גזע ישי שכו

דיבמות הנז' דכתב בפירוש דלענין עונש קנסא ומלקות נמי אתמר הא דאין אדם מע"ר והנה הרב חיד"א ז"ל בברכ"י ח"מ סי' ל"ג אות לג' הביא דברי הרשב"ש ז"ל וגם דברי הרדב"ז והביא מדברי רי"ו חלק אדם סוף נתיב י"ח בשם תשוב' הגאונים כדברי הרדב"ז. והביא עוד מדברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"א סי' ו' ומתשו' הרא"ם ח"א סי' ע"א יע"ש באורך. ותמה אני גם על הרב חיד"א ז"ל שלא הביא מדברי רש"י דיבמות שכתבנו

קס"ה אין אדם משים עצמו רשע. היכא דבא למיפטר נפשיה מממונ' אדם מע"ר. כ"כ בהגהו' אשי' פ"ט דב"ק סי' י"ח בשם א"ז בשם רבי' שאומ' כן דלמפט' נפשי' מממונא אדם מע"ר. כמו הכא שאומר ששינה וקנה לעצמו ומשוי נפשיה גזלן. וכת' שאביו ז"ל חולק בזה ואומ' דאין אמע"ר כלל ע"ש. ועיין מ"ש מהר"י אלגאזי בס' א"ד אות האלף סי' י"ז דט"ו ע"ג ד"ה ואיכא למידק בהך כללא וכו' דנרא' דאשתמיט מיניה דמר להני מילי דרבנן הגהו' אשירי בשם מא"ז ז"ל הנז'

קס"ו אין אדם משי' עצמו רשע. נסתפק הרב מ"ל ז"ל פ"ד מהלכו' מלוה ולוה סוף דין ז' בעידי רבית דכשרים משום דלא משמע להו איסורא אי אינהו מודו דיש בהן ידיעה בתחלה דאיכא איסורא וחתמו מי נימא דלא מהימני דאין אדם משים עצמו רשע. או דילמא דדוקא היכא שהוא מהוה האיסור אינו נאמן אבל היכא דאיסורא בעיני' ולא מפיהם אנו חיין אלא דאנן תלינן לאכשרינהו דילמא לא ידעי באיסורא מהימני לומר דאיסור' ידעי ליה ע"ש דלא אפשיט ליה למר האי פסיקא דיליה

והרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' הנח' א"ד אות האלף סס"י י"ז תמה על הרב מ"ל ז"ל דמאי מספקא ליה שהרי גבי אמרו לו אכלת חלב שהוא לא היה מהוה האיסור והעדים היו תולין לומר שאכל בשוגג ואמרינן דמצי למימר מזיד הייתי ואעפ"כ קשיא להו להתוס' בריש פ"ק דב"מ ובכריתות דהא אין אדם מע"ר אשר מבואר דקים להו להתוס' דאפי' בדהוא אינו מהוה האיסור אפ"ה איכא משום אין אדם מע"ר א"ד ז"ל יע"ש

ולפענ"ד אחרי המחי"ר דליכא למפשט מדברי התוס' הנז' לספיקו של הרב מ"ל ז"ל כהאי פשיטותא דפשיט ליה למר. דהנה לכאורה איכא לאקשויי גבי שנים אמרו לו אכלת חלב בשוגג דאיך אעיקרא מצו סהדי לאסהודי כל כי האי סהדותא דאכל חלב בשוגג ולא במזיד דמנא ידעי דלאו מזיד הוא אלא שוגג. בשלמא כי מסהדי דאכל במזיד שפיר יכולין לדעת ע"י התראה שהתרו כי שלא יאכל דחלב הוא ואיהו אכלו אבל שוגג מנא ידעי וכי תימא כיון דאמר איהו לא אכלתי ואינהו ידעי דאכל ודאי שוגג הוא. הא ודאי ליתא דא"כ עיקר ידיעתם ע"פ טענתו שאמר לא אכלתי ולא ע"פ עדותן. וכבר הביא לנו הרבצ"א ז"ל בס' א"ז פ"ק ד"במ די"ב ע"א מן הספ' בשם רבו ז"ל שנתקשה בזה. ותריץ יתיב לה דמיירי בדחזו סהדי דאיהו הוה מהדר למיכל היתרא כגון שתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן ושאל איזו מהן של שומן כדי שאוכל אותו ומיד לקח של חלב ואכלו דודאי שוגג הוא יע"ש ולפ"ז נמצא דכשהעדי' מעידים דאכל החלב בשוגג דהוה ע"כ בכה"ג דיש רגלים גמורי' דשוגג הוא כדפתר לה הרבצ"א בשם רבו ז"ל כי אומר איהו דמזיד היה הרי איהו הוא דמהוה האיסור שהרי לפי העדאת העדים שוגג היה ולאו איסורא עבד ואיהו אכחושי קא מכחיש להו לסהדי דלפי הרגלים שראו בו להורות נתן דשוגג הוה לא מזיד וא"כ בכה"ג הרי איהו דקא מהוה האיסור חשיב ובהא ודאי אין אדם משים עצמו רשע ומשום הכי מקשו התוס' ז"ל שם בפ"ק דב"מ ובכריתות שפיר מהא דאין אדם מע"ר והוצרכו לתרץ דלטובה מתכוין וכו'. אמנם בכה"ג דנסתפק הרב מ"ל ז"ל דחזינן איסורא אלא דאיכא למתלי דהוא שוגג דלא ידע דאסור אבל אנן לא חזינן ליה מילתא דיהו רגלים דודאי דאיהו שוגג דסבור דליכא איסור' ולא מצינן למידע שום ידיעה כל דהוא שוגג ואולי הוא מזיד דידע דאסיר. שפיר איכ' למימר בכה"ג דאם הוא אמר דהוא מזיד דידע דאסיר ועביד ליה דהוא נאמן דבכה"ג לאו איהו הוא דמהות האיסור חשיב במאי דאיהו טעין דמזיד הוא כיון דליכא עדים דמצו להעיד דשוגג הוא ואיהו מכחיש להו כההיא דאמרו לו אכלת חלב כנז"ל. ושפיר מספקא ליה להרב מ"ל ז"ל. אלא דממ"ש התוס' ז"ל בריש מכות ד"ב ע"א ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות בתירוצם האחרון מוכח דהא דאמרו לו אכלת חלב בשוגג לא מיירי בראו בו רגלים לדבר כלל ובעיקר דבריהם שם תמהו עליהם מהרש"א והרב פר"ח ז"ל שם. והארכתי בזה במקום אחר. והרב דברי אמת ז"ל ד"ל סע"א פשיט לה לספיקו של הרב מ"ל ז"ל מדברי הר"ן והרשב"א פרק הנשבעין שהקשה הרשב"א שבועת העדות היכא משכחת לה דמאן מוכח דעבר עליה במזיד אפי' איכא עדים דהתרו ביה דילמא אישתלי ולאו מזיד הוא ואי במודה שהזיד דידע הוא ולא העיד אין אדם מע"ר והעלה בצ"ע והר"ן תירץ דכל שהיה עדות קרוב כל כך כו' יע"ש הנה מבוא' דדעת הרשב"א והר"ן ז"ל דאף בכה"ג דהוא אינו מהוה האיסור אינו נאמן לומר מזיד הייתי משום אין אדם מע"ר א"ד יע"ש. והיא לפום ריהטא ראיה נכונה: