גזע ישי שלו

שיצא חוץ לתחום די"ג פרסאות לצרכו דהישראל נמי הוה דכוותה דהרי עיקר האיסור דהוא הליכתו ויציא' דהנכרי חוץ להי"ג פרסאות לאו בדשל הישראל הוה ולכן אף דלצרכו דישראל היא יציאתו דהגוי לא אסירה אמירתו דישר' בזה אלא משום שבות דרבנן. כנלע"ד. ותו לא מידי

קע"ח אמירה לגוי שבות. נסתפק הגאון בעל חות יאיר ז"ל סס"י מ"ו באומר לגוי ומצוה לו שיאמר לגוי אחר לעשות מלאכה בשבת אי אסיר בכה"ג משום אמירה לגוי די"ל דהא דאסרו אפי' שבות דשבות היינו בששבות אחד מצד האמירה והשני מצד המלאכה אזי לא רצו לחלק בשבות דאמירה בין זיל אחים לי או זיל אייתי לי משא"כ אם אומר לגוי ומצוה לו לאמר לגוי אחר לעשות מלאכה אפי' דאורייתא מאן לימא לן דאסור וכ"ש אם הוא מלאכה. דשבות די"ל דבכה"ג ודאי לא גזרו רבנן אפי' שלא במקום מצוה ובכה"ג שרי' ביין נסך כח כחו וכן הטבל דתנן דבדבר שאין זרעו כלה גידולי גידוליו אסורין מ"מ גידולי גידולי גידוליו מותרין וכן בנדרים ספ"ז דנדרים את"ד הגאון ז"ל שם. ובסי' מ"ט והיא תשובה שהשיבו הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל פשיט לה מר להאי ספיקא לאיסורא וחיליה דיליה מהא דתנן בשבת פ' שואל דק"ן ע"א לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים ע"כ ובגמ' אמרי' פשיטא מה לי הוא מה לי חברו אמר ר"פ חברו נכרי מתקיף לה רב אשי אמירה לגוי שבות וכו' והפוסקים דייקי מכאן שאסור לאדם לומר לנכרי שישכור לו פועלים והנה נלע"ד מ"ש לא ישכור פועלים בשבת רצ"ל לא יאמר לפועלים ולשאול אותם אם ירצו להשתכר אע"פ שלא הזכיר להם סכום מעות דהא איתא עוד התם משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות דאמר קרא ממצא חפצך ודבר דבר חפציך אסיר חפצי שמים מותרים ע"כ וכתב הטור בסי' ש"ו בשם מהר"מ מרוטונבורק וז"ל ודוקא לדבר אליו אם רוצה להשתכר אבל לשוכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור עכ"ל וכן דעת הרמב"ן ושאר גדולים עיין בב"י וכן פסק בש"ע. א"כ משמע שדבר הרשות אסור לומר לפועלים אם ירצו להשתכר אע"פ שלא שכרן ולא הזכיר להם סכום מעות. וכיון שפירוש דמתני' מ"ש לא ישכור פועלים רצ"ל שלא יאמר להם אם רוצים להשתכר ממילא מ"ש ולא יאמר לחברו היינו נכרי לשכור לו פועלים רצ"ל נמי שלא יאמר לנכרי שיאמר לנכרי אחר אם רוצה להשתכ' ממילא נשמע שאסור לומר לנכרי. שיאמר לנכרי אחר לעשות לו מלאכה והוא מה שרצינו בלי פקפוק ולענ"ד שאין לראיה זו שום פירכא גם מצד הסברא הוא אסור למ"ד שלחומרא יש שליחות לנכרי א"ד פשיטותו של הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל יע"ש. ובסי' נ"ג חזר הגאון בעל חות יאיר ידו שנית לחזק דבריו הראשונים ודחה לראיה זו דהגאון בע' עבודת הגרשוני מההיא דלא יאמר לחברו לשכור לו פועלי' באמת הבנין דאמירה לגוי לעשות דבר שהוא משום שבות לא קא מבעיא ליה שזה מחלוקת ישינה בין הפוסקים כמבוא' בסי' ש"ז וזו היא ממש סוגיא הנ"ל דאחר דשכי' פועלים לו יהי בלא פיסוק דמים אסו' מקרא דממצא חפצך וגו' מעתה מ"ש לא יאמר אדם לחברו גוי לשכור לו פועלים הוי באומ' לגוי לעשות לו דבר שהוא משום שבות וכו' וכ"ש לדעת רבינו הוה מצי הש"ס לומר דקמ"ל לאסו' אמי' לאמי' בעלמא דודאי קיל טפי אחר דאין בו מעשה כלל אלא ע"כ אין כאן רק אמי' אחת ומה שהגוי שוכר פועלים אינו עניין לאמי' מגוי לגוי רק אסו' גמור וכו' משא"כ אמי' לגוי לאמו' לגוי אחר אכתי לא איפשיטא אפי' אם הגוי השני עושה מלאכה דאוריי' בשבת וכ"ש אם אינו רק שבות וכ"ש אם אומר לגוי שיאמ' לגוי או לישראל הדר אצלו שיעשה מלאכה פלונית למחר. ואף כי מ"ש לחלק אינו רק סברת הכרס מכל מקום הדבר מוכח ומוכרח לחלק ביניהם את"ד ז"ל יע"ש

ולפענ"ד הגם שראייתו של הגאון בעל עבוד' הגרשוני מההיא דלא יאמ' לחבירו לשכו' לו פועלים לאו ראיה היא כלל וכאשר יפה השיב עליה הגאון בע' חות יאיר ז"ל. מ"מ לענין דינא נראה עיקר כהגאון בע' עבודת הגרשוני ז"ל דגם אמי' דאמי' לנכרי בשבת אסירא משום שבות. ואמינא לה ממ"ש התוס' בע"ז דמ"ה ע"ב ד"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו וז"ל הק' הר"ר אלחנן דלכאו' משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות והא אמירה לגוי שבות ואפי' בדבר שאינה של שבת כדאמרי' בפ' השוכר את הפועלים וכו'. וי"ל דמצוה שאני ע"כ יע"ש. וכן הקשו ותירצו בר"ה דכ"ד ע"ב ד"ה שאני ר"ג וכו' יע"ש. והנה מ"ש דלכאורה משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות כוונתם לאפוקי מפירושו של הרא"ש ז"ל שם בע"ז שפי' שאני ר"ג דאחרים עשו לו כלומ' קנאן מן הנכרי עשוי יע"ש. ולפי פי' זה אין מקום קושית הר"ר אלחנן מהא דאמירה לגוי שבות לכן הקדים הר"ר לחנן ואמר דלכאו' משמע שצוה ר"ג לגוי לעשות כלומ' לא שקנאו עשוי מהגוי כדפירש הרא"ש מדקאמ' שאני ר"ג דאחרים עשו לו דמתיבת לו משמע שבשבילו עשה הגוי והיינו שר"ג צוה להגוי לעשות וא"כ קשה מהא דקי"ל אמירה לגוי