גזע ישי שיז

ע"י מעשה מדרבנן ולדעת הרמב"ן ז"ל מדאורייתא אוסר וכתב דלדע' הרמב"ן ז"ל צריכין אנו לטרוח ולידחק בפי' ההלכה ולישבה לפי"ד יע"ש שלא כתב שום ישוב לדעת הרמב"ן ז"ל

ואשר אני אחזה לי לפום ריהטא בישוב דעת הרמב"ן ז"ל דע"כ לא סבי"ל להרמב"ן ז"ל דע"י מעשה אדם אוסר מדאורייתא אלא ע"י מעשה רבה אבל ע"י מעשה זוטא כי הא דרב הונא דשחט בה סימן אחד וכן בניסך לה יין בין קרניה אף איהו ז"ל אזיל ומודה דאינו אלא מדרבנן דהוה דומיא דכלים דאחז דלא עבד מעשה רבה רק שמוש בעלמא דאינו אלא מעשה זוטא וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' השוחט שם דמעשה דכלים דאחז לאו מעשה רבה הוה אלא מעשה זוטא יע"ש. ולהכי מקשה הרמב"ן ז"ל שפיר עלה דמייתי עלה דרב יהודה דישראל שזקף לבנה וכו' מתחלה של א"י וכו' דדילמא ע"י מעשה רצ"ל מעשה רבה דאוסר מדינא דאוריי' ולזה תירץ דאפ"ה בבטול בעלמ' סגי ואתיא ממילא לדינא דרבנן כי האי דרב הונא וניסך יין בין קרניה דהוו מעשה זוטא ואוסר מדרבנן בביטול בעלמא סגי באופן דשפיר י"ל בדעת הרמב"ן ז"ל דבמעשה זוטא אזיל ומודה דאינו אוסר אלא מדרבנן וכדעת רש"י ז"ל

ובהכי ניחא לי מאי דהוה קשה לי טובא על הרמב"ן ז"ל מהא דפרכי' בזבחים דקי"ד ע"א עלה דתנן התם ריש פ' פרת חטאת הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד וכו' שהקריבן בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' וכל שאין ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו ופרכי' והא נמי תיפוק לי מפתח אוהל מועד בשלמא רובע ונרבע משכח' לה דאקדשי' מעיקרא והדר רבעו אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שא"ש ומשני' בקדשים קלים ואליבא דר"י הגלילי וכו' יע"ש. והשתא אם איתא לסברת הרמב"ם ז"ל דע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש מדאוריי' מאי פריך הא שפיר משכח' לה מוקצה ונעבד ע"י מעשה ולהכי אצטריך קרא דלפני משכן ה' להיכי דהוקצה ונעבד לבתר דאקדשינהו ע"י מעשה. אלא מוכח דמדאורייתא לעולם אין אדם אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה ולהכי ע"כ לא משכחת לה אלא בקדשים קלים וכדר"י הגלילי. אמנם לפי האמור דאף לדעת הרמב"ן ז"ל היינו דוקא במעשה רבה אבל במעשה זוטא אף איהו ז"ל אזיל ומודה דאינו אלא מדרבנן ניחא דהא התם במוקצה ונעבד מחיים לא משכחת לה אלא מעשה זוטא כגון דניסך לה יין בין קרניה וכדאמרי' בפ' ר"י עלה דתניא איזהו נעבד וכו' דמוקי' לה בעבד בה מעשה כגון שנסך לה לה יין בין קרניה יע"ש והיינו משום דלא משכחת לה מעשה בנעבד מחיים אלא בכה"ג וכל כי האי גוונא אינה אלא מעשה זוטא וכדמוכח התם דמייתי' עלה דר' הונא דשחט בה סימן א' וכיון דלא משכחת לה בנעבד מחיים אלא מעשה זוטא להכי פריך התם שפיר אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שא"ש מדאורייתא אפי' בניסך לה יין בין קרניה משום דאינו אלא מעשה זוטא כן יש ליישב דעת הרמב"ן ז"ל. ברם הרשב"א בתורת הבית שם מוכח דסבי"ל דאף במעשה זוטא אוסר מדאורייתא יע"ש. ולדידיה ודאי קשה טובא דמה יענה להא דפרק פרת חטאת הנזכרת

וראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ח מה' לולב דין א' דצ"ג ע"ב דמייתי האי פלוגת' דהרמב"ן ורש"י והתוס' ז"ל ותמה על סברת רש"י והתוס' ז"ל דסברי דהא דאדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה אינו אלא מדרבנן מהא דגרסי' בפ' מרובה דע"א ע"א אמרי מאן חכמים ר"ש היא דאמ' שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה אמרי בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא וכו' ופרש"י ז"ל וז"ל בשלמא ע"ז ושור הנסקל איסורי הנאה נינהו דאמרי' במס' ע"ז אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו וכו' עשה בה מעשה אסרה וכ"כ התוס' ז"ל בד"ה בשלמא יע"ש והשתא לפי שיטת' ז"ל דמדאוריי' אין אדם אוסר דבר שא"ש אפי' ע"י מעשה אם כן היכי הוה ניחא ליה לתלמודא בע"ז גופה דהוה ליה שחיטה שאינה ראויה ומשו"ה פטרי רבנן מתשלומי ד' וה' הא כיון דמדאורייתא הו"ל שחיטה הראויה כי גזרו עליה לא גזרו אלא להחמיר לא להקל מעליו למיפטרי מד' וה' וכדפריך בתר הכי למ"ד מעשה שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן מד' וה' ומשני דכי פטרי רבנן אשארה אע"ז ושור הנסקל והשתא נמי תקשי ליה דאמאי פטרי רבנן אע"ז כיון דמדאוריי' הויא שחיטה הראויה לדעת רש"י והתוס' ז"ל דומיא דמעשה שבת ממש יע"ש שהניח בצ"ע. והא ודאי דהיא קושיא אלימתא על רש"י והתוס' ז"ל ולמודעי אנו צריכים מה יענו שפתי צדיקים רש"י והתו' זל להאי סוגיא דפ' מרובה הנז'

כי על כן אפשר לומר דע"כ לא קאמרי התוס' ורש"י ז"ל דאף ע"י מעשה אין אדם אוסר אלא מדרבן אלא במעשה זוטא כה"ג דר"ה דשחט בה סימן א' וניסך לה יין בין קרניה וכלים דאחז אבל ע"י מעשה רבה דגמר השחיטה אף אינהו אזלי ומודו דאוסר מדאורייתא והנה בהא דאמרי' בע"ז אעפ"י שאמרו המשתחוה לבהמ' חברו וכו' עשה בה מעשה אסרה דמייתו רש"י והתוס' ז"ל בפ' מרובה אמרינן