגרם ודאי שהנכרי ידור בשמו לא אסיר רק מדרבנן. א"כ אין לאסור אפי' להשתתף עמו כיון דליכא אלא חשש דשמא יבא לידי גרם שידור הנכרי בשמו אלא דמ"מ כיון דלמיחש מיהא איכא דשמא יבא ע"י מה שמתעסק עם הנכרי בעסק שותפות לידי גרם שידור הנכרי בשמו קצת איסורא ממנהג חסידות איכא והיינו דאבוה דשמואל דאמר דאסור לעשות שותפות עם הגוי. ומאי דקאמר התם בסנהדרין מסייעא ליה לאבוה דשמואל וכו' הכי קאמר דמהא דאמרי' הכא דאסור גמור הוא מדרבנן לגרום לאחרים שידרו בשמו סיעתא לאבוה דשמואל דאסר להשתתף עם הנכרי ממדת חסידות משום שמא יבא לגרום שידור בשמו דאלמא פשיטא ליה לשמואל דלגרום ודאי לנכרי שידור בשמו אסור גמור מדרבנן הוא והכי אמרי' הכא דאסור לגרום לנכרי שידור בשמו ואסמכינן להאי איסורא אקרא והא מסייע ליה לאבוה דשמואל. באופן דמאי דמקשה הרב מהר"י עייאש ע"ד הר"ן ז"ל מסוגיא דסנהדרין. אחר המחי"ר דלאו קושיא היא כלל וכאמור ועיין מ"ש הרב הנמוק"י ז"ל בסנהדרין שם ודוק וזה ברור. אך מאי דקשיא ליה עוד מסוגיא דבכורות שפיר קשיא ליה וכדהוינן עליה דהר"ן ז"ל גם אנן בעניותין מסוגיא דבכורות. וצ"ל בתירוץ קושיא זו כדכתי' לעי'. כנלע"ד ותו ל"מ

קצ"ב איסור כהונה. מחמרינן ביה טפי כדאיתא ביבמות פ' האשה רבה דף איסור כהונה שאני וכו' יע"ש. וכתב הרב תה"ד בפסקים וכתבים סי' רכ"ב דדוק' באיסור כהונה שלגבי ישראל שרי כדפי' התם שאיירי כה"ג דאתו תרי ואמרו לא מת באותה שעה שנשאה זה ואח"ך מת ונמצא אסורה לו משום זונה כה"ג אמרי' איסור כהונה שאני שכיון דלישראל שרי ודוקא לכהן קדשתו תורה לאסור לו הקפידה תורה לקדשו כדי לברר קדושתו ולהחמיר על המצוות שנצטוו לו יותר מלישראל. אבל מלתא שלישראל נמי הוי איסור לא שייך התם וקדשתו ולכך קאמר ולכהן שאני משמע דוקא איסור דליתא אלא בכהונה יע"ש שהתיר מהאי טעמא אשת כהן שאומרת טמאה אני לך דלא כמאן דהוה בעי למימ' דמשום דאשת כהן היא נחמיר בה טפי יע"ש דבריו. והנה חלוק זה דחלק הרב ז"ל נראה לפום ריהטא חלוק נכון ומילי דסברא רבתי נינהו

האמנם לפענ"ד נראה דאיכא לאקשויי על האי חילוקא דמר מהא דאי' בסנה דרין דף ן' ובת כהן כי תחל לזנות לזנות למה לי אי לאו לזנות הוה אמינא אפי' חלול שבת קמ"ל לזנות ופרכי' דיכול אפי' חללה שבת בת סקילה היא אמר רבא הא מני ר"ש היא דאמר שריפה חמורה סד"א הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני דרבי בהו מצוות יתירות תידון בשריפה קמ"ל יע"ש. והשתא אם איתא להאי סברא דהרב תה"ד ז"ל דכל מילתא דלישראל נמי הוה איסור לא שייך להחמיר ביה טפי גבי הני כהני דלא שייך התם וקדשתו היאך הוה ס"ד התם למי' להחמיר בבת כהן בדינה בחלול שבת משום דאחמיר בהו רחמנ' במצוות יתירות עד דלהכי איצטריך רחמנ' למכתב קרא דלזנות הא כיון דאיסור זה דחלול שבת כהנים וישראל שוים הן באיסורו בכל כה"ג הא אמר מר הרב תה"ד דלא שייך לאחמורי בכהני טפי מבישראל. אלא מוכח דשייך ושייך לאחמורי בכהני טפי אף באיסור דשוין בו כהני וישראל משום מאי דאחמיר בהו רחמנ' בכהני דרבי בהו מצוות יתירות ולהכי אצטריך קרא דלזנות דלא נחמיר בדינא דבת כהן לדונה על חלול שבת במיתה. היותר חמורה. ומיהו לזה יש ליישב קצת

אך ק"ל מהא דאמרי' במס' תמורה דף ד' ע"ב גבי לאו שניתק לעשה דאין לוקין עליו ופריך הש"ס התם והרי אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר חד לאו דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ומשני כהנים קאמרת כהנים טעמא אחרינא הוא דרבי רחמנ' קדושה יתירה. ופי' רש"י ז"ל ה"ג שאני כהנים דטעמא אחרי' נינהו דרבי בהו קרא קדושה דכתיב אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא וכיון דחמור קדושתייהו החמיר עלייהו טפי מישראל דלילקי אפי' אלאו שניתק לעשה אע"ג דישראל לא