גזע ישי שמ

לדבר מצוה לא הותר אמירה לגוי במלאכה דרבנן אלא כשקיומה של המצוה היא בו ביום שבת עצמו אבל בשביל קיום מצוה דלאחר שבת לא הותר אמירה לגוי א"כ איך כתב מרן ז"ל בש"ע כיצד אומר ישראל לגוי בשבת לעלו' באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה הא לדידן כי חל ר"ה ביום שבת אין תוקעין משום גזירה דרבה וליכא קיום מצוה דשופר בו ביום אלא למחר שהוא יום שני של ר"ה. אלמא מוכח להדיא אדברי מרן ז"ל אלו דשריא אמירה לגוי בשבת במלאכה רבנן בשביל קיום מצוה הגם שקיומה של המצוה אינה בו ביום שבת עצמו אלא למחר ולכן כתב דאומר לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר כדי שיוכל לקיים בו מצות תקיעה למחר דהוא יום שני של ר"ה והיינו שחושש הישראל שאם לא יביא השופר מהאילן היום בשבת יגנב השופר או יאבד מהאילן ולא ימצא שופר למחר לקיים מצות תקיעת שופר מותר לו לומר לגוי בשבת לעלות באילן להביא לו השופר כדי שיהיה מוכן ומצוי לו. שופר לקיים בו מצות תקיעת שופר למחר. ואין לדחות ולומר דהרמב"ם ז"ל מיירי לזמן שהיה בה"מ קיים שהיו תוקעין בשבת או אפי' אחר החורבן ובמקומות שהיו שם ב"ד קבוע וסמוך בא"י שתוקעין שם בשבת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' שופר דין ח' ט' יע"ש. דא"כ לא הו"ל להרמב"ם ז"ל לכתוב בסתם כיצד אומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר וכו' כיון דברוב המקומות אין תוקעין בשבת ובזמן הזה ליכא שום מקום שתוקעין בשבת ואפי' בזמנו של הרמב"ם ז"ל נראה מדבריו שם בה שופר' שלא היה שום מקום שתוקעין בשבת שהרי כתב שם דין ו' וז"ל יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום וכו' יע"ש הרי שכתב דאין תוקעין בשופר בכל מקום. והיינו לזמנו דבר שלא היה בכל מקום ב"ד קבוע יסמוך בא"י ולכן אין תוקעין בכל מקום. ואף אם נאמר שמ"ש אין תוקעין בבל מקום רצונו לומר שאין תוקעין בכל מקום אלא במקצת מקומות. והיינו דלא כתב אין תוקעין בשום מקום. מ"מ רוב המקומות ודאי אין תוקעין בשבת וכיון שרוב המקומות של עולם לא שייכא תקיעה בשבת אם איתא דדוקא כשקיום המצוה היא היום בשבת עצמו הותר אצלה אמירה לגוי לעשות מלאכה דרבנן אבל כשקיום המצוה לאחר השבת לא הותר שבות דאמירה לגוי בשבת במלאכה דרבנן לא הו"ל למינקט הכיצד דאומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר בסתם דנותן בסתמיות דבריו אלא מקום רחב לטעות דאף שקיום המצוה שהיה לאחר השבת כרוב המקומות שאין תוקעין ביום אלא למחר מתיר הר"מ במז"ל לומר לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר. אלא מדנקט הרמב"ם ז"ל המציאות הזה דאומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר בסתם מוכח ודאי דקושטא הכי הוה דאפי' שקיום המצוה א"א שתהיה היום בשבת משום גזירה דרבה וקיומה למחר ביום ראשון דהוא יו"ט שני של ר"ה מותר לומר לגוי בשבת לעלות באילן להביא לו השופר אם מתפחד שיגנב או יאבד השופר. וכיוצא בו באופן שאם לו יביאנו היום בשבת לא יהיה לו שופר למחר לקיים בו מצות תקיעת שופר וכן מוכח מדברי מרן ז"ל בשולחנו הטהור סי' ש' סעיף ה' שכתב כדברי הרמב"ם אלו וז"ל דבר שאיני מלאכה וכו' כיצד אומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה וכו' יע"ש. והל' בזמן הזה לא משכחת לה שום מקום שתוקעין בשבת ואיך העלה מרן ז"ל על שולחנו דברים אלו דאומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר. אלא מוכח להדיא דגם בשביל קיום מצוה דלאחר השבת מותר לומ' לגוי בשבת לעשות לו דבר שהוא משום שבות והדבר ברור דמר"ן ז"ל למד דבר זה מסתמיות דברי הרמב"ם ז"ל דסתם וכתב כיצד אומר ישראל לגוי בשביל לעלות באילן להביא שופר וכו' מוכח דאפי' בדא"א לקיום מצות שופר היום בשבת כרוב המקומות שאין תוקעין בשבת משום גזירה דרבה מתיר הרמב"ם אמירה לגוי בשבת לעלות באילן להביא לו שופר כדי לקיים בו מצות תקיעת שופר למחר ביו"ט של ר"ה וכדכתיבנא לעיל דודאי דהכי מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל. ולכן העלהו מרן ז"ל על שולחנו הטהור

אך את זה מצאתי להרשב"ץ ז"ל בח"ב סימן קצ" שכתב וז"ל ומה שאמרת שהרמב"ם ז"ל כתב ששבות של אמירה לגוי דוחה שבת במקום מצוה. אמו שכ"כ ז"ל בפ"ו מה' שבת אבל אין הכל מודים לא בזו אלא במילה שניתנה שבת לידחות אצלה אבל בשאר מצות לא. ואף לדבריו ז"ל זהו כשהמצוה אנו יכולים לקיימה היום אלא שהשופר הוא חוץ לתחום כגון בי"ט שחל להיות בתוך השבת. אבל אם אין המצוה יכולה להתקיים היום מפני טעם אחר כגון זה גזירה שמד וכו' לא הותרה שבות של אמירה שהרי אין כאן חיוב מצוה משום גזירה עכ"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב ז"ל דאפי' לדברי הרמב"ם ז"ל זהו כשהמצוה אנו יכולים לקיימ' היום כו' כגון ביו"ט שחל להיות בתוך השבת כו' ועם שדבריו באו סתומים קצת מ"מ מוכחין דבריו דרצ"י דעד כאן לא התיר הרמב"ם אמירה לגוי במקום מצוה אלא כשהמצוה יכולה להתקיים היום כגון ביו"ט של ר"ה שחל באחד מימי החול אבל בחל ביום שבת שאין אנו יכולים לקיימה היום ביום השבת עצמה משום גזירה דרבה לא הותר' שבות של אמיר' לגוי בשביל קיומה של מצוה למחר כיון שאין המצוה יכולה להתקיים היום ביום שבת עצמו כן מוכח שזהו כונתו בדבריו אלו.