גזע ישי שכ

לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. וכי תימא ליתבו בני העיר דיין בכך מי לא עסקינן שכבר נתנו בני העיר מה שראוי לתת להם. ועוד כיון דהך מלתא מידי דנטירותא היא ראוי לסייע בהדייהו הואיל ושייכי בגווה. וי"ל דהא דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום היינו דאם אינם עושים צדקה יהיה ענשם בכך ח"ו שלא יהיה שלום במלכו' ובאים או"ה ונוטלי' אותו בזרוע והכי משמע מהא דאמרי' זכה הלא פרס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים מביא בית. וכיון שכן יתמי דלאו בר חייבא ולאו בני מעבד מצוה נינהו לא מענשי אהך עשה הילכך לא הוי נטירותא לגבייהו א"ד ז"ל יע"ש. ולפום ריהטא תמיהא לי על עיקר שאלתו דשאיל מר כיון דכל מידי דנטירותא רמי עלייהו דיתמי צדקה מילתא דנטירות' היא וכו' כי הא דאמר רבא לבני מחוזא עושו אהדדי וכו'. הא מאי דקאמר רבא לבני מחוזא היינו שיעשו הם אחרים שיעשו הצדק' ודריש לה ממאי דכתי' והיה מעש' הצדק' שלום מעשה דייקא דהיינ ושמעש' את אחרים ומאי דמעש' אחרים הוא דהוה נטירותא משום דגדול המעשה יותר מן העושה וכדאמרי' התם בפ"ק דב"ב ד"ט ע"ב אמר ר"א גדול המעש' יותר מן העושה שנאמ' והיה מעשה הצדקה שלום ועלה קאמר התם דא"ל רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדדי וכו' ע"ש. וא"כ מוכח מדברי רבא אלו דמצות עשית הצדקה גופה לא מנטרא משלום מלכות אלא המעש' שהוא מעשה ג"כ לאחרים שיעשו צדקה הוא דהוה נטירותא דהוא גדול מן העושה גופיה משום דטורח כמו שפי' רש"י ז"ל שם מעשה הצדקה טורח המעשי' את חבריהם מדלא כתיב והיה הצדקה שלום ע"כ. וא"כ אין כאן מקום כלל לשאלתו על הא דאין פוסקין צדקה על היתומים מהא דכל מידי דנטירותא רמי עלייהו דיתמי דגוף מצות נתינת הצדקה לאו מידי דנטירותא הוי אלא מה שטורח ומעשה את אחרים הוא דהוה נטירו' ולכן אין לפסוק צדקה על היתומים. ויגדל התימא על מה שתירץ הרב ז"ל דהא דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום היינו דאם אינם נותנים צדקה יהיה עונשם בכך ח"ו וכו' והוא תימא דהא דריש ר"א להאי קרא על מעשה את אחרים ממאי דכתיב מעשה הצדקה ולא כתיב והיה הצדקה שלום סוף דבר שדברי הרב מהרימ"ט ז"ל אלו תמוהים טובא לפענ"ד

קנ"ג אין אונס בערוה שאין קשוי לא לדעת. כתב הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"א סס"י כ"א דיתכן דאם לא התרו בו בתחי' ביאה אע"פ שהתרו בו בסופה לא מחייב משום דאנוס הוא דיצרא אלבישיה כדאמרי' בפרק נערה גבי ויש לך אחרת ואעפ"י שלא נתפסה מותרת ואיזו זו שתחלתה באונס וסופה ברצון וכו' מ"ט יצרא אלבישה א'ד ז"ל ע"ש. ולענ"ד צ"ע על דבריו מהסוגיא דמס' שבועו' די"ז ע"ב גבי הבא על הנדה ע"ש ובמ"ש התוס' שם ד"ה ואי בת"ח וכו' ודוק היטב. ומצאתי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב בלשונות הרמב"ם סס"י קס"א שכתב אם הדבקוהו גוים על הערוה ונתעורר הטבע מפני קירוב הבשר ונתקשה ועשה מעשה קרוב אני לומר שהוא פטור ממיתת ב"ד דאנוס הוא יע"ש. הנה שגם הרדב"ז ז"ל כתב גדולה מזו דאמר מר הרב מהרימ"ט ז"ל שאף שלא התחיל הביאה כלל רק שע"י קירוב הבשר נתעורר הטבע ונתקשה ועשה מעשה אנוס הוה וכבר כתבתי שצ"ע ע"ז מהש"ס דשבועות והתוספו' דשם ועמ"ש התוס' יבמות דנ"ו ע"ב ד"ה אין אונס בערוה ובחי' הריטב"א שם ובסיום דברי הרדב"ז שם ודוק

קנ"ד אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשי' בלבד. אפי' בשנה מעובר' כיון שהגיע ששה חדשים אחר י"ב שנה הויא בוגרת כ"כ הרב מג"א ז"ל סי. תקע"א ס"ק והביא ראיה לזה מלשון תורת חטאת כלל ע"ג יע"ש. ובס' לוית חן בפ' מטות דע"ב ע"א הביא ראיה מפורשת לזה מתלמו' ערוך דמ' כתובו' דל"ט דפריך שם דאעיבר' כשהיא נערה היכא משכחת לה והאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ובשית ירחי מי קא ילדה. ואם איתא דבשנה מעוברת יהבינן לה לששה חדשים של נערות גם חדש העיבור א"כ מצינו פשוט שבעה חדשים בין נערות לבגרות בשנה מעוברת. אלא ע"כ אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד אפי' בשנה מעוברת יע"ש. והיא ראיה נכונה

קנ"ה אין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה. היינו דוקא כשתובעו דבר של תשלומין אבל כשתבעו דבר שהוא בעין אפי' על פחות משוה פרוטה נזקקין. כ"כ הריטב"א בחידושיו והביאו הרב בס' אז" לב"מ פרק הזהב

והנה האי מלתא דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה נפקא לן מקרא דכתיב גבי שבוע' הפקדון לאשמה בה פרט לפחות משו"פ וכדאיתא בירושלמי ריש פ' שבועת הדיינין דגרסינן התם כי יתן איש אל רעהו כסף וגו' אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משו"פ כבר כתוב לאשמה בה פרט לפחות משו"פ מכאן שיש כאן יותר מכסף וכמה היא שתי מעין וכו' יע"ש. וכונת הירושלמי מבואר דלמה לי דכתב רחמנא כסף דמה בא ללמדנו אם