גזע ישי שמא

לפענ"ד אם זו היא כונתו דבריו תמוהים טובא דהא הרמב"ם ז"ל כתב להדיא כיצד אומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא לו שופר. הרי דנקט דבריו בחל י"ט של ר"ה בשבת לא ביו"ט שחל בתוך השבת כמו שכתב הרב ז"ל. וכיון דסתים וכתב הכי מוכח להדיא אפי' לרוב המקומות של העולם שאין תוקעין בשבת משום גזירה דרבה הותרה לדעתו שבות של אמירה לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר הגם שאין המצוה מתקיימת היום משום גזירה דרבה כדי לקיימה למחר ביו"ט שני

אחר ימים בא לידי שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא וראיתי לו שם בא"ח סי' מ"ד שכתב ז"ל עוד דעד כאן לא אמרי' דשבות דשבות במקום מצוה מותר אלא מצוה הצריכ' לבו ביום אבל למצוה א"צ לבו ביום רק למחר לא התירו היום שבות דשבות כמו שאמרו לענין שבות במקדש דשבות קרובה התירו שבות רחוק' לא התירו ועיין בפסחים דמ"ז ע"א ד"ה שבות קרוב' של יו"ט עצמו או של אותו שבת עצמו לע"ד ה"ט דרבה במס' ביצה ד"ף ע"ב דאינו זורק הדם בשביל להקטי' האמורין לערב דסובר שזה שבות רחוקה כו' עכ"ד ז"ל יע"ש. ותמהני טובא על הגאון ז"ל איך לא השגיח כי מדברי הרמב"ם ז"ל וכן מדברי הש"ע מוכח להדיא דשבות דשבו' במקום מצוה מותר אפי' לצורך מצוה דלמחר וכאמור

כלל היוצא מן האמור דשבות דשבות במקום מצוה דשרי הוה אף לומר לגוי בשבת לעשות ו מלאכה דרבנן לצורך מצוה דקיומה ליום מחר אחר שבת. ודלא כמ"ש הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל וזה ברור ותו לא מידי

קפ"א אמירה לגוי שבות. אי בשאר כל איסורין נמי אמירה לגוי שבות כמו באיסורי דשבת איבעיא לן בב"מ פרק הפועלים ד"ץ באמר ישראל לנכרי חסום פרתי ודוש בה אי אסור משום אמירה לגוי שבות כשם שאסור גבי שבת או דילמ' דוקא גבי שבת דחמיר דאיסור סקילה זרו אמירה לגוי אבל בשאר איסורין דלא הוו רק איסורי לאוין לא גזרו לאסור אמירה לגוי יע"ש. נחלקו הפוסקים בפסק הלכה דבעיא זו. הרא"ש ז"ל שם כתב דאיפשטא הבעיא לאיסור. ויש שכתבו דהבעיא לא איפשטא ואזלינן לחומרא ואסיר' אמיר' לגוי בשאר איסורין נמי כמו באיסורי שבת

והנה הסמ"ג ז"ל בלאווין קצ"ד כתב וז"ל אמר לגוי חסום פרתי ודוש בה היא בעיא ולא איפשיטא הילכך אסור ואינו לוקה א"ד ז"ל יע"ש. והרב מ"ל ז"ל פי"ג מה' שכירות הלכה ג' הביא לדברי הסמ"ג ז"ל אלו וכתב והם דברים תמוהים בעיני דלדידיה דלא איפשיטא אמאי אסור הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא דעיקר איסור שבות דרבנן היא וכו' ועוד קשה מ"ש לא איפשיטא בעיין הילכך אסור ואינו לוקה דמהיכא תיסק אדעתין מלקות באיסור שבות דאפילו נפשטה הבעיא אינו אלא איסור דרבנן וצ"ע עכ"ד יע"ש

וראיתי להרב שער המלך ז"ל פי"ג מהלכות שכירות דל"א ע"ד שהביא דברי הסמ"ג ומה שתמה ע"ד הרמ"ל בתמיהתו הראשונה דלדידיה דלא איפשיטא הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכתב ע"ד ועיין בסמ"ג לאוין ע"ה הביאו מרן הב"י א"ח סי' רמ"ד שנראה שדעתו נוטה דאיסור אמירה לגוי הוי ד"ת וכ"כ הרב מ"ך והרב דת ודין סי' א' שזהו דעת הסמ"ג עכ"ד ז"ל יע"ש. וכוונתו מבוארת בזה לומר דלא קשיא כלל קושיית הרב מ"ל ז"ל הנז' דהסמ"ג ז"ל לשיטתיה אזיל דסבי"ל דאיסור אמירה לגוי ד"ת ולכן כתב כאן דכיון דלא איפשיטא הילכך אסור ואינו לוקה דלדידיה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולפע"ד אחר המחילה רבה אין זה מן הישוב כלל ואינם אלא דברי תימא. דהא בש"ס קאמר בצדדי הבעיא מי אמרי' כי אמרי' אמירה לגוי שבות לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא ל"ש. אשר מדברי הש"ס אלו דקאמר כי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה וכו' מבואר יוצא להדיא דאיסור אמירה לגוי אפי' גבי שבת אינו אלא שבות דרבנן. והשתא תיקשי ליה להסמ"ג ז"ל דסבי"ל דאיסור אמירה לגוי הוי ד"ת דמה יענו שפתי קדשו להך סוגיא דסתמא דתלמודא דקאמר הכא להדיא דאין איסור אמירה לגוי בשבת אלא שבות דרבנן בעלמא ומוכרח אתה לומר דלהסמ"ג ז"ל מאי דקאמר הכא כי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה היינו בכגון שאומ' להנכרי שיעשה האש שלו לצורכו של הישראל דהוי עיקר המלאכה בדשל נכרי ובכה"ג לא הוי איסור האמירה לגוי אלא שבות וכמו שכתב הר"א ממיץ ז"ל כתבנו דבריו לעיל ובכה"ג דאמירה לגוי מיירי הכא ולכן קאמר כי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה. וכיון שכן ממילא מבואר דמאי דקא מבעיא לן מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה כו' היינו לאסור איסור האמירה לגוי לחסום פרתו של הישראל מדרבנן משום אמירה לגוי שבות קמבעי' לן והיינו באומר לגוי חסום פרתי ודוש בה דישה שלך אם תימצא לומר דלדעת הסמ"ג גם באיסור זה דחסימה איסור אמיר' לגוי בחסום פרתי ודוש בה דישה שלי דאורייתא כדסבו' הר' שע"ה