גזע ישי שטו

איסור לכתחלה כן נראה לע"ד ודוק כי קצרתי ותו לא מידי

קמ"ב אין מבטלין איסור לכתחלה. באיסו' דרבנן איכא פלוגתא דרבוותא להרשב"א ז"ל בתורת הבית דקכ"ב באיסורין דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא כתרומת חו"ל ובישולי גוים וגבינות הגוים שרי לערבן ולבטלן לכתחלה כדאמרי' בעצי מוקצה דבדרבנן מבטלין לכתחלה. ולדעת הרמב"ן ז"ל גם באיסורין דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא אין מבטלין לכתחל' ובתרומ' ח"ל דוקא הקילו מטעם שכתב הרא"ה ז"ל שם בבד"ה שאין איסורו שוה בכל יע"ש בדברי הרשב"א ז"ל ועיין מה שהקשה הרב כנה"ג ז"ל ביו"ד סי' צ"ט הגה' ב"י אות ל"ז ע"ד הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל אלו ממ"ש הרשב"א במשמרת הבית בשם הרמב"ן יע"ש דלק"מ כאשר עיני המעיין תחזנה משרים בדברי הרשב"א במשמרת הבית שם. ובס' המלחמות בפסחים פ' א"ע כתב הרמב"ן ז"ל דאף בתרומת וחלת ח"ל לא התירו לערב לכתחלה ולבטלו אלא שאם נתערב בכמותה או בפחות ממנה הוא שהתירו להרבו' עליה ולבטלה והביא הר"ן ז"ל שם דברי הרמב"ן ז"ל אלו יע"ש. והרא"ש ז"ל כתב דאף להוסיף בהיתר כדי להרבות ולבטל אפי' באיסור שאין לו עיקר בדאוריי' אסיר ובעצי מוקצה דוקא התירו מטעמא דמקלא קלי לאיסורא אבל בשאר איסורי' כגבינות הגוים וכיוצא לא התירו וכן הוא דעת הרא"ה ז"ל בבד"ה דקכ"ב ע"ב. ולענין הלכה מרן ז"ל בש"ע י"ד סי' צ"ט סתם וכתב דכל איסורין דרבנן בין אותן שיש להם עיקר בדאורייתא בין אותם שאין להם עיקר בדאורייתא אסור לבטל לכתחלה בידים בתוך רוב של היתר אבל אם נפלה תחל' לתוך היתר שרי להרבו' ולהוסיף עד שיעור ששים כדי לבטלו ברוב יע"ש. ועיין מה שכתב הרדב"ז ז"ל בחדשות חלק שני סימן תשכ"ב

קמ"ג אין מבטלין איסור לכתחלה. עבר ובטלו במזיד אסיר ליה להמבטל עצמו ליהנות ממנו אבל לאחריני שרי. ואם בטלו במזיד בשביל אחר אסור גם לאותו האחר שבטלו בשבילו. ואם בשוגג בטלו שרי גם לדידיה וכמ"ש הפוסקי' ז"ל כל זה בי"ד סי' צ"ט. וכתב הגאון רש"ל ז"ל פ' גיד הנשה סי' דאם בטל איסור בשביל חברו דאסיר גם לזה האחר שנתבטל בשבילו היינו דוקא בשזה האחר יודע שמבטלו בשבילו וניחא ליה. אבל אם מבטל איסור של חברו שלא מדעת חברו שרי ליה לזה שנתבטל בשבילו דהוה ליה זה האחר שבשבילו נתבטל שוגג. והרב פר"ח ז"ל כי"ד סי' צ"ט הביא דברי רש"ל ז"ל אלו וחלק עליו יע"ש ועיין בתשו' הריב"ש ז"ל סי' תצ"ח שדמה נדונו למבטל איסור לכתחלה והביא דברי הרשב"א בהא דאסור גם למי שנתבט' בשבילו וכתב וכאן הרי הוא כנתבטל בשביל כל הקהל למי שירצה לקנות ואע"פ שלא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות הרי הוא כמי שנעשה בשבילם ביחוד כדאמרי' גבי הבא בשביל ישראל זה מותר בשביל ישראל אחר דאם בא בשביל למכור גם לישראלים שירצו לקנות מהם הרי כאלו בא בשביל ישראל וכו' יע"ש. אשר מדברי הריב"ש ז"ל אלו יש ללמוד דלא כהגאון רש"ל ז"ל כמובן

קמ"ד אין מבטלין איסור לכתחלה. הא דעבר ובטלו בשוגג דמותר. הוא הדין בטועה בדין וסבור שמותר לבטל אי"ל דדינו כשוגג כ"כ התוס' בבכורות והביא דבריהם הרב פר"ח ז"ל בי"ד סי' צ"ט. והרב מ"ל ז"ל פט"ו מה' מאכלות אסורות דין כ"ה כתב דממ"ש הרמב"ם פ"ה מה' תרומות הלכה ח' גבי אין תורמין מן הטמא על הטהור וכו' ואם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור ה"ז כמזיד ע"כ נראה סותר למ"ש התוס' וצ"ע א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי צ"ע על זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל גופיה פ' י"ב מה שבועות הלכה ט' וז"ל השומע הזכרת ה' מפי חברו לשוא או שנשבע לפניו לשקר וכו' ה"ז חייב לנדותו וכו' במד"א כשהיה הנשבע הזה וכו' מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אינו חייב לנדותו ואני אומר שאסור לנדותו לא ענש הכתוב שוגג אלא מזהירו ומתרה בו שלא יחזור עכ"ל ז"ל יע"ש. הנה לך מפו' בדברי הרמב"ם אלו דטועה וסבור דליכא איסורא שוגג הוה והיינו כדברי התוס' דבכורות גבי מבטל אי"ל. וההיא דהלכות תרומות דמייתי הרב מ"ל זל יש לחלק ואין כאן מקומו להאריך בזה וכתוב אצלי בעניינא דאומר מותר במ"א באורך

קמ"ה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. היינו שלא ע"י מעשה אבל ע"י מעשה אפי' מעשה זוטא אדם אוסר דבר שאינו שלו כן הסכימו רוב הפוסקים ז"ל דאדם אוסר דבר שא"ש אפי' ע"י מעשה זוטא וכ"ש ע"י מעשה רבה. ויש מרבוואתא דסבי"ל דאין אדם אדש"ש כלל אפי' ע"י מעשה רבה

ויש לחקור למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה אם הוא אוסר מדאורייתא או דלמא מדאורייתא לכ"ע א"א אוסר דבר שא"ש ואפי' ע"י מעשה ורבנן הוא דאמרו דאדם אוסר ע"י מעשה. ואת"ל דהוא מדאורייתא אם היינו דוקא ע"י מעש'