גזע ישי שלג

צריך אם ישראל עובד הגוי לא יעבוד וכו'. עוד שם ריש פ' ב' שש שנים יעבוד להביא את הנרצע ר"י אומר אינו צריך ומה העובד שש וכו'. עוד שם ריש פ' ו' ר' יאשיה אומר והמית איש או אשה וכו' רבי יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר וכו'. עוד שם פ' יו'ד ר"י אומר אינו צריך ומה עגלה ערופה שאינה מטמאה וכו'. עוד שם פ' ך' כן תעש' לכרמ' לזיתיך וכו' אף כל שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר ויתרם תאכל וכו' להביא פירות שביעית שיצאו למ"ש הרי הן כשביעית. עוד שם סוף פ' ך' ר' עקיבא אומר אינו צריך אם גיד הנשה שאין בו בל תבשל וכו'. הנה רמזתי לך כל המקומו' שנשנה במכילת' לשון זה דאינו צריך ובכללם רוב לשון זה בפי ר' יונתן לגבי ר' יאשיה וכולם פירו' מבואר דאזיל ומודה בעיקר הדין לת"ק ואדרבה בא לומר שאפי' קרא זה דמייתי מיניה הת"ק אין לנו צורך בו כי יפה נלמד מק"ו או מקרא אחר יותר מפו' ומשמעות דורשין איכא בינייהו. וכהנה רבות תמצא בספרא וספרי מלא מזה דאמרי רבנן הני תנאי לשון זה דאינו צריך ועל הרוב תמצא לשון זה בפי רבי יונתן וא"כ גם הכא בברייתא דילן דקאמר ר' יונתן לשון זה אינו צריך ודאי דפי' הכי הוה דאין צורך למקרא זה ללמוד ממנו דין זה לפי שדין זה יפה נלמד מק"ו ואין כאן מחלוקת בין ר' יאשיה ור' יונתן בעיקר הדין לא במשמעו' דורשין איכא בינייהו

גם מ"ש רבינו ישעיה ז"ל לפרש דברי ר' יונתן דאמר אינו צריך והלא ככר נאמר וכו' פירו' לא הוצרך הכתוב לכתוב לא יעשה לאסור מלאכת הגוי שהרי בשבת החמורה כתיב ל"ת וכו' וגרך וכו' דוקא אבל גוי מותר כ"ש יו"ט הקל והאי דכתיב כל מלאכה לא יעשה לא הוצרך לכך אלא אורחא דקרא לאשתשועי הכי. דבריו אלו קשים לפע"ד דהא במכי' שם פ' י"ו תניא לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל דברי ר' יאשיה ר"י אומר אינו צריך ומה וכו' הא מה ת"ל לא יאכל וכו' ר"י הגלילי אומר לא יאכל וכו' יע"ש. הרי דנדחקו כל הנו תנאי ליישב כל כי האי לישנא דכתיב לא יאכל ולא אישתמיט חד מהני תנאי לומר דאורחא דקרא לאשתעויי בהכי וא"כ ה"נ דכתיב לא יעשה ובדאי דזה קשה לאומרו דר' יונתן יחלוק על כל הני תנאי ויסבו' דאורחי' דקר' לאשו הכי. ויש עוד כמה גמגומים על גירסת ר' ישעיה ז"ל במכילתא ופירושו הנז' כאשר יראה הרואה ואין להאריך

אך מה שהשיג עוד הרא"ם ז"ל על מ"ש הרמב"ן ז"ל דברייתות כאלו מטעות אין לכותבן כפשוטן וכו' דלמ' אין לכותבן והלא אם ילקחו כפשוטן ויחשוב איסורן מדאוריי' מעליותא היא ולא גריעו' ולא נפיק מינה חורבה. נראה לכאורה דיפה השיגו. דודאי נראה לכאורה כי מעליותא היא ולא גריעו' באשר ילקחו כפשוטן ויחשוב איסורן מדאורייתא כי יהיה זהיר באיסורן טפי מפני חומרא דידיה דאיסורו דאורייתא

. וראיתי להרב חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רמ"ד שכתב דשמע שהקשה הרב כמהר"י ן' פורנה ז"ל על דברי הרא"ם ז"ל אלו דהרי פסק הרמב"ם ז"ל ספ"ב דממרי' דהאומ' בשר עוף בחלב מן התורה עבר על בל תוסיף ואיך כתב הרא"ם דלא נפיק מינה חורבה. ופריק לה הרב כמהר"ר משה הכהן אשכנזי דשאני התם דאי בשר עוף מן התורה לקי ואי מדברי סופרים מכות מרדות אבל באמירה לגוי אין הפרש דעקימת שפתים לא הויא מעשה עכ"ד ז"ל יע"ש. ולפענ"ד אין ישוב הרב מהר"מ הכהן אשכנזי ז"ל מספיק. דכיון דבמה שיורה המור' דאיסור אמירה לגוי אסור מדאורייתא ודאי שהוא מוסיף מצוה אחת על מצוות התו' כמו באומ' דבשר עוף בחלב איסו' דבר תורה מה לי אם יהיה חיוב מלקות כהאיסו' ההוא שמוסיף או לא יהיה בו חייב מלקות סוף סוף איסו' דבל תוסיף מיהא קא עביד בהוראתו הלזו דקאמ' דאיסו' אמירה לגוי דבר תורה הוא דהרי הוא הוסיף בהוראתו הלזו שהורה דאיסו' אמירה לגוי במלאכה בשבת אסרתו תורה ועובר הוא על בל תוסיף ולכן שפי' כתב הרמב"ן ז"ל דברייתות כאלו מטעות אין לכותבן כפשוטן דנפיק מינה חורבה שיטעה המורה להורות בו ויאמר כי הוא איסו' תורה מה שאינו אמת ונמצ' עובר בהורא' זו על בל תוסיף

האמנם עיקר קושית הרב מהרי ן' פורנה ז"ל לאו קושיא היא כלל לפענ"ד. דהכא כיון דמה שיאמר דאיסור אמירה לגוי במלאכ' בשבת ד"ת הוא לאו איהו מדיליה מוסיף לה אלא שכך הוא מבין פשט הברייתא דדרשו הכי רז"ל מהמקר' דאיסו' אמירה לגוי דבר תורה היא אינו עובר מפני כן על בל תוסיף כלל. דעד כאן לא שייך בל תוסיף אלא כשבא לחדש מצוה מדעתו יתר על מ"ש בתו' או על מה שקבלו בקבלה מפי השמוע' דאיהו ידע דמפי השמועה אין מצוה זו מן התורה והוא בא לחדשה מעתה ולהוסיפה ולכוללה בכלל מה שכתוב בתורה היפך המקובל לנו מפי השמועה. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בהקדמתו לספר היד וז"ל שם בסוף מנין המצוות ועל מה הזהירה התור' לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו שלא יהא נביא רשאי לחדש