גזע ישי שיד

דאגוזי פרך דפ' הנזקין הנז' דגוף האיסו' הוא הגורם דאין רוב מועיל לבטלו אז הו"ל מבטל אי"ל וע"כ לא אמר הר'ב תוי"ט ז"ל האי סברא אלא כשאין האיסו' גורם שלא יתבטל ברוב רק הרוב מבטלו אלא שהרוב מקולקל ואיהו משנה הרוב לתקנו בכה"ג מבטלין לכתחלה וכמו שהוכחנו אנן בעניותין מש"ס דפ' התערוב' דאמרי' ונכבשינהו דניידי וכו' כנז'. ומ"ש הרב הנז' בשם ס' דגול מרבבה הנז' בישוב דברי הר"ב תוי"ט ז"ל דהם דוקא בתרומה דהקילו בה וכתב הרב נחפה בכסף ז"ל דהוא נכון ושכן מצא בדברי הרשב"א ז"ל בתשו'. כל ישר הולך בדברי תוי"ט ז"ל יראה וישפוט דלאו בתרומה לחוד הוא דחדית לן הרב ז"ל האי סברא דיליה רק בעיקר האי דינא דאין מבטלין אי"ל בכל מקום הכי הוה דדוקא להרבות בהיתר וכו' וכן הרב כנה"ג ז"ל ביו"ד סי' צ"ט הגה"ט הביא לנו האי סברא דהר'ב תוי"ט זל בכלל כל שאר חלוקי דינים אשר תביא לנו שם יעויין שם

ומאי דמייתי מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הנז' אחר ההתבוננות קצת נראה דלא שמיה א מתיא דמ"ש שם הרשב"א ז"ל עלה דר"י בתאנים שחורות מעלות את הלבנות דהוי משום דבתרומה הקילו לאו אמאי דהתירו לו לדורסן ולערבן לכתחלה רק למאי דבטל השתא אף באינן דרוסין ומעורבין משום אי בעי דורסן וכדאמרי' בירושלמי לזה קאמר הרשב"א ז"ל דמשו"ה חשבינן להו כאילו כבר דרוסין ומעורבין מעת נפילת התאנה של תרומה ובטלה מיד בעת נפילה אף דחמשי' לבנו' או שחורו' ניכרו' משום אי בעי השתא דורסן ומערבן משום דבתרומה הקילו אמנם אכתי אנו צריכין להאי סברא דאסבר לן מר הר'ב תוי"ט ז"ל משום דאכתי קשה דהן לו היה דבתרומה הקילו למיחשב דבר שלא נעשה כאלו כבר נעשה וחשיב שאינו מעורב כמעורב היינו אם היה הדבר בידו לעשות אמנם הכא כיון דאין בידו השתא לדורסן ולערבן משום דאין מבטלין אי"ל איך חשיב כאילו הם מעורבין וע"כ צריכין אנו לחלוקו של הרב תוי"ט ז"ל דהכא כי בעי לדורסן ולערבן השתא שרי לכתחלה כיון דאינו אלא משנה האיסור ממה שהיה ולהכי אף כי השתא הכא אינן דרוסין ומעורבין כיון דראויות הן לדרוס ועירוב השתא כמעורב חשבינן ליה גבי תרומה דהקילו בה וזה נראה ברור בכוונת הרשב"א ז"ל כאשר יראה הרואה שם כל דבריו דכל עיקרו שם להוכיח דמה שנעשה עכשיו חשיב כאילו כך היה מעיקרא דאמרי' גבי תרומה אינו אלא דוקא בתרומה שהקילו בה ועיין עוד בתוס' בזבחים דע"ב ע"א ד"ה ר"מ אומר וכו' שכתבו באה"ד משום דתרומת תאנים דרבנן דמטעם זה הקילו בה לומר שהתחתונו' מעלות את. העליונות ואע"פ שלא נתערבו בכל העיגול וכו'. יע"ש. ובד"ה והתחתונות וכו' כנלע"ד בכוונת. הרשב"א ז"ל. ותו לא מידי

קמ"א אין מבטלין איסור לכתחלה. לא אמרו אין מבטלין אי"ל אלא כל שיש איסור מצד עצמו ונתערב בהיתר שאין לך להוסי' על ההיתר שיבטל האיסור שבתוכו אבל כגון שעטנז שנתערב לו צמר ופשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל א' מהם ואין בזה משום מבטל איסו' דכאן אין האיסור אלא החבור אוסרה דוקא ושפיר יש לנו רשות לבטל החבור ע"י שהמין השלישי יבטלו כ"כ הט"ז בי"ד ססי' רצ"ט ליישב קושית הרב הדריש' ז"ל שם עמ"ש הטור דמי שנתערב לו צמר ופשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטלו. מהא דקי"ל דאין מבטלין אי"ל יע"ש. ולדידי צ"ע על האי חלוק' דהט"ז ז"ל מהא דאי' בירושלמי ריש פ"ב דכלאים אמאי דתנן התם נתערב א' מכ"ד ימעט וכו' ופריך עלה הש"ס ירוש' מהא דקי"ל דאין מבטלין אי"ל יע"ש ובפי' הרא"ש ז"ל שם והלא כלאי זרעים נמי אין האיסור אלא החבור בזריעה אוסרן דומיא דכלאי בגדים ומאי פריך הש"ס התם מהא דאין מאי"ל אלא מבואר דגם בכה"ג דאין בו איסור מצד עצמו בשום מין מהב' מינים רק החבור הוא דאוסרן אית ביה משום אין מבטלין אי"ל דלא כהט"ז ז"ל. גם על מאי דתריץ הדריש' ז"ל גופיה לקושייתו לא מחוור מכח הש"ס ירוש' הנז'

ואשר אני אחזה לי בישובא דהאי מלתא דלא אתמר להאי כללא דאין מבטלין אי"ל אלא כגון איסור והיתר שנתערבו דמוסיף מאותו המין עצמו דהיתרא ומבטל האיסור דסוף סוף אין כאן אלא השני מינים מין דאיסורא ומין דהיתרא רק שהמין דהיתרא רבה על המין דאיסורא בהא הוא דאתמ' להאי כללא דאין מאי"ל וה"נ הוה ההיא דכלאי זרעים דפ"ב דכלאים דתנן נתערב א' מכ"ד ימעט וכו' ולכן פריך שפיר הש"ס דירוש' עלה דהא אין מבטלין אי"ל. אמנם בכה"ג דכלאי בגדים דהני ב' מינים דצמר ופשתן אין ביטול המין האחד ברובא דמין האחר האוסר חיבורו דאף שירבה על המין האחר דהיינו על הפשתן שיהא רבה על הצמר או אפכא לא בטיל אלא דמביא מין שלישי אחר מבחוץ שאין חבור מין זה אוסר לשום א' מהני ב' מינים ונמצא שאינו מוסיף בגוף הא' מהני ב' המינים ממין דחבורן אוסרן אלא שהמין האחר הג' הוא שמבטל בצרוף הא' מהני ב' מינים בהא ליכא משום מבטל