גזע ישי שכט

וכו' דאפי' ניזק אמר בריא ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה. א"נ לכי הא דאתמר המוכר שור לחברו ונמצא נגחן רב אמר ה"ז מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך וכו' רב אמר ה"ז מקח טעות זיל בתר רובא ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני ושמואל אמר יכול שיאמ' לו לשחיט' מכרתיו לך ולא אזלי' בתר רובא כי אזלי' בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלי' בתר רובא אלא המוציא מחברו עליו הראיה תניא נמי הכי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכו' אמר ר' שמואל בר נחמני מנין להמוציא מחברו עליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתק להרב אשי הא ל"ל קרא סבר' הוא דכאיב ליה כאיב' אזיל לבי אסיא וכו' יע"ש. הנה לך מפורש דטעמא דהאי מילתא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוה משום דזה כלל גדול בדין דהמוציא מחברו עליו. הראיה. וכלל זה דהמוציא מחברו ע"ה דאורייתא הוא אי בעית אימא קרא כדדריש לה ר"ש בר נחמני מקרא דמי בעל דברים יגש אליהם ואי בע"א סברא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא כדאמר רב אשי. וא"כ הרי אתה למד ממילא דהאי מילת' דאין הולכין בממון אחר הרוב הוה דינא דאורייתא. ומאי דבעי הרב קמ"ר ז"ל ללמוד מדברי התוס' דב"מ ד"ך ע"ב ד"ה איסורא וכו' דהוה מדרבנן אחר המחילה רבה דאין למודו זה למוד כלל דכוונת התוס' היא פשוטה לפניה דכונתם להקשות דמאי קאמר ליה איסורא מממונא לא ילפי' הא גבי ממונא דבר תורה. לא אזלי' בתר רובא ובאיסור' אזלי' בתר רובא וא"כ כיון דאפי' בממונא הכא לא חששו למיעוט אע"ג דבעלמא גבי ממונא חיישי למיעוט ולא אזלי' בתר רובא כ"ש דלית לן למיחש למיעוט זה באיסורא. ולזה תירצו דמ"מ הרי אשכחן באיסור א"א דחששו מדרבנן למיעוט כעין זה שהרי החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחלה ולכן ה"נ יש לחוש ולהחמיר חמיר מדרבנן משום חומרא דא"א אע"ג דלגבי ממונא לא חששו למיעוט כזה לא מדאורייתא ולא מדרבנן וליכא למילף איסורא דאשת איש מממונא שלא לחוש למיעוט זה לחומר' מדרבנן באיסור' דא"א נמי וזה ברור

קע"ב אין הולכין בממון אחר הרוב. הא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו בסתם רובא אבל ברובא דשכיח טפי כגון הא דרוב נשים ולד מעליא ילדן הולכין אחר רוב זה להוציא ממון אפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא שלהי פ"ק דכתובות אם רוב ישראל למאי הלכתא להחזיר לו אבדה ופירש"י רבותא הוי שמוציאין מיד הישראל הזוכה בו כ"כ המרדכי בהגהו' פ' אלמנה ניזונת יע"ש. כי על פי דברי המרדכי ז"ל אלו יש ליישב מאי דקשיתיה להרב שער המלך ז"ל פ"ט מה' טומאת מת דס"ח סע"ג דאיך אמרה תורה ופדויו מבן חדש אפדה הא קי"ל בכור שנטרף תוך ל' יום אין פודין אותו וא"כ ניחוש שמא טרפה הוא ואע"ג דרובא לאו טריפות נינהו הא פדיון הבן ממונא הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב יע"ש שהצריך עיון. אמנם ע"פ דברי המרדכי הנז' דברובא דשכיח כהא דרוב נשים ולד מעליא ילדן הולכין אחר רוב זה להוציא ממון ניחא כמובן. אלא דנראה שהתוס' בשלהי פ"ק דכתובות בהא דאם רוב ישרא' דמייתי מינה המרדכי לא ס"ל להאי סברא דהמרדכי. וכ"נ מדברי כל הראשונים שהביא הר"ב בש"מ לכתובו' שם יע"ש דבריהם. ועמ"ש בישוב קושית הרב שעה"מ ז"ל הנז' באו' הב' סי' בענין בכור שנטרף יע"ש

קע"ג אין הולכין בממון אחר הרוב. היינו ברובא דעלמא. אבל אי איכא רובא והוא דבר של פרסום. גילוי מילתא בעלמא הוא ואזלינן בתריה דהאי רובא. כן כתב הר"ן ז"ל בכתובות עלה דתנן התם פ' האשה נאמן גדול להעיד מה שראה בקטנו זכור אני באשה פ' שיצאה בהנומא וכו' ואמרינן עלה בש"ס מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נושאות גלויי מילתא בעלמא הוא. וכתב הר"ן עלה ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב. כיון דאיכא רובא והוא דבר פרסום גלוי מילת' בעלמ' הוא. ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל בישנות סס"י ע'

קע"ד אין הולכין בממון אחר הרוב. היינו דוקא בממון דישראל דאית ליה חזקה דממונא ואמרי' אוקי ממונא בחזק' מאריה. אבל בממון דגוי לכ"ע אזלי' בממון אחר הרוב משום דגוי לית ליה חזקה דממונ' דנימא אוקי ממו' בחזקת מאריה. כן כתב בש"מ לכתובות סוף פרק קמא דף ע"ח סוף ע"ג בשם הרשב"א והרא"ה ז"ל והרא"ש והרמב"ן ז"ל

קע"ה אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו. כגון מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך. שדה זו לכשאקחנה קנויה לך וכן כל כיוצא בזה לא קנה כדאי' פ"ק דב"מ דט"ז ע"ב ופסקו הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מה' מכירה הלכה ה'

ונסתפק הרב מהריט"ץ ז"ל סי' פ"ט בראובן שהשכיר ביתו לזמן שנה אחת אם יכול להשכירה לאחר בתוך הזמן ולומר לו הרי ביתי