גזע ישי שלח

מלאכה בשבת לא שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן תלוי בהני תרי תירוצי דתריץ יתיב מר'ן הב"י ז"ל קושייתו על הר"מ ז"ל הנז' דלפי קושייתו ותירוצו הראשון באמיר' דקודם השבת שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכת דרבנן דבמלאכה דרבנן שרי אמי' לנכרי קודם השבת אפי' לצורך בעלמ' אבל בתירוצו השני חדית לן מר'ן ז"ל דגם באמירה דקודם השבת לא שאני לן בין מלאכה דאורייתא למלאכה דרבנן

אמנם הרב מ"ל ז"ל פ"ו מה' שבת דחה דברי מהר"א ששון ז"ל הנז' והכי אמר. מר דלא נתיישבו בזה דברי מרן הב"י דסי' רמ"ד הנז' דאף דמדברי הרמב"ם ז"ל ליכא הוכחה לזה מ"מ מדברי שאר הפוסקי' משמע דאית להו דאפי' בדאיכ' תרתי לטיבותא דהיינו קודם השבת ואיסור שבות אסור דהרי הרא"ש ז"ל בפ' הפועלים הביא בשם רבינו סעדיה דאסור לומר לגוי מע"ש הילך מעות וקנה לי כך וכך וכן הר"ש בר ברוך והסמ"ג אסרו בפירוש אפילו בדאיכא תרתי לטיבותא ומדברי הטור סי' ש"ז נמי משמע הכי שכתב אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לגוי לשכור לו פועלים ואסור לומר לו אפי' קודם השבת לעשותו בשבת ע"כ ובודאי דלא מיירי ששוכר פועלים שיבנו לו בשבת שהרי דינים אלו כבר ביאר אותם הטור בריש הלכו' שבת אלא ודאי דלא מיירי אלא שהוא שוכר אותם שיבנו לו בחול ואפ"ה אסור ואע"פ ששכירו' פועלים אינו אסור אלא משום שבות ואומר לו קודם השבת יע"ש. והא ודאי דכן מבואר יוצא מדברי כל הני פוסקים שהביאם הרב מ"ל ז"ל דאפילו בדאיכא תרתי לטיבותא דהיינו קודם השבת ואיסור שבות אסור

איברא איכא לאקשויי טובא לפענ"ד לפום ריהטא על האי סברא דהני פוסקים ז"ל דגם בדאיכא תרתי לטיבותא כההיא דאומר לגוי קודם השבת לשכור לו פועלים בשבת אסירי מהא דתנן בשבת דק"ן ע"א לא ישכור אדם פועלי בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ופרכינן עלה בש"ס מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר ר"פ חבר נכרי מתקיף לה רב אשי אמירה לנכרי שבות אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ"ל וכו' ופירש"י אמירה לנכרי שבות וכבר סתמה רבי למתני' נכרי שבא לכבות וכו' הא קמ"ל משנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא ליה וכו' יע"ש. והשתא אם איתא לסברת הני. קמאי דאפילו במלאכה דרבנן אסור אמירה לגוי ואפילו מע"ש. מאי פריך רב אשי על האי שנוייא דרב פפא אמירה לגוי שבות כלומר היא משנה שאינה צריכה דכבר סתמה רבי למתני' לעיל נכרי שבא לכבות ונייד מפני כן מכל וכל מלאוקמה בחבר גוי ונדחק לשנויי שנוייא דחיקא דתני רבי להך משנה יתירה לאשמועי' מדוקיה דידה בהדיא הוא דלא לימא וכו'. והא שפיר מתוקמ' בחבר גוי וכדשני לה ר"פ והא קמ"ל דאפילו קודם השבת. לא יאמר לחבר נכרי לשכור לו פועלים בשבת דאילו מהך משנה דסתמה רבי לעיל דנכרי שבא לכבות כו' אע"ג דכבוי לר"ש נמי לא הוי אלא מלאכה דרבנן לא שמעינן דאמירה לגוי שבות אלא באומר לגוי בשבת עצמו אבל לומר לגוי קודם שבת לעשות לו מלאכה דרבנן דאיכא תרתי לטיבות' אכתי לא ידענ' אי אסיר להכי תני הכא משנה יתירה דולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים וקמ"ל דאפילו קודם שכת לא יאמר לנכרי לשכור לו פועלים בשבת ועיין מה שהקשו שם התוס' ד"ה מה לי הוא כו' ועדיף טפי לאוקומי מתני' בחבר נכרי ובאמירה דקודם שבת מהאי שנוייא דשני רב אשי. אלא מדנייד רב אשי מהאי שנוייא דרב פפא ודחיק נפשיה לאוקמא בחבר ישראל והא קמ"ל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ומתני' מני כר"י כן קרחה דודאי דהוי שנוייא דחיקא גם דמתני' מני ר"י בן קרחה ולא קא משני בחבר נכרי כדשני לה ר"פ ובאמירה דקודם שבת כדאמרן דעדיף טפי וגם דאתיא מתניתין בכ"ע מוכח דבכה"ג כיון דאיכא תרתי לטיבותא דהוה האמירה קודם שבת והמלאכה דרבנן שריא האמירה לגוי ומשו"ה לא אשכח רב אשי לשנויי אלא בחב' ישראל והא קמ"ל וכו' ומתני' מני ר"י ן' קרחה היא כדשני לה וא"כ קשה על הני קמאי איך כתבו דאפי' בדאיכ' תרתי לטיבותא דהוה קודם השבת ומלאכה דרבנן אסורה. ויש לישב ודוק. ועיין לקמן בסמוך

ק"פ אמירה לגוי שבות. מה' שאסר הרמב"ם אפי' בשבות ואפי' קודם השבת הוי דוקא כשהמלאכה שעוש' הגוי בשבת אדעתא דישר' קעביד ולא אדעתא דנפשיה ומשו"ה אף שיאמר לו קודם השבת ואינו אסור אלא משום שבות אסור. וכן נמי דברי רבינו סעדיא ור"ש בר ברוך והסמ"ג והטו' בהכי קמיירו שהגוי עוש' המלאכ' בשבת אדעת' דישרא' אבל בנדון דמהר"מ שהיה הדבר בקבולת דודאי דגוי אדעתא דנפשיה קעביד ודמי לההיא דנותנין כלים לכובס ועורות לעבדן ואפ"ה רצה מהר"מ לחלק בקבלנות בין כשהישראל קובע מלאכתו בשבת ובין כשאינו קובע מלאכתו בשבת. ולזה הקשה מרן דאף דנימ' דיש חילוק בקבלנו' היינו