גזע ישי שכב

לרב קטינא דאמר דב"ד גומרין דינו לפחות משו"פ אבל ללוי דגם גמר דין אין ב"ד גומרין פחות משו"פ ולהרא"ש והטור דפסקו הכי אין הב"ד נזקקין לגמור דינו דתביעת התובע שנית תביעה דפחות משו"פ ודלא כהרב מהר"מ ן' חביב ז"ל כנלע"ד. ועיין מ"ש הרב ברכ"י ז"ל בשם מהר"מ ן' חביב זל שם אות ב' על דברי ספר דורש משפט. ותו לא מידי

קנ"ז אין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ. אם נזקקו הב"ד בתחלת דין לשו"פ ובגמר דין נזקקו לפחות משו"פ. לדעת הרמב"ם א"ל דפסק כרב קטינא דגמר דין אף לפחות משו"פ. משביעין הב"ד אותו אף שאין שם תביעה דגמר אלא פחות משו"פ דשבועה חיילה אפי' על פחות משו"פ כמו שהוכיח הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין לדל"ה ולהפוסקי' דפסקו כרב קטינא דנזקקין לפחות משוה פרוטה בגמר דין ה"ה בשבועה דאם כפר בפחות משו"פ ועד אחד מכחישו מחייב שבועה ואי ליכא עד אחד מחייב שבוע' היסת אמנם כיון דהי' פלוגת' דרבוואתא בהא דרב קטינא מצי למימר קים לי אף לשבועה כמ"ש הכנה"ג בכללי הקים לי אות ע"ד כ"כ הרב מהר"מ ן' חביב ז"ל בתשו' כ"י והביאו הרב חיד"א ז"ל בברכ"י ח"מ סי' ו' אות ה'. והרב מהר"מ חגי'ז ז"ל בס' הלק"ט ח"א סי' י"ט מבואר יוצא מדבריו ז"ל דאפי' בנזקקו הב"ד לתחלת דין לפחות משו"פ משביעין אותו משום דישיבת הדיינין אחשביה ממון יע"ש. ועיין להרב חיד"א ז"ל בברכ"י שם שהוכי' מדברי מר"ן ז"ל בב"י דאין הב"ד משביעין אותו על פחות משו"פ אף שתחלת הדין שנזקקו הב"ד הוה לשו"פ ודלא כהר"מ ן' חביב ז"ל

קנ"ח אין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ. היינו דוקא בתביעת ממון אבל בתביעת כלים נזקקין אף לפחות משו"פ. כ"כ הר"ן ז"ל פ' שבועת הדיינין לדעת הגאונים והרמב"ם ז"ל דכלים דכתיב גבי מודה במקצת היינו אפי' עשרה מחטין בפרוטה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' שם דכל כלי כיון שהוא חשוב למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויותר מפרוט' ויושבין עליו הדיינין יע"ש. אבל הרמב"ן ז"ל ס"ל דכלים צריך שיהיו שוין שתי פרוטות והביאו מר'ן ז"ל בב"י ח"מ סי' פ"ח. ועמ"ש בזה הרב חיד"א בברכ"י ס"י ו' אות ב' באורך

קנ"ט אין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ. הא לא נאמר אלא כשהב"ד יורדין על הנכסים וכל שהוא פחות משו"פ אין נזקקין לכך. אבל כל שהוא עיקר ההוצאה בדיינים. לאו למיחת אנכסי הוא כרבית פחות משו"פ אלא לכופו לקיים מצות וחי אחיך עמך כיון שהכפיה היא על קיום המצוה כך היא בכל שהוא כמו בממון רב. כ"כ הרב גידולי תרומ' דרכ"א ע"כ. ויש להביא ראיה לדבריו מדברי הרא"ש ז"ל בשם הרמ"ה פרק הגוזל קמא סי' כ"ב עלה ההיא דבעי רבא גזל ב' אגודות בפרוט' והחזיר לו אחת מהן דמסיק אע"ג דגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן. וכתב הרא"ש ז"ל בשם הרמ"ה זל שני פירושי' בהא דאע"ג דגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן ופירושו השני הוא אע"ג שגזילה אין כאן ואין ב"ד נזקקין לכופו בתורת ממון. מצות השבה אין כאן ומכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות השבה ע"כ יע"ש וכן כתב הטור בח"מ סי' כהאי פירושא תיניינא דהרמ"ה ז"ל ז"ל יע"ש הנה לך מפורש יוצא מדברי הרמ"ה ז"ל אלו דאע"ג דאין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ היינו לענין לכופו בתורת ממון כלומר דאין הב"ד יורדין על הנכסים. אבל בשהממון אית ביה קיום מצוה כההי' דמצות השבה ב"ד נזקקין אפי' לפחו' משו"פ לכופו בשוטים ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה דהשבה דרמיא עליה ומינה נמי לרבית דרמיא עליה מצוה דוחי אחיך עמך נזקקין הבית דין אפילו על פחות משוה פרוטה ומוציאין מידו ע"י כפיה והכאה עד שתצא נפשו. כדי שיקיים מצוה דוחי אחיך עמך דרמיא עליה. ועמ"ש הש"ך בי"ד סי קס"א ס"ק דברבית פחות משו"פ אף בשהדיינים נחקרים אין מוציאין אותו יע"ש. ועיין ברכ"י ח"מ סי' ו' אומ' ד'. ועיין בס' חק"ל ח"ב מחי"ד סי' ט"ו ותו לא מידי

קס אין אדם משים עצמו רשע. נסתפקתי באיש שהעיד על עצמו שעבר עבירה ביום פלוני ויש עדים שראו באיש ההוא בו ביום דברים שהם רגלים לדבר שעשה האיש ההוא עבירה ההיא שאומר שעשאה כגון שאמר שבא על אשה פלונית ביום ההוא שהיא ערוה עליו והעדים העידו שראו אותו ביום הנז' שנהג דברי פריצות והתול וצחוק עם האשה הנז' כדרך המנאפים והלכו להם שניהם יחד האיש והאשה ולא ידעו להיכן הלכו אם בכה"ג נאמן האיש שאמ' שזנה עמה ביום ההוא ולהשים עצמו רשע גמור כיון דלפי העדאת העדים שראוהו ביום ההוא עם האשה הנז' איכא רגלים לדבריו. וכי אמרי' אין אדם מע"ר היינו דוקא בכה"ג דפלוני רבעני לרצוני דליכא רגלים לדבר כלל אלא על פיו אנו חיים אמנם בדאיכא רגליים לדבר ע"פ העדאת עדים כנז' אדם משים עצמו רשע. או דילמ' כיון דעיק' העביר' שע"י נעשה רשע ופסו' מפיו אנו חיין אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע.